1. המשיב הגיש ביום 25.4.07 לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים תביעה כספית כנגד המבקש. על-פי כתב התביעה, המשיב הוזמן על-ידי המבקש וביצע בביתו עבודת שיקום נזקים שנגרמו עקב הצפה. נטען, כי בגין עבודה זו חייב המבקש למשיב סך של 5,148 ש"ח ליום 30.12.04 (כאמור בחשבון שצורף לתביעה). לטענת המשיב, המבקש בחר שלא לשלם את חובו למרות שקיבל מחברת ביטוח פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, כפי שעולה, לכאורה, מנספח ג' לכתב התביעה. למרות שנשלח למבקש מכתב התראה ממשרד עורכי דין, הוא לא שילם את חובו ולפיכך הוא נתבע לשלם למשיב את הסכום הנ"ל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ובצירוף הוצאות משפט.
2. ביום 20.5.07 הגיש המבקש כתב הגנה בו נטען, כי לא נגרם לדירתו נזק והוא לא שכר את שירותיו של המשיב, אלא אלה נשכרו על-ידי "מחלקת הביוב" של עיריית ירושלים. לטענתו של המבקש, אין הוא חייב בתשלום למשיב. המבקש טוען, כי אין הוא מתחמק מהתשלום "אבל סדר הדברים צריכים לנהל לפי החוק ולא מתאים לנדנד אנשים שאין להם קשר לענין".
על-פי האמור בהזמנה לדין, הדיון בתובענה נקבע ליום 22.10.07 בשעה 14:40 לפני כב' השופט ח' לי-רן.
אגב, על פי הוראת בית המשפט, הגיש המשיב תגובה לאמור בכתב ההגנה. המשיב טען בהודעתו זו, כי המבקש "חתם על הסכם" ולאחר ביצוע העבודה התחמק מהתשלום. לשיטת המשיב, המבקש "מנסה להתל בבית המשפט כפי שהיתל בעבר [במשיב]".
בית המשפט החליט, כי כל הטענות תשמענה במועד הקבוע לדיון בתובענה. למרות זאת, המבקש לא נשאר חייב, וביום 24.7.07 הגיב להודעתו של המשיב וטען, כי בהודעה זו "אין ריח של אמת", שכן הוא לא חתם על כל הסכם עבודה והוא אינו אלא שוכר אחת הדירות במבנה, כאשר כל תביעותיו של המשיב צריכות להיות מופנות לעיריית ירושלים ולבעל הבניין. המבקש הוסיף, כי המשיב ועורך דינו "מבזבזים זמנו" וכי "בלית ברירה אני אתבע אותו ועורך דינו על הטרדה". בית המשפט שוב קבע, כי כל הטענות תשמענה ביום הדיון.
3. ביום שנקבע לשמיעת התובענה, 22.10.07, לא התייצב המבקש. עקב כך ניתן על-ידי בית המשפט פסק דין לטובת המשיב על-פי כתב התביעה.
4. ביום 7.11.07 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה זו נטען, כי ביום 14.10.07 נסע המבקש בדחיפות לארצות הברית לצורך טיפול רפואי ושב ביום 1.11.07. המבקש צירף לבקשה זו תצהיר התומך באמור בה ומכתב של ד"ר יצחק מלכה המאשר, כי המבקש מטופל על ידו ונסע לארצות הברית "לצורך פרוצדורה מדיקו-ליגאלית לאחר תאונה שקרתה לו בעבר". בית המשפט הורה למשיב להגיב לבקשה זו והמשיב ביקש לדחותה בהדגישו, כי המבקש לא פנה מבעוד מועד לבקש את דחיית הדיון.
ביום 6.12.07 הורה בית המשפט למבקש לצרף לבקשתו תצהיר ותיעוד רפואי לתמיכה בה (אם כי, כאמור לעיל, מסמכים אלה צורפו לבקשה המקורית) ועוד ביקש מהמבקש להתייחס לשאלה מדוע לא פנה מבעוד מועד בבקשה לדחיית הדיון. המבקש הגיב לאמור לעיל ביום 8.1.08. בהודעתו זו חזר המבקש על טענות ההגנה שלו וביקש מבית המשפט "ליתן הוראה לתובע לירד מעליי ולא להפריע יותר". בית המשפט החליט ביום 24.1.08, כי "בהעדר התייחסות להחלטתי מיום 6.12.07 אני שב ודוחה הבקשה לביטול פסק הדין". נראה, כי המזכירות הפנתה את תשומת לבו של בית המשפט לכך שהמבקש צירף לבקשתו המקורית תצהיר ומכתב מרופא, לרבות מכתבו של הרופא שטיפל במבקש בארצות הברית והמאשר, כי הוא אכן טיפל בו במועד הרלוונטי. בעקבות כך ניתנה על-ידי בית המשפט ביום 12.2.08 החלטה לפיה הוא דוחה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין, שכן "מהחומר שצורף לכתב התביעה והחתום על-ידי הנתבע דומה כי סיכויי הנתבע להדוף את התביעה קלושים". עוד נאמר בהחלטה זו, כי המסמכים שצירף המשיב לכתב התביעה "הם תחליף הסכם עבודה". החלטה זו נשלחה למבקש רק ביום 26.2.08 ולטענתו היא התקבלה אצלו ביום 13.3.08. ביום 26.3.08 הוגשה הבקשה דנן, בקשת רשות הערעור.
