השופט א' רובינשטיין:
א. ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן חוק סדר הדין הפליליאו החוק) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה צבן) מיום 13.2.12 בתיק ת"פ 14565-09-11, בגדרה חייב בית המשפט את העוררת (להלן התביעה או המדינה) לסרוק על חשבונהחומר ראיות שעליה להעביר למשיבים, נאשמים בהליך פלילי, לפי סעיף 74(א) לחוק שעניינו עיון בחומר בחקירה.
רקע
ב. נגד המשיבים הוגש כתב אישום בתיק רחב היקף הקשור לקריסת אשכול חברות "חפציבה" בשנת 2007. במסגרת החקירה נאסף חומר המכיל 230 ארגזים. חלק ניכר מהחומר נסרק על ידי התביעה לצרכיה שלה (ועותק דיגיטלי ממנו הועבר למשיבים), וביום 13.2.12 חייב בית המשפט המחוזי את התביעה לסרוק על חשבונה את יתרת החומר (העומדת כיום על כשישים ארגזים) ולהעביר עותק ממנו למשיבים. הוטעם, כי ההסדר הנוהג, לפיו מעיינת ההגנה בחומר הראיות במשרדי התביעה, ומעתיקה ממנו את אותם חלקים הנצרכים לה, אינו מתאים לתיקים רבי-היקף, "מאלה ההולכים ומתרבים במקומותינו", שכן מחייבים הם התייחסות מיוחדת. נקבע:
"זכות העיון אינה טכנית אלא מהותית, ועל כן, כאמור, יש ליתן לה פרשנות רחבה. כאשר מדובר בתיק רגיל, עיון והעתקה שימשכו מספר ימים במשרדי התובע, הינו משך זמן סביר. עיון בחומרים הממלאים כ-100 ארגזים אינו יכול להתבצע תוך ימים ואף לא מספר שבועות ועל כן לא ניתן לומר כי כמות חומר כזאת מאפשרת עיון בזמן סביר ומתן ביטוי לזכות המהותית של עיון וההעתקה. כיון שמדובר בחומר רב מאוד אשר מספר סניגורים צריכים לעיין בו לכאורה בזמן מקביל, אין מדובר יותר בטיפול טכני במישור הנוחות... דבר שיצר עד כה וייצור עיכובים בניהול ההליך... מכאן, כאשר מדובר בתיק רב היקף ורב נאשמים, מתבקשת גישה חריגה שתאפשר לסניגורים לקבל את החומר במהירות ולנצל את הזמן טוב יותר. הדבר ייעשה אם חומר הראיות ייסרק..." (עמוד 3).
כדי לשבר את האוזן נבהיר, כי הטלת עלות סריקתו של חומר החקירה על התביעה אינה הדרך המקובלת בהליכים פליליים על פי סדרי הדין, ומדובר בהחלטה שהיא - במובנים מסוימים - תקדימית. לשיטת העוררת, כך דומה, בית המשפט אף לא היה מוסמךליתן הוראה כאמור.
תמצית טענות הצדדים: טענות המדינה
ג. כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, שאלה עיקריו: במישור המשפטי נטען, כי סעיפים 75-74 לחוק סדר הדין הפלילי קובעים את זכות הנאשם לעיין בחומר החקירה ולהעתיקו "במשרד תובע או במקום אחר שתובע הועיד לכך" (כלשון סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי), ואין הם מחייבים את התביעה למסור עותק ממנו לנאשם (בין בתיקים גדולים ובין בתיקים קטנים); וכי הוראה אחרת, "שמשמעה, הלכה למעשה, השקעה של משאבים מטעם המדינה על מנת לחסוך בהוצאות ההגנה של נאשמים, ראוי לה שתתקבל על ידי המחוקק", כך נטען. במישור המעשי, ובהתייחס לקשיים הטכניים להם נדרש בית המשפט המחוזי, הוטעם כי ברוב משרדי התביעה קיימת אפשרות לצילום החומר על ידי חברה חיצונית גם ללא צורך בנוכחות הסניגורים, וכי בתיק שלפנינו אכן הוצע לנאשמים להעביר את החומר לסריקה באמצעות חברת חיצונית לפי בחירתם (ועל חשבונם) - ומכאן מענים ראויים לקשיים עליהם הצביע בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למימוש זכות העיון.
