השופט א' רובינשטיין:
א. נגד העותר מתנהל (מאז שנת 2007) הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בגין שורה של עבירות מין (לסקירה ראו, בין היתר, בש"פ 4072/08 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם); בש"פ 6537/09 אשד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 470/11 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם); בש"פ 2986/11 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם)). בתחילת הדרך היה העותר מיוצג על ידי עורך דין פרטי, הוא החליף את באי כוחו מספר פעמים, ובסופו של דבר מונה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית. בשנת 2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העותר ובא כוחו לשחררו מהייצוג (והחלטתו אושרה בבית משפט זה; ראו בג"ץ 2784/09 אשד נ' בית משפט המחוזי תל אביב (לא פורסם)). בחודש מארס 2011 עתרה הסניגוריה שוב לשחררה מהייצוג: העותר הסכים לבקשה, ואילו המשיבה התנגדה לה. ביום 28.3.11 הורה בית המשפט המחוזי כי החל מיום 19.5.11 תשוחרר הסניגוריה הציבורית מהייצוג, והעותר יפעל להשגת "ייצוג פרטי אם ימצא לנכון לעשות כן". בדיון ביום 26.4.11 טען העותר, כי לא הסדיר לעצמו ייצוג פרטי וביקש למנות לו סניגור ציבורי. בית המשפט דחה את הבקשה, וכלפי החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.
ב. בעתירה - שנתלוו אליה פניות מפניות שונות - נדרש העותר בעיקר לארבעה עניינים: דרישה למינוי סניגור ציבורי; דרישה לשחררו ממעצר (לרבות כלפי החלטות שניתנו בנושא זה בבית משפט זה) ולאפשר לו לנהל את פרשת ההגנה מביתו; דרישה לביטול "החלטות המובילות מראש להכרעת דין מקפחת ומוטעית", המתייחסת גם לאפשרות ניהול ההגנה בתנאי מעצר; ודרישה לקבלת הקלטות הדיונים בבית המשפט ולעיין בהן. ביום 7.9.11 ביקשתי את תגובת המשיבה "רק לעניין הייצוג, ולחלופין לאפשרות העותר לנהל את הגנתו בעצמו בתנאי מעצר" (ברי, ועל העותר - משפטן במקצועו - לדעת זאת כי העניינים האחרים, כגון מעצרו, אינם עניין לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לענות בהם). ביום 26.9.11 הודיעה המשיבה, כי בית המשפט המחוזי החליט (ביום 22.9.11) לבטל את מועדי הדיונים שנקבעו לעת ההיא בתיק, ולקיים ישיבת תזכורת בחודש נובמבר הקרוב "על מנת לקבל הבהרה באשר לאופן ניהול ההגנה...". ביום 2.10.11 הגישה המשיבה תגובה מפורטת, בה נסקרו בפרוטרוט הסיבות להתארכות המשפט, ובפרט תרומתו של העותר לכך (בהקשר זה ראו, לדוגמה, בש"פ 5152/11 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם)), גלגולי הייצוג המשפטי והרקע להחלטת בית המשפט המחוזי מחודש מארס 2011.
ג. במישור המשפטי נטען, כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. מעבר לסוגיית התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות דיוניות בהליכים פליליים (לגביה הפנתה המשיבה לבג"צ 9923/09 קנדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ולטענת השיהוי שבתקיפת ההחלטה מחודש מארס 2011 בעתירה שהוגשה בחודש אוגוסט 2011, נטען כי גם לגופו של עניין החלטת בית המשפט המחוזי סבירה. בין היתר הוזכר סעיף 15(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 המורה:
"הרשה בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סניגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור בסעיף 15, לא למנות לנאשם סניגור אחר אם ראה שאין בכך להועיל".
והוטעם, כי "בנסיבות העניין החריגות ביותר אשר נוצרו בעניין שלפנינו... נראה כי במינוי סניגור חדש לעותר לא תהא תועלת מעשית" (סעיף 25 לתגובה; ההדגשה במקור).
