בפני ערעור על החלטת "השמאי המכריע" בהתאם לסמכותי כאמור בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן - החוק והתוספת).
נשוא הערעור בשומת היטל השבחה בחלקה 260 בגוש 6154, רח' הצנחנים 14, גבעתיים. (להלן - הנכס או המגרש). המערערים, בעלי הנכס, הגישו בקשה להיתר בנייה. שמאי הוועדה (השמאי צבי רון) הוציא למערערים שומת היטל השבחה לפיה על המגרש הנדון חלה השבחה בסך של 2,140,368 ש"ח. השמאית דנה שחור, שמאית המערערים הכינה שומה מטעמה, שומה נגדית, לפיה אין כל השבחה על המגרש. בנסיבות אלה פנו הצדדים לשמאי המכריע, כאמור בסע' 14 (ב) לתוספת, ועל פי שמאותו (נספח א' להודעת הערעור), ההשבחה הינה רק 86,000 ש"ח. אולם המערערים אינם שבעי רצון אף מקביעה זו ומכאן הערעור שבפני.
השבחה הינה, כאמור בסע' 1 לתוספת, עלות שוויים של מקרקעין עקב אישור תוכנית. לטענת ב"כ המערערים, השמאי המכריע טעה במסקנתו לפיה שטח המגרש, הן "במצב הקודם" והן "במצב החדש", דהיינו לפני ולאחר התוכניות המשביחות, הינו בשטח של 444 מ"ר. לטענת המערערים שטח המגרש "במצב החדש", דהיינו, ערב הגשת הבקשה להיתר בנייה, הינו 444 מ"ר, אולם "במצב הקודם" שטח המגרש הינו 543 מ"ר. ועל כן, לאחר ניכוי ערך ההפרש, 105 מ"ר, גם לפי השווי הקודם מהשבחת השטח הנותר, 444 מ"ר, אין כל השבחה על המגרש.
נראה לי כי אין ממש בטענה זו.
השטח ההיסטורי של המגרש הנדון היה, אכן, 543 מ"ר. על כך אין מחלוקת. אולם, המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים, הכינה את התוכנית הסטטוטורית גב/170, שפורסמה למתן תוקף ביום 14.8.69, והיא פוגעת ממש בשטח החלקה. התוכנית מייעדת חלק מן החלקה, בשטח של 444 מ"ר, לאזור מגורים ב-2, ושאר שטח החלקה, 105 מ"ר מיועד לדרך. חלק בלתי נפרד מתוכנית זו הינו השרטוט, נספח א' לתשובת המשיבה לערעור, שם נראה יפה כי החלק הדרומי של חלקה 260, הפך לחלק מדרך. תוכנית זו הינה חלק מהדין. לא ניתן להתעלם ממנה. תוכנית זו שמשביחה את השטח של 444 מ"ר בקביעת האזור לאזור מגורים ב-2, אף מקטינה את החלקה. השטח של כ-100 מטר הפך לחלק מהדרך. ברור אף שבעתיד, על המשיבה להתחיל ולהשלים את הליכי ההפקעה כאמור בסע' 189 לחוק. באשר, מדובר, כיום, בשטח שעדיין בבעלות המערערים. יחד עם זאת, בפועל, מדובר בשטח המהווה כיום, או יהווה בעתיד, דרך.
בניגוד לטענתו של ב"כ המערערים הרי על אף שהשטח לא הופקע, כאמור בהוראות חוק התכנון והבנייה הנ"ל, השטח שלגביו תחול ההשבחה הינו השטח של 444 מ"ר. החל מיום פרסום תוכנית גב/170 השטח שבו זכאים המערערים לממש את זכותם כבעלים, הינו רק של 444 מ"ר. גם אם הליכי ההפקעה לא מומשו, התוכנית שהינה דין מצמצמת את השטח. תרופתם של המערערים הינה או בתביעה לפיצויים בהתאם לסעיף 197 לחוק, אם תביעה זו עדיין לא התיישנה, או שעליהם להמתין למימוש הליכי ההפקעה, שאז יתכן ותקום להם זכות לפיצויים, וברור שאין בדברי אלה כדי לקבוע כל מימצא לעניין זכויות אלו.
אין בכל זאת לענייננו - דבר. תפקידו של השמאי המכריע, ולמעשה כל שמאי אחר הדן בשאלת השבחת המקרקעין, הינה לקבוע את עליית שווי הקרקע בגין התוכניות המשביחות, לקראת היום הקובע הוא יום הגשת תוכניות הבנייה, מימוש הזכויות שבגינן זכאית המשיבה להיטל ההשבחה. (ראה סע' 1 לתוספת, הגדרת "מימוש זכויות"). השמאי המכריע חסר כל סמכות לקבוע דבר לעניין חלותן של תוכניות סטטוטוריות.
בפרשתנו טעה השמאי המכריע בכך שסבר כי הקטנת שטח המגרש בשיעור של 105 מ"ר נובע מתוכנית אחרת שבוטלה, ולא בגין התוכנית גב/170. אולם טעות זו אין בה כדי לשנות את הדין או את העובדות, בהן לא יכולה להיות מחלוקת, ובהתאם לתוכנית גב/170 מגרש המערערים שהוא אזור ב-2, לבנייה למגורים, הינו בשטח של 444 מטר בלבד. הקטנת השטח אינה ענין לשמאות היטל השבחה.
גם טענת ב"כ המערערים כי המשיבה מנועה מלטעון ששטח המגרש הינו קטן מ-543 מ"ר, וזאת לאור הודעת המידע שנמסר למערערים מאגף ההנדסה של עיריית גבעתיים, המפרט את שטח החלקה ואת התוכניות החלות על החלקה (נספח ג' לכתב הערעור), לא תוכל להשמע לענייננו. אם סבורים המערערים כי נגרם להם נזק בגין הודעה זו, תרופתם הינה בתביעת פיצויים כנגד מפרסם ההודעה. אולם שומת ההשבחה חייבת להתבסס גם על התוכנית גב/170, המהווה, כאמור, חלק
מהדין ולא ניתן להתעלם ממנה. המשיבה אף אינה מנועה לאור העובדה כי אותו מידע היה מוטעה והמשיבה רשאית לתקן את המשגה שנפל.
בסיומו של יום, צודק ב"כ המשיבה בדבריו כי טענת ב"כ המערערים הינה למעשה "אחיזת החבל בשני קצותיו". אם , לטענתו, יש להתעלם מתוכנית גב/170 מאחר ועדיין לא החלו הליכי הפקעה פורמליים, הרי שטח המגרש, גם כיום, הינו 543 מ"ר, ולכן לא ניתן לקזז את ערכו של אותו שטח של 105 מ"ר מחישובי ההשבחה. במצב זה ההשבחה, לכאורה, בגין התוכניות המשביחות, חלה על מלוא שטח המגרש המקורי.
בית המשפט שואל עצמו, אם המערערים לא היו זכאים לעתור, במסגרת בקשתם להיתר בנייה, לזכויות בנייה טובות יותר בשטח המיועד לבנייה שנותר לאחר הפגיעה במגרש בגין התוכנית, תוכנית הגוררת פגיעה בקניינם של המערערים.
הערעור נדחה. המערערים ישלמו את הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח + מע"מ, שסכום זה נושא רבית לפי החוק, מהיום ועד התשלום בפועל.
העתק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ז (2 בנובמבר 2006) בלשכתי, בהעדר הצדדים.