ד. עוד נטען בערר, כי עיון בחומר החקירה והעתקתו הם חלק בלתי נפרד מעבודת הסניגור, והאחריות שלא יפלו טעויות בהעתקה מוטלת עליו ולא על התביעה. הודגש, כי בענייננו רובו המכריע של החומר נסרק על ידי התביעה לצרכיה, ועותק ממנו הועבר לפנים משורת הדין לנאשמים; וכן, כי בתיק אחר אמנם חייב בית המשפט המחוזי את התביעה לאפשר את סריקת חומר החקירה, אך הבהיר "מובן כי אין בדעתי לחייב את המדינה בסריקת החומר הזה על ידי עובדיה, אלא רק העמדת האפשרות הזו באופן טכני לרשות ההגנה" (ת"פ 6366-07-09 (מחוזי מרכז) המחלקת הכלכלית נ' מצא (לא פורסם) החלטה מיום 27.8.09 - סגן הנשיאה כספי; וכך גם בתיק ת"פ (שלום ראשון לציון) 47582-12-11 מדינת ישראל נ' אברהם (לא פורסם) החלטה מיום 13.6.12).
ה. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא התייחס למשמעות הכלכלית של החלטתו - העברת הוצאות ההגנה לכתפיה של המדינה (בכל הנוגע להתחשבות במשאבי המדינה בהקשר של זכות העיון מפנה התביעה לבש"פ 8592/10 השאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); ובפרט שעה שחלק מהנאשמים מיוצגים על ידי הסניגוריה הציבורית, "המתוקצבת, בין היתר, בתקציב המיועד לצרכי העתקת חומר החקירה, כך שממילא מקום בו קיים קושי כלכלי, המדינה נושאת בעלויות העתקת החומר" (אם כי יצוין, כי בתגובת הסניגוריה נמסר שההעתקה בתיקים בהם ניתן ייצוג ציבורי נעשית במימון משרד המשפטים, ואין היא חלק מתקציבה של הסניגוריה). הודגש עוד, "לו סברו המשיבים כי אין ביכולתם לממן את ההוצאות הנגזרות מהגנתם היתה סלולה בפניהם הדרך לבקש מינוי סניגור מבית המשפט".
ו. עוד נדרשת התביעה לחשש שמא "פרשנות מסוג זה תגרור אחריה מאות בקשות מצד נאשמים, כי התביעה תעמיד לרשותם עותק של חומר החקירה על חשבונה". הגבלת ההלכה שנקבעה רק לתיקים "רחבי היקף" תגרור - כך נטען - התדיינות בשאלת הגדרתו של תיק ככזה. במישור הקונקרטי נטען, כי נכון למועד הגשת הערר רק שלושה מתוך שמונת הסניגורים בתיק דנא הטריחו עצמם למשרדי התביעה לצורך העיון בחומר (ואף זאת פעם אחת בלבד), ולא ביקשו להסדיר את העתקת החומר או חלקים ממנו. ולבסוף נטען, כי החלטת התביעה לא היתה בלתי סבירה ולא הצדיקה התערבות שיפוטית מצד בית המשפט קמא.
תמצית טענות הצדדים: טענות המשיבים
ז. באי כוח המשיבים תומכים יתדותיהם בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובין היתר הודגשו טענות אלה: (1) התנאים במשרדי התביעה אינם מאפשרים עיון ומיון של החומר, ועלות סריקתו או צילום כולו עולה כדי מאות אלפי שקלים שאין מצויים בידי המשיבים; (2) עמדת התביעה משמעה, כי עדיף לנאשם המממן את ההגנה מכיסו לעתור למינוי סניגור ציבורי, שכן אז תמומן העתקת חומר החקירה על ידי הסניגוריה; (3) במדינות אחרות (דוגמת קנדה) עלות העתקת חומר החקירה בתיקים רחבי היקף מוטלת על רשויות המדינה; (4) זכות העיון היא זכות מהותית, ואף זכות ההעתקה אינה רק עניין "שבנוחות אלא במידה רבה עניין במהות" (בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), והשתת ההוצאות על ההגנה תביא - למעשה אם לא להלכה - לשלילתה; (5) נטען, כי פרשנות תכליתית של זכות העיון בתיקי רחבי היקף מחייבת העמדת עותק לידי ההגנה, ולא רק הזדמנות לעיין בו ולצלמו; (6) נטען (לדוגמה על ידי המשיב 5), כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מבוססת על סעיפים 75-74 לחוק, אשר אכן אינם מטילים על התביעה חובה להעתיק את חומר החקירה על חשבונה, אלא על סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי ("בכל ענין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק") אשר אינו מקים זכות ערר; (7) כן נטען, כי בנסיבות הספציפיות של התיק החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת לגופה, ועולה בקנה אחד עם החלטת בית משפט זה לחייב את המדינה לתרגם על חשבונה בקשת הסגרה שהוגשה לבית משפט בישראל (בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיו (לא פורסם)).
