פסק-דין בתיק בר"ע 15617-12-12

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (להלן - " בית הדין האזורי"), אשר נקבע בה כי משלא הגישה המבקשת בקשה לפיצול סעדים, אין לכלול בתביעתה כנגד המשיבות רכיבים שנכללו בתביעה קודמת שהגישה נגדן (ס"ע 27159-01-11; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר אורי נדיב ומר יעקב גונצ'רובסקי; החלטה מיום 22.11.12).

רקע עובדתי

2.       המבקשת, אזרחית רומניה, החלה לעבוד אצל המשיבות ביום 3.11.05. בסוף חודש דצמבר 2009 פג תוקפה של אשרת העבודה של המבקשת וזו לא חודשה על ידי המשיבות בניגוד למובטח. ביום 23.3.10 פוטרה המבקשת לאלתר והמשיבה 1 רכשה עבורה כרטיס טיסה לרומניה (להלן - " תקופת ההעסקה הראשונה"). בעקבות זאת הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי וכן בקשה לגביית עדות מוקדמת (ע"ב 4753/10; להלן - " התביעה הראשונה"). דיון לגביית העדות המוקדמת נקבע ליום 20.5.10, אולם עוד בטרם נשמעה עדות המבקשת, חודשה אשרת העבודה שלה, והמשך עבודתה אצל המשיבות הותנה בהפסקת הליכי התביעה הראשונה. המבקשת הסכימה להפסקת התובענה מבלי שהדבר יפגע בזכויותיה. בעקבות ההסכמה בין הצדדים נמחקה התביעה הראשונה (החלטת כב' הרשמת ולך מיום 5.5.10).

3.       התובעת עבדה אצל המשיבות עד ליום 13.1.11, מועד שבו הופסקה עבודתה בשל פקיעת תוקף האשרה המחודשת (להלן - " תקופת ההעסקה השנייה"). המבקשת הגישה תביעה חדשה לבית הדין האזורי, בהתייחס לשתי תקופות ההעסקה, וכן בקשה לגביית עדות מוקדמת (ס"ע 27159-01-11; להלן - " התביעה הנוכחית"). העדות המוקדמת נגבתה ביום 13.7.11 ומועד לשמיעת הוכחות הצדדים נקבע ליום 22.11.12.

4.       ביום 22.11.12, במעמד הדיון, קבע בית הדין האזורי כי משלא הוגשה בקשה לפיצול סעדים, אין לדון ברכיבים שנתבעו במסגרת התביעה הראשונה וכי על התביעה הנוכחית להתמקד אך ורק ברכיבים שבאו לעולם בתקופת ההעסקה השנייה. וכלשון בית הדין קמא -

" בית הדין מביא לידיעת הצדדים כי כמתחייב מתקנה 26 לתקנות (תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 - י.א.ש.) מעת שהוגשה תביעה בהליך קודם ע"י התובעת כנגד הנתבעות (ע"ב 4753/10) ממילא, כל עילת תביעה וכל רכיב תביעה שנכלל באותה תביעה אינו יכול להיות בתביעה שבפנינו, בשים לב לכך כי לכאורה לפחות, אין בפנינו בטרם הגשת התובענה שבפנינו (או יחד עמה) בקשה לפיצול סעדים כמתחייב... אין מנוס מקביעה כי התביעה שבפנינו יכול שתתברר אך על פי ובהתייחס לתקופה שלאחר הפסקת העבודה היא מושא התביעה הראשונה... בהתאם לאמור, נשמע עתה את עדות הנתבעות ופסק הדין יינתן בהתייחס לתקופה שלאחר התביעה הראשונה..." (עמ' 7-9 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.12; להלן - " ההחלטה מיום 22.11.12").

          על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות הצדדים

5.       בבקשתה עותרת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 22.11.12 ומבקשת להורות כי יתאפשר דיון בתביעתה על כל רכיביה, לרבות תקופת ההעסקה הראשונה. לטענתה, החלטת בית הדין האזורי ניתנה בלא סמכות, משעניין פיצול הסעדים כלל לא הועלה על ידי מי מהמשיבות. לדבריה, סוגיית פיצול הסעדים לא נזכרת בכתב ההגנה, היא עצמה נחקרה על תצהירה ועל מלוא רכיבי תביעתה ואף המשיבות הגישו תצהיר עדות ראשית המתייחס למלוא רכיבי התביעה.

המבקשת טוענת כי בקובעו שבנסיבות העניין איבדה את זכותה לתבוע בגין רכיבי התביעה נשוא התביעה הראשונה, נתפס בית הדין קמא לכלל טעות בפרשנותו של הדין ובפרשנות תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - " התקנות"). לדברי המבקשת, החלטת בית הדין קמא מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ותביא לאובדן החלק הארי של זכויותיה.

          מוסיפה המבקשת וטוענת כי הפסקת ההליך בתביעה הראשונה היה תנאי להשבתה לעבודה אצל המשיבות וכי אין בהפסקה זו ובמחיקת התביעה הראשונה כדי למנוע ממנה לכלול בתביעה הנוכחית רכיבי תביעה בגין כל תקופת עבודתה.

          לחילופין, טוענת המבקשת כי אף שלדידה לא היה צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים, הרי שאם ייקבע שהיה צורך בכך, יש לראות את התביעה הנוכחית כעונה על דרישה זו, בעיקר לאור העובדה שהמשיבות לא העלו מיוזמתן כל התנגדות לדון בתביעה הנוכחית על כל רכיביה.

6.       המשיבות הודיעו על התנגדותן לבקשה. לעמדתן, משהגישה המבקשת את התביעה הנוכחית ומשכללה בה סעדים נוספים על אלו שנתבעו בתביעה הראשונה, הייתה צריכה לקבל מבית הדין היתר לפיצול סעדים, כנובע מתקנה 26 לתקנות ומפסיקת בית הדין הארצי. המשיבות גורסות, כי צדק בית הדין קמא עת העלה את עניין פיצול הסעדים מיוזמתו, ומוסיפות שכל שנדרש מהמבקשת הוא להגיש בקשה לפיצול סעדים, אלא שהדבר לא נעשה עד היום.

7.       בתשובתה לתגובת המשיבות טוענת המבקשת כי עמדתן מהווה ניסיון לשלול ממנה את זכויותיה הבסיסיות לאחר שנים של עבודה בתנאי ניצול, וזאת בניגוד להבטחה מצדן לתשלום מלוא זכויותיה אם תשוב לעבודתה ותפסיק את הליכי התביעה הראשונה. כן מדגישה המבקשת, כי טענת המשיבות להעדר בקשה לפיצול סעדים לא הועלתה על ידיהן בשום שלב - לא במסגרת גביית עדותה המוקדמת ולא במסגרת קדמי המשפט, אלא רק במועד ישיבת ההוכחות ועל ידי בית הדין.

בקשת רשות הערעור

8.       ביום 13.12.12, משסברתי כי ההחלטה מיום 22.11.12 מחייבת עיון נוסף, הוצע לצדדים כדלקמן -

" משהעלה בית הדין קמא את עניין ההליך הקודם מיוזמתו; משספק אם לצדדים ניתנה הזדמנות נאותה להתייחס באופן מספק דיו לסוגייה שהעלה בית דין קמא; משלכאורה מחיקת תביעתה של המבקשת בהליך הקודם אין בה כדי להקים מעשה בית דין מכל סוג שהוא; משאף אילו היה מקום להעלות את שאלת פיצול הסעדים (וספק אם אכן כך), הרי שמשמעות הדבר היא מניעות מלדון בתביעה המאוחרת יותר, וזאת בניגוד לדברים שנקבעו בהחלטה; ומשלא היה מקום להקיש לנסיבות העניין דנן מפסק הדין בעניין ליכטנשטיין... - לאור כל אלה מוצע בזאת לצדדים כי ההחלטה מיום 22.11.12 תבוטל וכי ההליך בבית הדין קמא יימשך כסדרו, וזאת בהתייחס לכלל העילות והסעדים שנתבעו בתביעה המתנהלת בבית הדין קמא, כפי שהוגשה."

9.       המבקשת הסכימה להצעת בית הדין ואילו המשיבות סירבו לה תוך שהן תומכות יתדותיהן בהחלטתו של בית דין קמא.