המבקש, יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים ב- 14/11/1985 עת היה קטין בן 3.5 שנים. ביום 3/4/2006, כ- 21 שנים לאחר התאונה הגיש ב"כ המבקש את תביעתו, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן ייקרא
"חוק הפיצויים"), לבית המשפט השלום בנצרת.
כבר עתה ראוי לציין כי המבקש היה מעורב משנת 1985 ועד שנת 2000 ביותר משישה ארועים, בין אם תאונות דרכים ובין אם לאו, שבהן נפגע בצורה כזו או אחרת.
בד בבד, עם הגשת כתב התביעה, וכנדרש, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: פלסטיקה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה (להלן תיקרא
"בקשת מינוי המומחים").
המשיבה התנגדה לבקשת המינוי וטענה כי כתב התביעה הוגש בשיהוי רב ובאופן שנגרם לה נזק ראייתי משמעותי. כמו כן טענה המשיבה כי פגיעתו של המבקש, בתאונה נשוא התביעה, לא היתה קשה ולאור התאונות ואירועי החבלה, המאוחרים יותר, שבהם היה מעורב המבקש, הרי שניתק הקשר הסיבתי - עובדתי והקשר הסיבתי - משפטי, בין מצבו הרפואי הנטען, של המבקש, לבין התאונה נשוא כתב התביעה.
ביום 5/11/2006 התקיימה, בפני כב' השופט קולה, ישיבת קדם המשפט הראשונה ובה טענו הצדדים בנוגע לבקשה למינוי מומחים. למען שלמות התמונה והרלבנטיות שבדברים אביא את דברי ב"כ המשיבה:
|
עו"ד קרוס
:
"אנחנו הצד הנכון לתביעה זו. אין ראשית ראיה ולו
מינימלית. אנחנו מתנגדים למינוי מומחים בכל התחומים המבוקשים.אין כאן ראשית ראיה לנכות באיזה שהוא תחום. ראשית בתחום הנוירולוגי גם במסמכים שהתובע צירף אין זכר לפגיעה נוירולוגית, המדובר במסמכים עשרות שנים לאחר התאונה. בתחום הנפשי, צורף איזה שהוא מסמך הפניה לפסיכיאטר בשנת 2003, וזאת ותו לא. שוב אנו מדברים על תאונה משנת 1985. התיק הרפואי של התובע הוא תיק עב קרס. אבקש לציין שהפגיעה בתאונה היתה קלה ביותר, לתובע נגרמו מספר חתכים בקרקפת בלבד. ככל הנראה בשל טיפול לא נכון החתכים זוהמו והתובע אושפז שלושה ימים לאחר מכן בשל זיהום בחתכים. אני מפנה למסמך מ - 17/11/1985".
|
ביום 5/11/2006 החליט בית המשפט קמא, בהחלטה מנומקת לדחות את הבקשה למינוי מומחים. בית המשפט קמא בחן את המסמכים הרפואיים, שהובאו בפניו, וקבע כי אין, במסמכיו הרפואיים, של המבקש, ראשית ראיה המצדיקה ומאפשרת מינוי מומחים כמבוקש. (להלן תיקרא "
ההחלטה"). על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני ביום 15/5/2007. החלטתי כי הבקשה מצריכה תשובה וכזו הוגשה. ב"כ המבקש חוזר על טענותיו, כפי שטען בבית המשפט קמא ומרחיב כי ממועד התאונה סובל המבקש מבעיות רבות וקשות כגון: "חרדות, דיכאון, דכדוך, ריכוז ירוד, ירידה בזיכרון, שכחה, פחדים, חשדנות, מחשבות שווא, תגובות קיצוניות... ודלקת מכוערת ובולטת בקרקפת" (עמ' 8 לבקשת רשות הערעור).
ב"כ המבקש מציין בבקשתו כי רק ביום 22/3/2003 אובחן בבדיקתC.T ראש, כי המבקש סובל מ"נפיחות ברקמה הרכה בנזופרניקס שמייצגת קרוב לוודאי רקמה לימפאטית". כמו כן מבקש ב"כ המבקש, ללמוד על קשר סיבתי, בין התאונה נשוא התביעה לבין מצבו הרפואי הנטען של המבקש, ממכתבו של דר' בלה קריינין, מומחה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה, ממנו נלמד כי "נוצר רושם של הפרעות קוגנטיבית בעיקר הפרעות בריכוז ובזכרון" מוצג ה2B לבקשה דנן.
