פסק-דין בתיק בית דין אזורי לעבודה בירושלים

1.                   זוהי תביעה בדיון מהיר, לשכר עבודה. כמו כן ביקשה התובעת פיצויי הלנה בגין שכר שלא  שולם ופיצוי בגין עוגמת נפש. הדיון התקיים בפניי כדן יחיד, מאחר ונציגי הציבור שזומנו לדיון לא התייצבו.

2.                   הנתבע מפעיל עסק של חנות צילום בבית שמש (להלן: החנות). בחנות עבדה בין היתר ביתו של הנתבע. התובעת החלה לעבוד בחנות ביום 1/6/11. התובעת קיבלה בתום אותו חודש תלוש שכר. התובעת עבדה בחודש יוני יולי 09' והתפטרה מעבודתה לאחר יום 17/7/09.

3.                   אין חולק כי לא שולם לה במועד שכר חודש יולי 09'.

4.                   לטענת התובעת בסמוך למועד התפטרותה היו ויכוחים בינה לבין ביתו של הנתבע. במהלך הדברים גם גידפו אותה. בנסיבות אלה לאור האווירה שנוצרה החליטה שלא להמשיך את עבודתה. כיון שכך, הודיעה לביתו של הנתבע למחרת יום עבודתה האחרון (שהיה 17.7.09) על כי היא מפסיקה את עבודתה. לטענת התובעת לאחר הפסקת העבודה פנתה פעמים רבות, לחנות ודברה בין היתר עם הנתבע, אך השכר לא שולם לה .

5.                   במהלך הדיון היום העידה התובעת, שעדותה עשתה עלינו רושם מהימן,  כי פנתה פעמים רבות לחנות (לנתבע ולביתו)  אך השכר לא שולם לה, חרף הפניות הרבות. בסופו של דבר, נאלצה להגיש את כתב התביעה, בחודש דצמבר 2011.  

6.                   בעדותו בפנינו טען הנתבע, כי התובעת "נעלמה" וכי לא ניתן היה לשלם את שכרה הואיל ולא הייתה בידיו כתובת וטלפון. בפנינו העיד אף בעלה של התובעת מר אלי מנוסביץ שסיפר כי גם הוא התקשר אל הנתבע. היה זה לטענתו כחודשיים אחרי סיום העבודה, זאת מאחר וכל פניותיה של התובעת, שהיו לנתבע ולביתו, לא נענו עד אותה עת. עדותו של מר אלי מנוסביץ אף היא עשתה עלי רושם מהימן. מר מנוסביץ תמך את עדותו בהקלטה, של שיחה שהושמעה בפני במהלך הדיון. נציין כי הנתבע זיהה, בסופו של דבר, את קולו בשיחה ואכן אישר את דבר קיומה של השיחה. מהשיחה שהושמעה במעמד הדיון, אכן עולה כי כחודשיים לאחר סיום העבודה, פנה בעלה של התובעת, לנתבע ביקש את השכר, ביקש לדעת מתי הוא ישולם. על כך נענה בסופו של דבר, כי עתידים להתקשר אליו לאחר בדיקת הדברים ולשלם לו את השכר. חרף זאת, לא שולם השכר.  התובעת נאלצה אפוא להגיש את התביעה הנוכחית, בה ביקשה לקבל את שכר העבודה כמו גם פיצוי הלנה וכך גם פיצוי בגין עוגמת נפש.

7.                   התובעת צרפה לכתב התביעה טבלת אקסל, שסומנה ת/1 בה נרשמו שעות העבודה לחודש יולי. מעיון בטבלה עולה כי מדובר ב- 12 ימי עבודה. מדובר בחמישים שעות עבודה.

8.                   ביום 27/12/11 הוגש כתב ההגנה ובסעיף 13 בו נכתב כי מצורף לכתב ההגנה שיק לפי חשבונו של הנתבע בסך 627.30 ש"ח. תחשיב זה הינו על יסוד חישוב של עשרה ימי עבודה, ולפי רישומים שנעשו כנטען על ידי ביתו של הנתבע. אציין כי ביתו של הנתבע לא התייצבה להעיד וכמובן לא הוגש תצהיר מטעמה. על כרטיס הנוכחות לא מופיעה חתימה כלשהי. כרטיס הנוכחות מיולי 2011 הוצג לי חרף העובדה שלא בא עורכו  להגישו כדין. בשים לב לכך שמדובר בהליך של דיון מהיר, מצאתי לנכון לקבל את המסמך שהגיש הנתבע ושאני מסמנו כעת כנ/1. יחד עם זאת, משקלו יהיה כמפורט להלן.