ח. אף הסניגוריה הציבורית, בהודעה שהגישה (בדיון ביום 11.3.12), תמכה בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובין היתר ציינה, כי עמדת התביעה תביא למצב בו יעדיפו נאשמים שיכולים לממן ייצוג פרטי - אך לא את עלויות ההעתקה - לבקש ייצוג ציבורי באופן אשר, בסופו של דבר, יגביר את הנטל על קופת המדינה, ויפגע באוטונומיה של נאשמים לייצוג לפי בחירתם; עוד ציינה הסניגוריה הציבורית, כי נתקלה בעבר בנאשמים אשר ביקשו להיות מיוצגים על ידיה, ובהמשך - לאחר צילום החומר על חשבון הסניגוריה - בחרו לעבור לייצוג פרטי.
הדיונים בפני בית משפט זה
ט. דיון ראשון בערר התקיים (ביום 11.3.12) בפני השופט פוגלמן (בדן יחיד), ובסופו הוחלט כי התיק יועבר לדיון בפני הרכב שלושה (החלטה מיום 11.3.12). בכל הנוגע לבקשת התביעה לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה (ביום 12.3.11) החלטה לפיה לעת הזאת תסרוק התביעה על חשבונה את יתרת החומר, נרשמה הסכמת משיבים 8,6,5,1 להצעת בית המשפט כי ככל שיתקבל הערר תתחלק עלות הסריקה בשוה בין כל המשיבים, ונקבע כי "שאלת חיובם של המשיבים האחרים בעלות הסריקה, ככל שיוחלט לשנות מההחלטה נושא הערר, תושאר להחלטה נפרדת".
י. דיון שני בערר התקיים ביום 2.7.12. מעבר לטענות המשפטיות הוברר, כי כיום מדובר בסריקת 60 ארגזים שעלותה פחות מ-60,000 ש"ח (הבטלה בשישים, לטענת התביעה, ביחס לעלות מימון הסניגורים), והודגש כי בהעדר החלטה עקרונית מצד המחוקק, לפיה התביעה היא הנושאת בעלויות ניהול ההגנה - לדוגמה בכל הנוגע לעריכת חוות דעת מומחים מטעם ההגנה - אין עילה להשית עליה את עלות העתקתו של חומר החקירה. עם זאת התייחסה באת כוח המדינה לסעיף 19(ב) לחוק סדר הדין הפלילי ("שוכנע בית המשפט שהנאשם מחוסר אמצעים, רשאי הוא להורות שהוצאות ההגנה לרבות הוצאותיהם ושכרם של עדי הנאשם יחולו על המדינה, גם אם לא נתמנה לנאשם סניגור"), כמקור אפשרי לחיוב התביעה בעלויות ההגנה - אם כי לשיטתה, מדובר "בסעיף ארכאי עוד מהתקופה שקדמה לסניגוריה הציבורית". אשר להסתמכות על חיוב התביעה לתרגם בקשת הסגרה (בעניין מאיו) נטען, כי זו מתבססת על סעיף 141 לחוק סדר הדין הפלילי בעניין תרגום ראיות המוגשות לבית המשפט; בכל הנוגע להסתמכות על המצב במדינות אחרות נטען כי זו אינה ממין העניין, שכן "יש מדינות עשירות ועניות" (אם כי נאמר, שבארצות הברית חובת התביעה היא אך לאפשר העתקה הנעשית על חשבון ההגנה). באי כוח המשיבים הדגישו את הפגיעה הקשה ביכולתם של שולחיהם להתגונן אם יהא עליהם לממן בעצמם את עלות סריקת החומר. כן הדגישו, כי אם היו המשיבים מיוצגים על ידי הסניגוריה הציבורית היתה הקופה הציבורית נושאת הן בעלות ההעתקה והן בעלות הייצוג, ואין איפוא הצדקה למנוע את מימון ההעתקה ממי שהחליט לשאת בעלות הייצוג בעצמו. הועלו גם טענות פרטניות לגבי מצב כלכלי קשה של מי מהמשיבים.
דיון והכרעה: האם כוללת זכות העיון גם זכות לקבלת עותק מחומר החקירה
י"א. לאחר העיון אציע לחברי להיעתר באופן מסוים לערר, ואולם נקדים ונפרט את התשתית הנורמטיבית המסדירה את הסוגיה שלפנינו. סעיפים 75-74 לחוק סדר הדין הפלילי מתייחסים לזכות העיון בחומר החקירה, אשר כוללת גם את הזכות להעתיקו: