1. המבקשים, אבנר איגוד לביטוח והפניקס חברה לביטוח, עותרים להרשות להם לערער על החלטת בית משפט קמא לפיה הוא רשאי, במסגרת תביעה על פי חוק הפלת"ד, לבחון לגופו ולנסיבותיו את פסק דינו של בית משפט לתעבורה בבאר-שבע. קביעה של בית משפט השלום בהליך אזרחי לפיה הוא רשאי לבחון נסיבות פסק דין בפלילים שניתן על ידי אותה ערכאה, מלמדת על מרקם עובדתי יוצא דופן שיוצג עתה.
2. משיבים 8-2 הינם עזבון המנוח יונס אבו רקייק ויורשיו. הוא נהרג בתאונת דרכים בה היה הנהג. כחצי שנה לפני מותו נמצא המנוח נוהג מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה אותו נדרש להציג בפני מתנדב משא"ז. נרשם לו דו"ח עליו חתם. תגובתו הכתובה היתה
"שכחתי את הרשיונות בבית".
המנוח לא התייצב בתחנת המשטרה לשם הצגת רשיונותיו והוגש נגדו כתב אישום. עקב אי התייצבותו לדיון הורשע המנוח בעבירה של נהיגה ללא רישיון ונידון לקנס ולפסילה לתקופה של חצי שנה, וזאת כארבעה חודשים לפני מועד התאונה.
המבקשים טוענים שהואיל ובעת התאונה נהג המנוח בזמן שהפסילה היתה בתוקף הרי שהכיסוי הביטוחי לא חל. מנגד טוענים העזבון, היורשים וחברת קרנית כי פסק הדין מחוסר תוקף מחייב שכן ניתן בהעדר המנוח, ללא זימון כדין למשפט ומבלי שהומצא לו פסק הדין. לפיכך סבורים המשיבים שנהיגתו של המנוח כן מכוסה על ידי המבקשים. ודוק, אליבא המבקשים אם הם צודקים בטענתם משמעות הדבר אינה שהיורשים לא יקבלו פיצוי אלא שעול הפיצוי יועבר לחברת קרנית.
3. בית משפט קמא פיצל את ההליך ודן תחילה במחלוקת האמורה. כלשונו
"ענייננו השאלה המשפטית האם ניתן לתקוף במסגרת הליך זה בתקיפה עקיפה את תוקפו של פסק דין... בתיק תעבורה". מסקנתו היתה כאמור שרשאי הוא להכנס בעובי הקורה ולבחון את פסק הדין שבמחלוקת לגופו.
המבקשים מסתייגים נחרצות ממסקנה זו. אין הם חולקים על האפשרות של תקיפה עקיפה של פסק דין, אך זאת תיעשה לטענתם רק במקרים מיוחדים ונדירים. המבחן המוצע על ידם הוא שהתקיפה העקיפה אפשרית כאשר פסק הדין ניתן תוך חריגה מסמכות או כאשר נפל בו פגם חמור אחר. הודגש שאופן ערעור על פסק דין בפלילים ודרכו נקבעו בהוראות חוק סדר הדין הפלילי. משיבה 1, קרנית - שרק היא התייחסה לבקשה בהליך דנא - תומכת במסקנת בית משפט קמא. עוד טוענת קרנית שאם יבוטל פסק הדין של בית משפט לתעבורה התוצאה תהיה שלמנוח היה רישיון נהיגה תקף ביום התאונה. מנגד עמדת המבקשים הינה שאפילו אם ניתן להורות היום על ביטול פסק הדין אין לדבר נפקות, שכן במועד הרלוונטי נהג המנוח בפסילה.
4. לאחר עיון בתגובות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
לא הצלחתי למצוא פסק דין המתייחס למסכת עובדתית דומה לזו שקיימת במקרה זה. דעתי הינה כי כל תוצאה אחרת מזו אליה הגיע בית משפט תפר את מאזן הצדק. הכלל של פסק דין חלוט לא נועד ליצור מדיניות משפטית חלודה. סופיות הדיון בתיק האחד כוחה אינו רב עמה בכדי לחייב אי צדק זועק בתיק האחר. מלאכת האיזון עדינה בכגון דא ודורשת, ראשית, שביטול התוצאה של תיק אחד על ידי אותה ערכאה בהליך מסוג אחר ישמר למקרים מיוחדים, ושנית, שמירה על כבודו של כל הליך תוך בחינתו על פי מטרותיו.
טרם ניתוח המקרה הקונקרטי על פי האמור, ובכדי לבסס את עמדתי, אציג את הכרת הפסיקה בשיקול דעת שיפוטי במקרים אחרים, שעל אף השוני בינם לבין מקרה זה יש להם מהמשותף במישור הכללי.
5. כב' השופטת דורנר היטיבה להציג כלל שיפה לענייננו בעניין הבנק הבינלאומי נ' פרחאת (רע"ב 10288/02 תק-על 2003(2) 725):
"כלל המעשה בית-דין (
RES JUDICATA
) הוא כלל חשוב הנועד למנוע את חוסר היעילות, ובזבוז המשאבים הנובעים מכך שמתקיימים דיונים חוזרים באותה התובענה בבתי-משפט שונים, כמו-גם את חוסר הוודאות הנגרם מכך שאותו עניין יכול להידון שוב ולהיות מוכרע באפן שונה בבית-משפט אחר. ראו ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561. עם זאת, מטרות חשובות אלה אינן עומדות בפני עצמן. ממולן, עומדות זכויות הפרטים, שיינתן להם "יומם" בבית-המשפט, תוך שיוכלו הם לשטוח את כל טענותיהם בצורה הטובה ביותר".
תיק שנסיבותיו דומות יותר לנסיבות תיק זה הינו אליהו ואבנר נ' דהן (רע"א 3339/00 פ"ד נז(1) 503). דהן היה מעורב בתאונת דרכים כנהג עת היה מצוי בפסילה מלנהוג. לאחר מכן בוטלו עונש הפסילה ועצם ההרשעה על-ידי ערכאת הערעור משום שדהן הועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה. בית המשפט נדרש לשאלה
"מהי השפעת ביטול הפסילה בעניין זכאותו של המשיב לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים". בית המשפט העליון קבע שההרשעה בטלה מעיקרא. בהתאם יש לראות את דהן כמי שבמועד התאונה
"אינו מצוי בתקופת הפסילה... כמי שנהג ברכב עם רישיון נהיגה בעת התאונה". הפסיקה הכירה איפוא בתחולה רטרואקטיבית של ביטול פסק הדין. אין ספק שמבחינה היסטורית במועד בו נהג דהן ברכבו הפסילה היתה בתוקף. עונש הפסילה בוטל רק לאחר מכן. כב' הנשיא ברק הדגיש ש
"בטלות פסק הדין, בהתאם לדוקטורינת הבטלות היחסית, הינה פונקציה של מהות הפגם". במקרה של דהן הפגם היה מהותי שכן משנשפט פעמיים בגין אותו מקרה בטלה ההרשעה מעיקרא. התוצאה לפיה יענש דהן פעמיים: א' - בהרשעתו ב"סיכון כפול". ו-ב' - בשלילת זכאותו לפיצויים, הינה תוצאה לא צודקת. לגישתו של הנשיא ברק הביטול הרטרואקטיבי עומד בבחינה הפנימית, קרי מנקודת המבט של חוק הפלת"ד, וגם בבחינה החיצונית, קרי מנקודת המבט של בטלות פסקי דין כאשר פסק הדין ניתן בלא סמכות.
ובחזרה לענייננו.
6. הרשאי בית משפט קמא לבחון את נסיבות פסק הדין לגופו, או שמא פסק הדין של בית משפט לתעבורה - לפיו נהג המנוח ללא רישיון ובהתאם ריצה עונש פסילה במועד התאונה - שריר וקיים והינו עובדה משפטית שבית משפט השלום אינו רשאי לערער או להרהר אחריה.
עיון בטיעוני המבקשים דווקא בהליך זה יבהיר מדוע אין לקבל את גישתם. בכדי לבסס את מסקנתם שלא ניתן לתקוף את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, נאלצים המבקשים להניח כל מיני הנחות עובדתיות ומשפטיות. יובאו ארבע דוגמאות לטכניקה זו: (א) המנוח היה זכאי ורשאי למצות זכותו לתקיפה ישירה של פסק הדין המרשיע, למשל על ידי הגשת ערעור, אולם בחר שלא לעשות כן. (ב) המנוח היה צריך לדעת שיוגש נגדו כתב אישום והיה עליו לברר זאת. (ג) היה עליו לדעת את מועד הדיון בבית משפט לתעבורה. (ד) היה עליו לדעת כי הורשע ונגזר עליו עונש של פסילה. הנה לנו ארבע הנחות שכלל לא הוכחו. אין ניסיון להתמודד עם מצב עובדתי שונה מזה שהונח על ידי המבקשים. ברי שהכרעה במחלוקת עובדתית תגזר על סמך הוכחות ולא על סמך הנחות.
