פסק-דין בתיק ברע 1313/08

א.         בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.3.08, לפיה דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקש לביטול גורף של צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגד המבקש.

            בישיבת יום 15.7.08, ניתנה רשות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

כנגד המערער ניתן ביום 18.9.07 פס"ד במעמד צד אחד, בביהמ"ש לתביעות קטנות, לאחר שהמערער זומן כדין ולא התייצב לדיון שנקבע בביהמ"ש לתביעות קטנות. משניתן פסה"ד כאמור, נפתחו ע"י המשיב הליכי הוצל"פ וכן עתר המשיב לצו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער.

במסגרת הליכי ההוצל"פ הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער.

המערער הגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.

ג.          ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה מיום 6.3.08 כדלהלן:

"1. בתיק זה קיים עיכוב הליכים שניתן ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות.

            2. משכך ההליכים שננקטו קודם לכך הינם בתוקף ולא בוטלו.

3. בקשת החייב שלפני הינה לביטול גורף של צו עיכוב היציאה מן הארץ מבלי שהחייב מציין כי ברצונו לצאת את הארץ.

4. החייב יבהיר מתי קבוע התיק לשמיעת הוכחות, האם ישנם תיקי הוצל"פ תלויים ועומדים כנגדו וכן יציין בצירוף אסמכתא היכן הוא מתגורר שכן זה לא צויין על ידו.

5. בשלב זה ועד להחלטה אחרת של בית משפט מוסמך לא מצאתי לבטל את צו העיכוב באופן גורף וככל שהחייב יבקש לצאת מן הארץ באופן קונקרטי יואיל להגיש בקשה מפורטת באשר לפירטי ומהות הנסיעה ואדרש לה.

6. בכל מקרה תועבר הבקשה לקבלת עמדת ב"כ הזוכה וזאת תוך 20 יום - עובדות יש לתמוך בתצהיר".

(החלטה מיום 6.3.08).

ביום 15.7.08 ניתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

המערער טוען כי לא קמה כל עילה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו, משלא נתמלאו תנאי סעיף 14א' לחוק ההוצל"פ. בנסיבות אלה, לא היה, מלכתחילה, מקום להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ, והיה על ראש ההוצל"פ להעתר לבקשתו של המערער לביטול צו עיכוב היציאה.

לטענת המערער, לא הראה המשיב כי המערער עומד לצאת את הארץ, ומשטען כך המשיב, היה בכך משום ניצול לרעה של הליכי בית משפט.

בהעדר תשתית עובדתית, כך לטענת המערער, לא היתה כל הצדקה לכך שהמשיב העלה בפני ראש ההוצל"פ טענה כאילו עומד החייב לעזוב את הארץ מבלי לפרוע את החוב.

ד.         ביום 9.7.08 בוטל פסק הדין נשוא הליכי ההוצל"פ.

ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי "לא מצאתי בנסיבות שהועלו ע"י המבקש (המערער בענייננו) נימוקים המצדיקים את העדרותו מן הדיון בביהמ"ש. אולם מצאתי כי קיים סיכוי הגנה טובים למבקש, באם ינתן למבקש יומו בביהמ"ש והצדק כי פסק הדין יבוטל על מנת לתת למבקש את יומו בביהמ"ש".