1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (סגן הנשיא כב' השופט יצחק שמעוני) מיום ה' בניסן תשס"ה (14.4.05) בבש"א 1577/05 (ת.א. 1221/03), לפיה ביטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 7.3.03 כנגד המשיב.
2. מכתבי הטענות הארוכים והמפורטים אשר הוגשו בתיק זה עולה המסכת העובדתית הבאה:
א. המשיב, תושב שכונת א-טור ודודו, מר עבדאללה אבו אלהווא (להלן:"הדוד"), הם בעליה של חברה לשיווק מוצרי חשמל בשם חברת אבו אלהווא למוצרי חשמל בע"מ (להלן: "החברה"). לחברה חנות לממכר מוצרי חשמל ברחוב סאלח א-דין 25 בירושלים (להלן: "החנות").
ב. ביום 7.1.03 הגיש המבקש כנגד המשיב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב כספי, בגין יתרת חוב בחשבונו של המשיב, אשר התנהל אצל המבקש.
ג. כתב התביעה וההזמנה לדין נשלחו לכתובת החנות ונמסרו על ידי ב"כ המבקש דאז, עו"ד מאהר חנא, לעובד החנות בשם מוחמד אבו גנאם, אשר לטענת המבקש הזדהה כמזכירו של המשיב.
ד. משלא הגיש המשיב בקשת רשות להתגונן, ביקש המבקש כי יינתן פסק דין נגד המשיב בהעדר הגנה. לבקשתו, צרף המבקש את אישור המסירה וכן תצהיר שנחתם על ידי עו"ד חנא ובו הוצהר כי עו"ד חנא פנה פעמיים לכתובת החנות, בשתי הפעמים לא הצליח לפגוש באופן אישי את המשיב ועל כן מסר את המסמכים למר אבו גנאם, אשר סירב לחתום על אישור המסירה, אך הבטיח לעו"ד חנא, כי המסמכים אכן נמסרו למשיב.
ה. בעקבות בקשת המבקש, ניתן ביום 7.3.03 פסק דין כנגד המשיב, בו חוייב לשלם לתובע סך של 245,224 ש"ח בצירוף ריבית מיום 31.10.02 וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ש"ח.
ו. ביום 11.5.04כ- 14 חודשים לאחר פסק הדין, הוגש פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל. ביום 28.5.04 נשלחה למשיב אזהרה, לכתובת החנות ברחוב סלאח א-דין. מתעודת המשלוח קשה להבין למי נמסרה, שכן החתימה על גבי האישור אינה ברורה.
ז. ביום 28.7.04 בוצע עיקול ברישום על המטלטלין בחנות. בדו"ח הרישום נכתב, כי בזמן העיקול ברישום נכח במקום עובד המקום, אך לא נכתב מיהו אותו עובד.
ח. ביום 14.10.04, כשלושה חודשים מאוחר יותר, ניגש קבלן מטעמו של המבקש והחל בהוצאת המטלטלין מהחנות. בעוד הליך הוצאת המטלטלין בעיצומו, הגיעו לחנות דודו ושותפו של המשיב והמשיב עצמו. לאחר שיחה עם ב"כ המבקש, הצליח דודו של המשיב להגיע להסכם, על פיו תינתנה למבקש שתי המחאות, ע"ס כולל של 110,000 ש"ח, משוכות על חשבונו של הדוד, בתמורה להשהיית הליכי העיקול.
ט. ביום 24.1.05 הגיש המשיב לבית משפט קמא, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ולעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ. ביום 23.3.05 התקיים דיון בבקשה. בדיון נחקרו המשיב ועובד החברה מוחמד אבו גאנם.
י. ביום 14.4.05 ניתנה החלטה נשוא בר"ע זו. בהחלטה אמר בית המשפט קמא, כי לאחר שקרא את כתבי הטענות ולאור שמיעת העדים, שוכנע כי דין הבקשה להתקבל, וזאת כיוון שההמצאה של תביעה אישית כנגד המשיב, לא בוצעה לכתובתו של המשיב אלא לכתובת החנות, על כן אינה עומדת בתנאי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות" או "תקנות סדר הדין"). כמו כן קבע בית משפט קמא כי מוחמד אבו גאנם לא היה מורשה או מוסמך מטעם המשיב לקבל כתבי בית דין במקומו של המשיב.
3. בבר"ע אשר לפניי, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר ביטל את פסק הדין. נימוקיו המרכזיים של המבקש הם שניים:
האחד, פרוצדורלי במהותו, והוא כי המשיב הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור ניכר.
השני, הנוגע לגופה של ההחלטה, היא כי שגה השופט קמא בקביעתו כי ההמצאה של כתב התביעה וההזמנה לדין למשיב, לא בוצעה כדין. לטענתו של המבקש, מוחמד אבו גאנם מוסמך היה לקבל מסמכים עבור המשיב, ועל כן ההמצאה לידיו הינה המצאה כדין למשיב, על פי התקנות.
4. בע"א 4588/96
חרמץ נ'
מרגוליס (פ"ד נו(6) 742) נקבע (בעמ' 745, מול האות ו):
"ככלל יש לומר, כי מטרת ההמצאה היא להביא את ההליכים שבפני בית המשפט לידיעת בעלי הדין, שהם צד להתדיינות (ראו בש"א 548/94 לוי נ' גולדשטיין, דינים עליון לו 108). במימוש תכלית זו, נקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי כללים שונים, אשר מאפשרים להשיגה במכלול של דרכים ואמצעים."
(וראו גם: ע"א 23/83
ס.ר. יוחימק נ'
קדם (פ"ד לה(4) 309, 316).
5. על פי תקנה 477 לתקנות סדר הדין, בכדי לקיים באופן האופטימלי את מטרת ההמצאה, יש להמציא את כתבי בי הדין לבעל הדין עצמו (ראה גם: י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995), עמ' 230). אולם, בהעדר בעל הדין, ניתן על פי התקנות, להמציא את כתב בי הדין למורשה מטעמו. זהותו של המורשה והדרישות למינויו ככזה, משתנה, על פי המקרים המתוארים בתקנות. המשותף לכולם הוא כי "
כל תפקידם של מורשים על פי תקנות אלו, אינו אלה למסור את המסמכים לידי הנמען או להביאם לידיעתו. זוהי השליחות היחידה שהמחוקק מצפה מהם וזאת מכוח ההנחה כי דבר ההמצאה של כתב בי-דין יכול להגיע באמצעותם לידיעת הנמען." (ע"א 403/64
לוינסון נ'
חברת בית תמר בע"מ (פ"ד יט (1) 108, 111, מול האות ה).
6. תקנה 478 לתקנות קובעת מה הם התנאים במסגרתם יש לראות אדם כמורשה לקבלת כתבי בית דין:
" 478. מורשה לקבלת כתבי בי-דין