ברם בקשה זו לא תוכרע על פי קיומה של מחלוקת עובדתית בלבד אלא על פי המשמעות המשפטית של הדברים.
קרנית והיורשים טוענים שהמנוח לא קיבל הזמנה כדין. כן נטען שלא ידע שהורשע ושנגזר עליו עונש פסילה. הודגש שבמועד בו נדרש המנוח להציג רשיונות היה לו רשיון כדין אך זה לא היה בידיו. על המחלוקת העובדתית מצלה העובדה המצערת, שאינה במחלוקת, שהמנוח נהרג בתאונה. בכדי לערוך את הבחינה החיצונית של נקודת מבט של ביטול פסק הדין יש להפנות לעקרונות המשפט הפלילי.
אם אכן המנוח לא קיבל הזמנה כדין רשאי הוא לעתור לביטול פסק הדין. זהו כלל יסודי במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי כאחד. במשפט האזרחי אם לא היתה המצאה כדין, דהיינו נפל פגם בהליך, על בית משפט לבחון ביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק (ראה ספרו של דר' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שבעית, עמ' 730). ניתן גם לעתור לבית משפט לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אף אם לא נפל פגם בהליך. במשפט תעבורה בתיק בו לא נגרמה תאונת דרכים, וניתן פסק דין שלא במעמד הנאשם, אפשר לפנות לאותו בית משפט בבקשה לביטול בהתאם לסעיפים 240 ו-130 לחסד"פ. נכון הוא שסעיפים אלה מגבילים את הפנייה בזמן. אך למשל בהליך הפלילי הרלוונטי יש להגיש את בקשת הביטול תוך
"שלושים יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין". בענייננו חוזרים אנו לשאלה העובדתית מתי, אם בכלל, הומצא למנוח פסק הדין.
גישת המבקשים, בין היתר, לפיה הראייה מצומצמת לשאלה האם במועד התאונה עמדה הקביעה שהמנוח פסול מלנהוג, מחטיאה את המטרה. אם יתברר שטענת היורשים נכונה והמנוח כלל לא ידע על הדיון על תוצאותיו, ושבפועל הוא לא עבר עבירה של נהיגה ללא רישיון שבגינה הוטל עונש הפסילה - היעלה על הדעת שאין לכך כל נפקות? הרי המשפט הפלילי קובע אשמה, וכי אין חשיבות לכך שנאשם לא קיבל הזדמנות להתגונן?
זוהי תשובתי לטענת המבקשים שפסק דין דהן מתייחס לפסק דין שניתן בחוסר סמכות. גם אם אניח שפסק הדין של בית משפט ניתן בסמכות לא זה המבחן הקובע. כב' הנשיא ברק התייחס למהות הפגם. כב' השופטת דורנר בעניין פרחאת הזהירה מהתייחסות למטרות מעשיות בלבד בבוא בית משפט לבחון כלל מעשה בית דין. אכן מול היעילות והשאיפה לשמור על משאבים,
"עומדות זכויות הפרטים שינתן להם "יומם" בבית המשפט". באשר לבחינה הפנימית של מטרות חוק הפלת"ד, האם כוונת המחוקק היתה להוציא מתחולת החוק נהגים שכלל לא נודע להם על ההליך הפלילי? האם לא ניתן להשאיל מחדות קושיית הנשיא ברק בעניין דהן, ולשאול כאן מדוע יענש המנוח פעמיים - תחילה בהרשעתו בדין ולאחר מכן בשלילת זכאותו לפיצויים על פי דין ככל נהג אחר. תכלית שלילת זכאות לפיצוי לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד מטרתה הרתעתית. תכלית זו פניה כנגד אנשים שבהתנהגותם מהווים סיכון ניכר למשתמשים בכביש (ראה פס"ד דהן פסקה 13, ורע"א 9030/99 גרינברג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(2) 613). היה וההנחות העובדתיות של קרנית נכונות, הניתן לומר שהמנוח השתייך לקבוצה של אלה היוצרים סיכון ניכר? ויודגש אינני קובע אם הומצאה למנוח הזמנה כדין ואם ידע בפועל או באופן קונסטרוקטיבי על עונש הפסילה. מטרתי אינה אלא לתמוך במסקנת בית משפט קמא שיש צורך בבירור עובדות פסק הדין. כמובן, לאחר קביעת המסכת העובדתית יקבע בית משפט את אשר יקבע וקביעות אלה תהיינה חשופות לביקורת הערעורית. ברם, בשלב זה די במתן אור ירוק לבית משפט לבדוק את נסיבות פסק הדין לגופן.