פסק-דין בתיק בש"א 13402/08

1.         המבקשת עותרת להורות על הפסקת התובענה שהגישה נגד המשיבה, בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התביעה התבססה על גזל סוד מסחרי בעניין הקמת "בר וירטואלי": המבקשת טענה בתביעה כי מסרה רעיון זה למשיבה בפגישה ביום 4.12.07, ובהסתמך על כך הקימה המשיבה בר וירטואלי משלה.

2.         בבקשה להפסקת התובענה מסבירה המבקשת את הרקע להגשת התובענה, כמו גם הסיבות לבקשה להפסקה. עובדות אלה נתמכו בתצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר שגיא מימון. לדבריו, בפגישה בין הצדדים שבה הועלה רעיון פיתוח הבר הוירטואלי גילתה המשיבה התלהבות מהרעיון, והבטיחה ליצור קשר בעניין עם מימון. אנשי המשיבה לא ציינו ולו ברמז את העובדה שהתגלתה למבקשת בדיעבד, למקרא תגובת המשיבה בבקשה למתן סעד זמני, כי למעשה המשיבה כבר שקדה באותה עת על פיתוח בר וירטואלי, באופן שהרעיון של המבקשת לא היה חדשני מבחינת המשיבה. המשיבה הודיעה למבקשת כי הרעיון איננו מתאים לה, אך כמה חודשים לאחר מכן גילתה המבקשת שהמשיבה מפעילה אתר של בר וירטואלי. היא שלחה למשיבה מכתב התראה, ולאחר שהמשיבה לא השיבה על מכתב זה תוך 21 יום, הוגשה התביעה והבקשה לסעד זמני. מתגובת המשיבה לבקשה למתן סעד זמני, למדה המבקשת כי המשיבה העלתה בעצמה את הרעיון של בר וירטואלי, עוד קודם לפגישה עם אנשי המבקשת. לכן, מבקשת להפסיק את התובענה.

3.         המבקשת מדגישה בבקשה כי לו היתה המשיבה מגלה לה בפגישה שהיא כבר שוקדת על הקמת בר וירטואלי, ולמצער היתה מגלה עובדה זו במכתב תשובה בעקבות מכתב ההתראה של המבקשת - התביעה לא היתה מוגשת. לכן, לטענתה, אין מקום להשית עליה הוצאות - נהפוך הוא: המשיבה היא זו שהיתה צריכה לשלם לה הוצאות.

4.         המשיבה מסכימה, כמובן, להפסקת התובענה. אך היא עותרת להתנותה בשני תנאים. התנאי הראשון ברור מאליו ומקובל: הוראה שהמבקשת לא תחדש את תביעתה בעתיד. לא נראה שהמבקשת חולקת על תנאי זה (לא הוגשה תגובה לתשובת המשיבה לבקשה). התנאי השני נוגע לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. המשיבה טוענת כי התנהלות המבקשת בהגשת התביעה והבקשה לסעד זמני גרמה לה לשלם לעורכי דינה סך של 97,717 ש"ח, בנוסף להוצאות נוספות, והיא עותרת לחייב את המבקשת בתשלום סכום שלא יפחת מהסך האמור.

גם תגובתה של המשיבה נתמכת בתצהיר של חיים כהן, מנהל מותג קרלסברג במשיבה. לטענתו, המשיבה הודיעה למבקשת בסמוך לאחר הפגישה כי היא איננה מעוניינת ברעיון שהציעה. המשיבה לא היתה צריכה לספר למבקשת אודות פיתוח הבר הוירטואלי על ידה, שכן בין הצדדים אין היכרות עסקית כלשהי, והצדדים למעשה מתחרים זה בזה. טענה זו מקובלת עלי: המשיבה לא היתה צריכה לחשוף בפני המבקשת סודות מסחריים משלה, כמו העובדה שהיא שקדה באותה עת על פיתוח בר וירטואלי משלה. יותר בעייתי נושא התייחסותה של המשיבה למכתב התראה של המבקשת, שבו נאמר כי בהעדר היענות לדרישותיה של המבקשת בתוך 72 שעות - תמצה המבקשת את זכויותיה כולל פנייה לערכאות משפטיות. המשיבה הודיעה למבקשת יומיים לאחר קבלת המכתב כי העניין הועבר לטיפול אצל עורכי דינה של המשיבה. אך מאז מכתב זה מיום 29.4.08 לא השיבה המשיבה על הטענות במכתב ההתראה לגופו של עניין, וכך הוגשה התביעה ביום 11.5.08. לא מצאתי בתצהירו של כהן הסבר להשתהות במתן תשובה עניינית למכתב ההתראה של המבקשת. עורכי דינה של המשיבה, העוסקים תדירות בתחום של קניין רוחני, וודאי הבינו כי תובע הסבור שזכויות קניין הרוחני שלו נגזלות איננו ממתין זמן רב לפני מיצוי זכויותיו בבית המשפט. לכן, מהיבט זה יש לקבוע כי יש למשיבה אחריות מסוימת להגשת התביעה. עובדה היא שלמקרא תגובת המשיבה השתכנעה המבקשת שתביעתה איננה צודקת, ועל כך יש לשבח אותה. מכאן, יש להניח כי המבקשת היתה מגיעה לאותה מסקנה לו היתה מקבלת במועד מכתב תשובה מפורט, שבו מועלות הטענות שהופיעו בתגובה לבקשה למתן סעד זמני.

5.         כהן טוען בתצהירו, בניסיון "לעקוף" את מחדל המשיבה להשיב במועד למכתב ההתראה של המבקשת, כי המבקשת היתה יכולה ללמוד מעיון באתר האינטרנט של המשיבה כי קיים הבדל עצום בין הרעיון שהציעה לבין הבר הוירטואלי שפיתחה המשיבה. עניין זה דורש שמיעת ראיות, וודאי שלא אוכל להכריע בו. אך עובדה היא כי בדיקת האתר של המשיבה לבדו דווקא הביאה את המבקשת לסבור כי זכויותיה נגזלו, כפי שכתבה במכתב ההתראה ובתביעה שהגישה. כך גם לא אוכל להתייחס כמובן לטענת המשיבה שהרעיון שמסרה לה המבקשת - איננו יכול להחשב "כסוד מסחרי".

6.         המשיבה טוענת כי המבקשת התמהמהה בהגשת הבקשה להפסקת התובענה, לאחר שתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 22.5.08. הבקשה שלפני הוגשה ביום 7.7.08, והשתהות סבירה זו לא גרמה נזק גדול למשיבה, שכן מעיון בתיק הבקשה לסעד זמני עולה כי היא לא נדונה בסופו של דבר. עם זאת, המשיבה נדרשה להגיש כתב הגנה ביום 12.6.08, המבוסס בעיקרו על תגובתה בבקשה למתן סעד זמני. הליך זה ניתן היה לחסוך מהמשיבה, שכן המבקשת עצמה טוענת כי למקרא תגובת המשיבה מיום 22.5.08 הבינה שאין בידה עילת תביעה מוצדקת. לכן יש לפסוק הוצאות לטובת המשיבה בהיקף מוגבל - מוגבל בהרבה מזה המבוקש.

7.         סוף דבר: אני מורה על הפסקת התובענה, בתנאי שהמבקשת לא תחדש את התובענה בעתיד. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

8.         המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ' בתשרי, תשס"ט (19 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים