השופטת רונית רוזנפלד
1. לפנינו בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת דלית גילה; עב 1201/07) אשר דחה את בקשתה של המבקשת (להלן:
הנתבעת) לביטול פסק הדין שניתן ביום 22.12.2009 בהעדר התייצבות.
2.
הרקע העובדתי
המשיב (להלן:
התובע) הגיש בבית הדין האזורי בחיפה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום זכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. הנתבעת הגישה כתב הגנה באמצעות בא כוחה עו"ד אורי איילון. דיון מוקדם בהליך התקיים לפני בית הדין האזורי ביום 25.10.2007, אליו התייצב עו"ד איילון מטעם הנתבעת. בסיום הדיון המוקדם הורה בית הדין האזורי לצדדים להגיש תצהיריהם. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו באיחור ניכר. מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירי עדות ראשית אף שהוארך המועד להגשתם. ישיבת ההוכחות בהליך נועדה ליום 29.12.2009. לישיבה התייצבו התובע ובא כוחו. מטעם הנתבעת לא התייצב איש.
במסגרת ישיבה זו ולבקשת ב"כ התובע, נתן בית הדין האזורי פסק דין על יסוד כתב התביעה. זאת, לאחר שקבע כי יש לראות בנתבעת כ"
כמי שאין בכוונתה להגיש ראיותיה" וכי היא זומנה כדין לישיבת ההוכחות באותו יום. בפסק הדין, חויבה הנתבעת לשלם לתובע תשלומים שונים בסכום כולל של קרוב ל - 100,000 ש"ח, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. יש לציין, כי בית הדין האזורי לא חייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר או בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (להלן:
פסק הדין).
3. ביום 12.4.2010 הגישה הנתבעת לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין, לעיכוב ביצועו ולהארכת מועד להגשת ראיותיה. בקשתה נסמכה על התרשלותו של בא כוחה בניהול ההליך, כמו גם על סיכויי הגנתה. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שקבע כי מדובר
"באחד המקרים הנדירים, בו אין לבטל פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, הואיל ומצטרפים למחדל של אי ההופעה לישיבת ההוכחות, עוד מחדלים של אי עמידה במועדים, הן של אי הגשת תצהירי הגנה, והן של אי מעקב אחר פעילות עו"ד איילון, כבא כוח הנתבעת, ופנייה לבית הדין בעניין זה, בעוד מועד, לאחר שנותק הקשר עימו, כדברי מנכ"ל, בעוד שהמנכ"ל יודע - לפי הודאתו בתצהירו - שעל הנתבעת להגיש תצהירים. לא ראיתי בבקשה או בתצהיר המנכ"ל כל טעם מיוחד, המצדיק מחדל זה, המביע זלזול בצד שכנגד ובבית הדין". עוד קבע בית הדין האזורי, כי טענות במישור היחסים שבין הנתבעת לבא כוחה אינם מעניינו של בית הדין. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה בתביעה קבע בית הדין האזורי כי הם "קלושים". זאת מאחר שתלונה שהגישה הנתבעת למשטרת ישראל בעניין גניבות לכאורה שביצע התובע ממחסניה, נסגרה מחוסר ראיות, והערר שהוגש על ההחלטה נדחה.
על החלטה זו של בית הדין האזורי הוגשה בקשת רשות הערעור לפנינו.
נוסיף ונציין, כי בהחלטה מיום 6.9.2010 הורה בית הדין האזורי על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור לפנינו.
4. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, על פי סמכותנו כפי שנקבעה בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. כמו כן, נחה דעתנו כי הכרעה בבקשה על פי טיעונים בכתב, היא ראויה בנסיבות העניין, ולא תגרום עוול לצדדים להליך.
טענות הצדדים
5.
בבקשת רשות הערעור טוענת הנתבעת, כי עו"ד איילון התרשל בטיפול בתביעתה, ומחדליו הם שגרמו למתן פסק הדין מבלי שנשמעו ראיותיה וללא התייצבותה. לטענתה, עו"ד איילון הציג לפניה מצג שווא לפיו הוא מטפל בהגנתה, אולם בשלב מסוים "ניתק עימה קשר" ולא עלה בידה או בידי שותפו למשרד לאתרו. הנתבעת מציינת, כי הטיפול בתביעה נמסר בלעדית לעו"ד איילון והיא לא יוצגה בשום שלב על ידי שותפו למשרד, כפי שטען התובע. עוד טוענת הנתבעת, כי מנהלה התוודע לראשונה לקיום פסק הדין ביום 28.3.2010, מועד בו התקבלה במשרדו אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל באשר לביצועו. הנתבעת מצביעה אף על סיכויי הגנתה הטובים, ובין היתר, על טענתה בעניין גניבה ממעביד המיוחסת לתובע.
התובע תומך בהחלטתו של בית הדין האזורי מטעמיה, ומוסיף עוד ומדגיש כי הטענה בעניין "היעלמותו" של עו"ד איילון אינה מבוססת, באשר במועד ישיבת ההוכחות הצליח בא כוח התובע בנקל ליצור קשר עם עו"ד איילון, שמסר שלא יוכל להתייצב לדיון. עוד טען, כי העובדה שהנתבעת לא הגישה תלונה ללשכת עורכי הדין בעניין התנהלותו של עו"ד איילון, "אומרת דרשני". לטענתו, פסק הדין הומצא למשרדו של עו"ד איילון עוד ביום 5.1.2010, ויש לראות בנתבעת כמי שידעה על קיומו במועד זה.
הכרעה
6. נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בבקשת רשות הערעור, באנו לכלל מסקנה כי
יש לקבל את בקשת רשות הערעור והערעור,
ולהורות על ביטול פסק הדין, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. הטעמים להחלטתנו יפורטו להלן.
ראשית, החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה בלא שקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. בקשר לכך כבר נפסק, כי בקשה לביטול פסק דין תוכרע רק לאחר קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, כמצוות
תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (ראו: ע"ע 1171/00
אבו תאייה פאיז - תומר אדומים בניה ושיפוצים בע"מ, 27.2.2001; ע"ע 295/06
אלקסיי קוסטוב - קופל אחזקות מבנים בע"מ, 29.10.2006). בנסיבות העניין לפנינו, החלטתו של בית הדין האזורי כוללת דיון מפורט בטענות שהועלו בתצהיר מנהל הנתבעת לתמיכה בבקשה. המסקנות שבעובדה אותן מסיק בית הדין האזורי מן התשתית העובדתית, כפי שהיא עולה לכאורה מתצהיר מנהל הנתבעת, ראויות היו לבחינה במסגרת דיון, שבו היה מתאפשר למנהל הנתבעת להתייחס אליהן. בכך שלא התקיים דיון, כמצוות ההלכה הפסוקה, יש משום פגיעה לכאורה בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת.
שנית, מדיניותם של בתי הדין לעבודה, כפי שנקבעה זה מכבר בפסיקתו של בית דין זה, היא לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם.
אכן, התנהלותה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש מבעל דין להבטחת קיומו של הליך סדיר ותקין. על פני הדברים היה עליה להביא לידיעת בית הדין את דבר "היעלמותו" של בא כוחה, או לשכור שירותיו של עו"ד אחר במועד מוקדם יותר, זמן רב לפני מתן פסק הדין בתביעה ונקיטת הליכי הוצאה לפועל לביצועו. עם זאת, מחדליה אלה של הנתבעת, יכולים למצוא ביטויים בפסיקת הוצאות לטובת התובע.
סבורים אנו, כי ביטול פסק הדין תוך השתת הוצאות על הנתבעת, מהווה בנסיבות העניין איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים מזה ומזה. כך שמחד, יינתן לנתבעת יומה לפני בית הדין שבפניו תביא את ראיותיה, ומאידך, העוול שנגרם לתובע בשל התנהלותה של הנתבעת, יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות.
לכך נוסיף, כי טענות ההגנה של הנתבעת לגופה של התביעה, ובהן הטענה בעניין גניבה ממעביד, ראויות לבירור בדרך של שמיעת ראיות כמקובל.