באשר למינוי מומחה, בתחום הפלסטיקה, צירף ב"כ המבקש מכתב מאת דר' מוסקונה - מומחה לכירורגיה פלסטית לפיו מתאר המומחה שתי צלקת בקרקפת, הגדולה במימדים של 4.5 X 1 ס"מ והקטנה במימדים של 2.5 X 0.5 ס"מ. ראוי לציין כי המומחה אינו מציין האם בגין צלקות אלה יש לקבוע אחוזי נכות כלשהם. כמו כן ראוי לציין כי מסמך זה אינו נושא תאריך, מלבד תאריך הגעתו למשרד ב"כ המבקש ב-8/5/2003.
המשיבה מתנגדת נחרצות לבקשה; לטענתה מיום התאונה ועד היום שבו נמצאו ממצאים, כלשהם אצל המבקש (כאמור בשנת 2003) חלפו יותר מ-18 שנים ומכאן שאין כל קשר סיבתי בין התלונות והממצאים ובין התאונה המדוברת.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ולרבות בתיק בית המשפט קמא, ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין ולפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה, עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבה ההזדמנות להביע עמדתה.
לאחר עיון במסמכים הרפואיים ושקילת כלל נסיבות הענין הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אמנם בשנת 2003 התגלו ממצאים המצביעים, לכאורה, על בעיות רפואיות, שמהן סובל המבקש, רובן במישור הפסיכיאטרי - קוגנטיבי, אך אין בסיס לקביעה כי ממצאים אלה, קשורים בקשר עובדתי כלשהו, לתאונה נשוא התביעה. תלונותיו של המבקש, כפי שהובאו בפני המומחה דר' קריינין, הינן קשות למדי ואין ספק כי השפעתן רבה וקשה על המבקש אך לאור הקושי וההשלכות של התלונות הנ"ל, על חייו ותיפקודו היומיומי של המבקש, עולים סימני שאלה רבים בנוגע לשאלת חלוף הזמן, ממועד התאונה ועד מועד התלונות, בשנת 2003. יודגש כי התאונה כשלעצמה היתה קלה למדי, בקרקפתו של המבקש אובחנו כמה חתכים והוא שוחרר לביתו בו ביום ובהמשך אושפז ל- 3 ימים כך בשל זיהום. עוד יודגש כי מאז מועד התאונה (1985) ועד שנת 2003 אין בתיקו של המבקש כל תיעוד רפואי שיצביע על פגיעה או תלונות כלשהן בתחום הנוירולוגי או הפסיכיאטרי. ב"כ המבקש תולה "עיכוב" זה במצבה הכלכלי של המשפחה; אין בידי לקבל הסבר ונימוק זה. אין זה עולה על הדעת כי לאורך שנים כה רבות המבקש סובל סבל כה רב והוריו אינם מושיטים לו עזרה ולו במסגרת שירותי הרפואה הציבורית וסל הבריאות לו זכאי כל תושב במדינה. כפי שהדבר נחזה מהמסמכים וגם לא נאמר שם אחרת, ברי שדר' קריינין בדקה את המבקש בשנת 2003 וחיוותה את דעתה במסגרת פרטית ולא במסגרת טיפולית כלשהי. גם דבריה שם מבוססות על תלונות סוביקטיביות שהעלו בפניה המבקש ובני משפחתו.
בענייננו ראוי לזכור כי המבקש נפגע בתאונות נוספות אחרות ואף אושפז. במצב דברים זה יש קושי רב להגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה המדוברת לבין הממצאים והתלונות של המבקש. אמנם שאלת הקשר הסיבתי מסורה למומחה הרפואי אך בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה הרי שניתן לקבוע, על נקלה, כי מצבו הרפואי של המבקש אינו קשור בקשר סיבתי, עובדתי או משפטי, לתאונה המדוברת. אמנם הפסיקה הכירה לעתים בסוגי פגימות אשר מתגלות זמן מה לאחר התאונה אך בענייננו מדובר בתקופה ארוכה ביותר בת 18 שנה ואין המשל דומה לנמשל.
הממצאים שנתגלו בראשו של המבקש, וכן תלונותיו הסובייקטיביות של המבקש, אין לראות בהן ראשית ראיה בזיקה לתאונה המדוברת.
גם מבלי לאמץ את טענת המשיבה לפיה המסמכים מהעת האחרונה, אשר צורפו לבקשה למינוי מומחים הינם מוזמנים, עדיין אין מקום לומר כי יש במסמכים אלה כדי להגיע למסקנה לפיה יש לראות בהם את ראשית הראיה הנדרשת לשם מינוי מומחים רפואיים וזאת ביחס לתאונה המדוברת.
לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאותיה של המשיבה הנקבעות בזאת לסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
על המזכירות להשיב, לב"כ המבקש, את הערבון שהופקד.