5. בבקשה טוען המבקש, כי מן הראוי היה לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדרו. עיקר טענותיו של המבקש מתייחסות לגופו של עניין, דהיינו - לסיכויי הגנתו, והוא שב ומציין, כי אין לו כל קשר לחוב הנתבע, מאחר שהוא לא הזמין את העבודה, אין הוא בעל המבנה והמשיב הוזמן על-ידי עיריית ירושלים לנוכח תלונות שהוגשו על-ידי בעלת הנכס, חברת ק.א. בוני קריית מטרסדורף והסביבה בע"מ. עמדת המבקש היא, שהנימוקים הכלולים בהחלטת בית המשפט מיום 12.2.08 "אין בהם ריח של צדק ויוריספרודנציה".
גם הפעם המבקש אינו מתייחס כלל לשאלה מדוע לא טרח לפנות לבית המשפט ולבקש את דחיית מועד הדיון עקב נסיעתו לחו"ל, מה שהיה מונע את התקלה שנגרמה.
6. בתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתה, שכן פסק הדין ניתן עוד ביום 22.10.07, כשהבקשה הוגשה ביום 26.3.08.
המשיב מציין, כי ביצע עבודות נקיון במדרגות המובילות לביתו של המבקש ובגינת הבית, לאחר שהביוב במקום עלה על גדותיו. נטען, כי המבקש קיבל מחברת "הגיחון", האחראית לאירוע ההצפה, סכום כסף לכיסוי ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מההצפה האמורה, וסירובו של המבקש לשלם למשיב את שכרו הוא בגדר עשיית עושר ולא במשפט. לטענת המשיב, אין בפי המבקש הגנה ממשית בפני התביעה, הוא תיאם עם המשיב את ביצוע העבודות והוא הגורם שניזוק מההצפה, בהיותו המחזיק בפועל בנכס. המשיב מוסיף ומציין, כי המבקש זלזל במשיב בכך שלא התייצב לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, אף כי היה יכול בנקל לבקש את דחיית הדיון.
7. לאחר שאפשרתי למשיב להתייחס לשאלה האם ראוי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה, ונראה לי שלא תפגענה זכויותיהם של הצדדים כבעלי דין אם אנהג כך, החלטתי לדון בבקשה בדרך האמורה. דין הערעור להתקבל.
8. ככל שלפני בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, בקשה זו הוגשה במועד (וגם לא נטען אחרת על-ידי המשיב).
ואולם, גם בקשת רשות הערעור על פסק הדין הוגשה במועד. כאשר מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד ומוגשת בקשה לביטולו, נימנה המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול (תקנה 398א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר חלה גם על הליכי ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות מכוח הוראת תקנה 16(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, להלן -
התקנות").
ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 12.2.08, נשלחה למבקש ביום 26.2.08 והתקבלה על-ידו (לטענתו, שלא נסתרה או הוכחשה) ביום 13.3.08. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 26.3.08, דהיינו - במועד.
9. כידוע, כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, ניתן לבחון את סיכויי ההגנה על-פי כתב ההגנה ומבקש הביטול אינו חייב להידרש אליהן בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין (בר"ע (מחוזי-י-ם) 402/04
טרווי נ'
אבו ג'בנה, פסק דין מיום 5.12.04).
לתביעה צורף "כתב קבלה ושחרור", אשר המבקש, לכאורה, חתום עליו והמורה לחברת "הגיחון" לשלם למשיב את סכום הפיצוי שחברת "הגיחון" הסכימה לשלם למבקש בגין נזקים שנגרמו לו באירוע מיום 7.1.04. בתביעה נטען, משום מה, כי מדובר במסמך "מחברת הביטוח" של המבקש. ממסמך זה עולה, לכאורה, כי למבקש אכן נגרמו נזקים (בניגוד לטענתו), בגינם הוא תבע פיצוי מחברת "הגיחון". מאידך גיסא, המסמך מצביע על כך שאת הפיצוי מחברת "הגיחון" המחה המבקש למשיב. לא ברור מדוע המשיב לא קיבל סכום זה, והאם המבקש אחראי לכך. מכל מקום, לכאורה קיימים נתונים הסותרים את האמור בתביעה לפיו המבקש קיבל פיצוי מחברת הביטוח שביטחה את ביתו.
כמו כן, לא הוצג הסכם לשכירת שירותי המשיב על-ידי המבקש, ואין לשלול על הסף את טענת היעדר היריבות שהמבקש חוזר ומעלה, בהדגישו, כי עבודת המשיב לתיקון הנזקים בוצעה בחצר (ולא בדירה עצמה), דהיינו - מי שסבל נזק היה בעל הנכס ולא המבקש. העובדה שהמבקש היה פעיל בהזמנת שירותי הנקיון אינה הופכת אותו, בהכרח, לגורם החייב לשאת בתשלום בגינם.