1. בקשת הרשות נוגעת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת עדי חן-ברק) מיום 8/4/08 בת"א 18026/06.
2. במסגרת תביעה לנזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהוגשה על-ידי המשיבה, בגין תאונת דרכים מיום 14/11/05, מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
בהחלטה נשוא הבקשה שניתנה, אישר בית משפט השלום להמציא למומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, שני מכתבים מיום 3/12/06 (נספח ו') ומכתב נוסף מיום 5/3/08 (נספח ח'), שנכתבו על-ידי פסיכולוגית קלינית פרטית המטפלת במשיבה.
באותה החלטה ציין בית המשפט, כי תוכנם של שני המסמכים הנ"ל זהה לחלוטין בתוכן, אלא שבמכתב מיום 5/3/08 - נספח ח' - נוסף משפט לפיו הפסיכולוגית המטפלת לא עורכת רישומים סדירים של כל פגישה ופגישה.
בית משפט קמא תוך בחינת הפסיקה הנוגעת בנוגע להעברת חומר רפואי למומחה פסיכיאטרי, ולאחר שהתברר כי מדובר בפסיכולוגית פרטית שאיננה עורכת כרטיס טיפול כנדרש, התיר את הצגת המסמכים ו' ו- ח', ואילו המסמכים ד' ו- ה' שנכתבו על-ידי הפסיכולוגית הקלינית תמר אשל-ביאלר (מסמכים מיום 20/12/05 ומסמך מיום 18/6/06), קבע בית המשפט, כי אין עוד מקום להתיר הצגתם.
3. יש להניח כי בית המשפט עשה כן, בין היתר, בהיות המסמכים האחרים מאוחרים למסמכים אלה, כאשר גב' אשל הייתה הפסיכולוגית הראשונה שפגשה במשיבה והעבירה אותה לטפול פסיכולוגי בסביבת מגוריה החדשה, שאמור היה להיות טיפול מסודר.
4. טענות המערערות הן, כי לא היה מקום להורות על הצגת שני המסמכים, במקום שבית משפט קמא עצמו קבע, כי מדובר במסמכים זהים על פי תוכנם, והן בהיות המסמכים בגדר חוות דעת. המכתבים אינם מופנים לרופא מטפל או לאדם כלשהו והכותרת "
לכל המעוניין בדבר" מורה אף היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית.
על פי תוכנו של המסמך, מדובר במסמך מסכם שלא נערך לצורך טיפול, אין בו שלבים טבעיים של הטיפול והוא מכיל את הנתונים הכלולים בחוות דעת רפואית, לרבות הצבעה על קשר כביכול, בין התאונה למצבה הנפשי של המשיבה.
בנסיבות אלה, לטענת המערערות, היה על בית משפט קמא, לדחות הבקשה.
5. בהחלטה שניתנה על-ידי ביום 18/5/08, נתבקשה תשובה לבקשה, ובמסגרתה הועלתה הצעה כי הפסיכולוגית המטפלת תערוך רישומים של ממצאים שמצאה בכל אחד מן המפגשים האמורים, לרבות פירוט המלצות של דרך טיפול, ומבלי שיהיה אזכור של תוספת אחרת שיש בה מאפיין של חוות דעת.
נימקתי הצעה זו, בין היתר, בחיוב המוטל על כל מטפל לערוך רישומים סדורים ועקביים על המפגשים, בדרך של פירוט ממצא והמלצה לטיפול.
הצעת בית המשפט נתקבלה על-ידי המשיבה ונדחתה על-ידי המבקשים. לעמדתם, אין להכשיר בדיעבד תוכנם של המסמכים הנ"ל, בכל דרך שהיא. כמו כן טענו, כי הפניית תוכן המסמכים למומחה גם בפורמט שונה, לא יהיה בו כדי לשנות את תוכנם ומהותם כחוות דעת.
6. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
לפיכך תידון הבקשה כערעור.
יש בדעתי להתיר תוכנו של מסמך אחד, על פי פירוט העקרונות שהועלו בהחלטתי מיום 18/5/08.
להלן פירוט הנימוקים:
א. הצגת הנספחים הנ"ל, כפי שציין בית משפט קמא, נדרשה בעקבות מכתב שהפנה המומחה שמונה מטעם בית המשפט לב"כ התובע ואשר ביקש לקבל לידיו רשימת הטיפול המיידי, וכן דו"ח מסכם או סיכום ביניים של הטיפול הניתן למשיבה.
עוד יש להדגיש, שעל פי החלטת בית משפט קמא, במסגרת ההחלטה למינוי המומחה הפסיכיאטרי קבע בית המשפט, כי ניתן להעביר למומחה "
כרטיס הטיפולים אצל הפסיכולוגים", מבלי שבית המשפט היה ער באותה עת כי אין לפסיכולוגים המטפלים במשיבה כרטיס טיפולי.
ב. לכך יש להוסיף, כי המגמה בנוגע למומחה פסיכיאטרי היא להקל עם העברת החומר למומחה ובכלל זה המסמכים שנערכו על-ידי פסיכולוגים פרטיים, כפי שציין בית משפט קמא. לעניין זה יש לחזור ולהפנות לרע"א 5638/95 (
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור פ"ד מט(4) 865, 876ה-ו. ראה גם רע"א 4312/01
תמאם נ' אררט, תק-על 2001(3) 538). המסקנה מן האמור שאין לפסול פסילה גורפת המצאת חומר שבא ממקור פרטי, ובלבד, שיובהר כי יש לנהוג לגבי חומר כזה במשנה זהירות.