בר"ע
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
3164-05
24/04/2006
|
בפני השופט:
יהודית שטופמן
|
| - נגד - |
התובע:
יעיש סרור
עו"ד אשורי איתן
|
הנתבע:
עמידר החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ
עו"ד ליבנה ישראל
|
| פסק-דין |
א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 28.11.05, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב הליכי פינוי מהדירה בה הוא נמצא, ברחוב סומך 9 בבני-ברק (להלן: "
הדירה").
אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.
ב.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:
בלשכת ההוצל"פ מבוצע כנגד המערער פסק דין לפינוי שניתן בבית המשפט השלום. מן הראוי לציין כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר טרם הוכרע.
לטענת המערער, ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום, שמכוחו מבצעת המשיבה את הליך הפינוי, בגין דירה בה מתגורר המערער במשך 32 שנים.
הוריו המנוחים של המערער גרו בדירה, כדיירי המשיבה, מאז שנת 1965, על פי חוזה שכירות עם המשיבה, שנכרת ביום 24.5.65.
לטענת המערער התגורר בדירה עם הוריו ברציפות, במשך 26 שנים, מאז מלאות לו שש שנים ועד שנת 1991.
אמו של המערער נפטרה בשנת 1992 ואביו של המערער נפטר בשנת 1997.
המערער נשא אישה בשנת 1989, במשך שנתיים המשיך להתגורר בדירה עם הוריו אשתו ובתו, וביום 1.12.97 נכרת הסכם שכירות בין המשיבה לבין המערער ואשתו, לשכירת דירה בת שלושה חדרים, בשכירות סוציאלית, ברחוב משולם ראט 7 בבני-ברק (להלן:
"הדירה הנוספת").
בשנת 1999 חזר המערער להתגורר בדירה, היא כזכור דירת הוריו המנוחים,לאחר שנפרד מאישתו.
המערער ואישתו פרודים מאז שנת 1999, אך לא התגרשו.
ג. לטענת המערער, קמה לו זכות לדיור ציבורי, מאז שנת 1995, על פי הסכם השכירות שנכרת בין המשיבה לבין המערער ואישתו, ביום 1.12.97.
לטענת המערער, זכות זו, לדיור ציבורי, של המערער, אין המערער יכול לממש בדירה הנוספת ששכר עם אישתו, בשל הסכסוך שביניהם, ומשכך זכאי הוא לממש את הזכות, כאמור, בדירת הוריו.
לטענת המערער מצבו קשה ביותר, ואם יפונה מהדירה יושלח לרחוב כי אין לו מדור חלופי.
המערער טוען כי במשרד השיכון קיים נוהל לטיפול מיוחד בדיירים, דוגמת המערער, המתגוררים 10 שנים בדיור ציבורי
(נספח א' לסיכומי המערער).
לטענת המערער, מכח הוראות
חוק היסוד:"כבוד האדם וחירותו", זכאי הוא להגנה על כבודו וכן זכאי לכך שלא יושלח לרחוב ותהא לו קורת גג.
פסיקה מפורשת קובעת כי זכות לקיום מינימאלי מהווה חלק אינטגרלי מהזכות החוקתית לכבוד האדם (
בג"ץ 5578/02 רחל מנור ואח' נ' שר האוצר ואח' פד"י נט(1) 729).
לטענת המערער, קמה לו זכות כי לא יפונה מהדירה, כל עוד לא ימצא לו דיור חלופי, או יפתר עניינו, בדרך אחרת כלשהי, בוועדה הרלוונטית של משרד השיכון.
לטענת המשיב אין כל ממש בערעור.