9.                   כאמור עדויותיהם של התובעת ובעלה עשו עליי רושם מהימן ואני מעדיף את עדותם על עדות הנתבע שלא עשתה עליי רושם מהימן. על יסוד עדות התובעת אני קובע כי התובעת אכן עבדה כמפורט בת/1, המסמך שהגישה, אותו אני מעדיף על פני כרטיס העבודה החודשי (נ/1) שלא ברור על ידי מי נכתב, הוא לא הוצג לתובעת, בזמן אמת, והוא אינו תואם את הרישומים של התובעת, שכאמור אותם אני מעדיף. לנוכח זאת, אני קובע אפוא כי התובעת עבדה בחודש יולי 2011 חמישים שעות בחנותו של הנתבע. אותה שעה שכר המינימום עמד על 4,100 ש"ח למשרה מלאה, שהם 22 ש"ח לשעת עבודה, התובעת זכאית הייתה אפוא לסכום של 1,102 ש"ח כשכר עבודה עבור חודש יולי 2011.

10.               היה אפוא על הנתבע לשלם לתובעת, את שכר עבודתה בסוף אותו חודש - יולי 2011 - כפי שנקבע בחוק הגנת השכר. שכר זה לא שולם לתובעת  אותה עת. התובעת כפי שהעידה נאלצה להתקשר פעם אחר פעם לחנות הנתבע, לשוחח עמו ועם ביתו, וכשנקעה נפשה, עשה כן בעלה, כפי שהעיד בפנינו כפי ששמענו בשיחת הטלפון. אף בשיחת הטלפון שהייתה כחודשיים לאחר סיום העבודה לא הזמין הנתבע את התובעת לקבל את השכר, אלא טען שעליו להתייעץ בקשר לכך. מדובר בטענות "שה"י פה"י" (שבת היום פסח היום, תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמ' ב)), כאשר הנתבע למעשה משך את התובעת בלך ושוב.

11.               שכר העבודה אינו חסד, כי אם זכות. אי תשלום שכר מינימום, לאחר שעובד ביצע עבודתו, אינו חוקי, זאת בהתאם להוראות חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 והוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח -1958.

12.               בפנינו טען לראשונה הנתבע כי התובעת התחייבה לעבודה של שנה מלאה, ולאחר מכן, עזבה את העבודה בניגוד להתחייבותה. טענה זו לא הופיעה בכתב ההגנה. בכל אופן, טענה זו הוכחשה על ידי התובעת. דברי התובעת בעניין זה מהימנים עלינו ואני מעדיף אותם על פני  טענת הנתבע. נראה כי  מדובר בטענה שנועדה לצורך הליך זה וכדי לחמוק מהחובה על פי דין לשלם שכר עבודה במועד.

13.               נציין כי השכר שצורף על ידי הנתבע לכתב ההגנה בסך 627 ש"ח, עומד על כמחצית מהשכר לו הייתה זכאית התובעת. יש לזכור כי מדובר בשכר מינימום ואף לשיטת הנתבע, כאילו עבדה התובעת שלושים שעות (טענה שלא מקובלת עלי כאמור לעיל), הרי שהשכר שצורף לכתב ההגנה נמוך משכר המינימום, שהיה אותה שעה, ביחס לחודש יולי 2011. נעיר כי השיק לא נפרע לאור עמדתה של התובעת ולפיה מה שהוצע לה היה נמוך לעין שיעור מהסכום לו הייתה זכאית. התובעת תחזיר אפוא השיק שנשלח אליה לנתבע תוך 45 יום מיום שיומצא פסק הדין.

פיצויי הלנה

14.               האיסור על הלנת שכר מעוגן במקורותינו:

לא תעשק את רעך ולא תגזל. לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר (ויקרא יט, יג) (ראה גם דברים כד, יד-טו)

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו...  כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה.

(שולחן ערוך חושן משפט סימן שלט א, ב)

אף הלנת חלק מהשכר היא הלנה: