פסק-דין בתיק ברע 720/05

כללי

1. בין משיב מס' 2 לבין הגב' לילי שם טוב (להלן - "החייבת"), נחתם חוזה משכנתא, בעקבות הלוואה שנטלה החייבת ממשיב מס' 2. במסגרת החוזה, נרשמה משכנתא לטובת משיב מס' 2, על הנכס נשוא המחלוקת, אשר החייבת רשומה במירשם המקרקעין כבעלת זכויות הקניין בו. לאחר שהחייבת לא עמדה בהחזר החוב, מינה בית משפט את משיב מס' 1 ככונס נכסים לנכס. בנתיים, התברר, כי הנכס הושכר על ידי המבקש - אשר אינו רשום במירשם המקרקעין כבעל זכות כלשהו בנכס - למשיבים 3 ו-4. כחלק מהליכי מימוש השיעבוד על הנכס, ביקשו המשיבים  1 ו-2 להטיל עיקול על דמי השכירות של הנכס (להלן - "כספי השכירות"), שהופקדו - עקב הסכסוך על הנכס - בנאמנות בידיו של משיב מס' 5, ולהעבירם לידיו של משיב מס' 1, מכוח היותם פירות הנכס הממושכן. ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה והטיל עיקול על כספי השכירות. או אז, פנה המבקש לכב' ראש ההוצאה לפועל, בבקשה לביטול העיקול שהוטל על כספי השכירות נשוא. לטענתו, על אף שלהלכה הנכס רשום במירשם המקרקעין על שם החייבת, זכויות הקניין בנכס הן שלו, וממילא, כספי השכירות, כפירות הנכס, שייכים גם הם לו. לפיכך, כך טען המבקש, יש לבטל את העיקול שהוטל על כספי השכירות. כב' ראש ההוצאה לפועל (א' כץ) דחה את בקשתו. המבקש לא השלים עם התוצאה, והגיש את בקשת הערעור        אשר בפנינו.

הצדדים

2. המבקש, מתגורר מזה שנים רבות בארה"ב, ומיוצג על ידי ב"כ עו"ד עובדיה גבאי. לטענתו, הוא בעל זכויות הקניין האמיתי בנכס נשוא המחלוקת, והוא טוען כי הוא היחיד אשר זכאי לכספי השכירות (להלן - "המבקש").

3. א. משיב מס' 1, מונה על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל בירושלים, ביום  3.9.96, לשמש ככונס נכסים לצורך מימוש המשכנתא הרובצת על הנכס, בשל חובה של החייבת למשיב מס' 2 (להלן - "עו"ד מולאור" או "הכונס").

ב. משיב מס' 2, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, הוא הנושה של החייבת, אשר לטובתו רשומה המשכנתא על הנכס (להלן - "הבנק").

ג. משיב מס' 3, משמש כמנהלה של משיבה מס' 4, וחתום בשמה של משיבה מס' 4, על חוזה השכירות שנערך בינה לבין המבקש, ביחס לנכס, ביום 11.11.02 (להלן - "בן יוסף").

ד. משיבה מס' 4, היא עמותה העוסקת בטיפול בנערים במצוקה. משיבה זו חתמה עם המבקש על חוזה שכירות ביחס לנכס, ושילמה לו את כספי השכירות נשוא המחלוקת (להלן - "אור שלום").

ה. משיב מס' 5, הוא עורך דין אשר בידיו הופקדו בנאמנות כספי השכירות  נשוא המחלוקת (להלן - "עו"ד איינהורן").

ו. ביחס למשיב מס' 6, בכתבי הטענות של הצדדים, אין כל התייחסות לשאלה, כיצד קשור משיב מס' 6 למקרה דנן, מעבר לציון סתמי של המבקש כי כספי השכירות נשוא המחלוקת מוחזקים בידי משיבים 6-3.

4. דמות נוספת בסכסוך הנוכחי - שכבר נזכרה לעיל - אשר דומה כי מן הראוי להציגה, על אף שאיננה משמשת כצד פורמלי להליך הנוכחי, זוהי הגב' לילי שם טוב, החייבת, אשר בגין ההלוואה שנטלה מן הבנק, נרשמה המשכנתא על הנכס. החייבת, רשומה במירשם המקרקעין כבעלת זכויות הקניין בנכס.

רקע עובדתי

5. הבקשה דנן, ראשיתה בבקשה למימוש משכנתא שהוגשה על ידי הבנק, ביום 8.2.96, ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים, כנגד החייבת. החייבת, בעקבות הלוואה שנטלה מהבנק, שיעבדה לטובת הבנק, בשעבוד ראשון בדרגה וללא הגבלה בסכום, את המקרקעין המצויים ברחוב כפר עציון 13 בירושלים, גוש 30119, חלקה (ארעית) 40 (חלקה מקורית 89), אשר החייבת, רשומה במירשם המקרקעין כבעלת זכות הבעלות בה (להלן - "הנכס"). מקרקעין אלו הם מגרש ועליו שני בתים צמודי קרקע. ביום 3.1.94, נרשמה המשכנתא, ללא הגבלת סכום, בלשכת רישום המקרקעין בירושלים (נספח ב לתגובת המשיבים 2-1; להלן - "התגובה").

ראוי לציין כי המבקש לא רשום במירשם המקרקעין כבעל זכות כלשהי      בנכס האמור, ואף הערת אזהרה אינה רשומה לזכותו.

6. במסגרת בקשת הבנק למימוש המשכנתא על הנכס, הגיש ב"כ הבנק, עו"ד מולאור, ביום 8.2.96, בקשה ללשכת ההוצאה לפועל (תיקי הוצאה לפועל מס' 3-96-06986-03, ו-4-96-06986-03), למינויו של עו"ד אבי שכטר (ממשרדו של עו"ד מולאור) ככונס נכסים על הנכס, במטרה שזה יתפוס חזקה בנכס המשועבד, יגרום לפינויו, ישמור ויבטח אותו, במידת הצורך, ויציעו למכירה לציבור. הבנק סבר, כי מינוי זה תהיה הדרך היעילה ביותר למימוש השיעבוד. ביום 21.2.96 נענה כב' ראש ההוצאה לפועל (מר א' פוני) לבקשה, ומינה את עו"ד שכטר ככונס נכסים, לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

לאחר מספר חודשים, פרש עו"ד שכטר ממשרדו של עו"ד מולאור, ועקב כך, מינה כב' ראש ההוצאה לפועל (מר א' פוני) את עו"ד מולאור, ביום 3.9.96, לשמש ככונס נכסים במקומו של עו"ד שכטר.

בשלב זה, החל עו"ד מולאור בהליכים למימוש השיעבוד בנכס.

7. המבקשת ניסתה למנוע את הליכי מימוש המשכנתא, באמצעות בקשה שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, כדי לאפשר לה להציע הסדר לסילוק החוב. לאחר התנגדות הבנק, הבקשה נדחתה, וביום 24.11.96 ניתן צו פינוי נגד החייבת. אולם, ביום 14.1.97 חתמו החייבת, בעלה לשעבר והבנק על הסדר חוב, שגובש ביוזמת החייבת.

מיד לאחר לאחר מכן, הגישה החייבת תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 2543/00), בבקשה כי בית המשפט יצהיר על ביטול המשכנתא וביטול הליכי ההוצאה לפועל על הנכס, בעילות של טעות, הטעייה, כפייה ועושק. ביום כ"ט בתמוז, תשס"ג (29.7.03) דחה בית המשפט (כב' השופטת י' הכט)             את התביעה.