ד. בין יתר הנסיבות, ומעבר לתולדות הייצוג של העותר בתיק זה, נדרשה המשיבה גם לאלה: (1) השלב המתקדם בו מצוי ההליך, אשר יחייב תקופת היערכות ארוכה לסניגור חדש, על המשמעות שיש לכך הן מבחינת ניהול ההליך והן מבחינת הותרת העותר במעצר; (2) נטען, כי מאחר שעדי התביעה כבר נשמעו, ואף העותר נחקר בחקירה נגדית, "הפגיעה בעותר בשל היעדר הייצוג, תהא מצומצמת יחסית" (סעיף 27 לתגובה); (3) הוזכרה הכשרתו המשפטית של העותר וההליכים הרבים אותם יזם וניהל בכוחות עצמו, וכן העובדה שאחיו, עורך דין, היה מעורב בחלק מההליכים ומבקר אותו מדי שבוע בבית הסוהר במסגרת ביקור עורכי דין (הוא אף אישר את התצהיר שהוגש במסגרת עתירה זו); (4) הוזכר, כי לעותר ניתנה הזדמנות לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי, והוא לא עשה כן, ועוד הוזכר כי העותר מיוצג בהליכים אחרים. בכל הנוגע לניהול ההגנה בתנאי מעצר נמסר כי:
"לא קיימת כל מניעה בהכנסת חומר משפטי ובכלל זה חומר מתיק החקירה לבית הסוהר, ולמעשה, בחודשים האחרונים התאפשר לעותר להכניס ולהוציא מבית הסוהר מספר קלסרים עבי כרס. יתרה מכך, העותר רשאי להכניס כל חומר משפטי הדרוש לו על גבי תקליטור, ולצפות בו תוך שימוש במחשבים המיועדים לכך בבית הסוהר" (סעיף 31 לתגובה).
כן נמסר, כי סוגיית המפגש עם עדי הגנה "מצויה בבחינה בשירות בתי הסוהר", וכן כי סגן מפקד בית הסוהר נפגש לאחרונה עם העותר על מנת לשמוע את בקשותיו בכל הנוגע לניהול הגנתו.
דיון והכרעה
ה. לאחר העיון אין בידנו להיעתר לעתירה. "התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג, ועיקרה הוא בהפעלתה של ביקורת שיפוטית על פעולותיו המנהליות או הסמי-מנהליות של בית-המשפט ורק על אותן מבין אלו, הנגועות בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות" (בג"צ 3844/07 צבי נ' כבוד השופטת מוסיה ארד (לא פורסם) - השופט לוי); ובכל מקרה, "בית משפט זה אינו יושב כערכאות ערעור על החלטות של בתי המשפט בהליכים פליליים" (בג"ץ 465/11 פיניאן נ' בית המשפט המחוזי בנצרת (לא פורסם) - השופט ג'ובראן). נסיבותיו של תיק זה אכן אינן פשוטות, אך האחריות לכך רובצת בעיקרה, אם לא כולה, לפתחו של העותר. עיון בתגובתה המפורטת של המשיבה מספק רקע בהיר להחלטת בית המשפט המחוזי שלא למנות לעותר סניגור ציבורי נוסף, וחוששני כי אין ניתן לומר שמדובר בהחלטה המצדיקה התערבות שיפוטית; יתכן אף שלא היה מנוס ממנה.
ו. ואולם, מציאות זו של נאשם המנהל את הגנתו בתיק כבד ללא ייצוג וכשהוא בתנאי מעצר, לא זו בלבד שהיא מקשה על הנאשם ועל בית המשפט הדיוני, היא גם מטילה על בית המשפט, וכנגזרת מכך -על רשויות המעצר; את נטל האחריות לוודא שזכויותיו המהותיות והדיוניות של הנאשם אינן נפגעות. החלטות שנתן בית המשפט המחוזי בעבר בתיק זה - לרבות ההחלטה שלא לאפשר לעותר לשחרר את סניגורו בשנת 2009, וקביעת ישיבת התזכורת לחודש נובמבר הקרוב - מלמדת על רגישותו לסוגיה, וחזקה עליו כי עניין זה ימשיך לעמוד לנגד עיניו, שהרי במקרים של היעדר ייצוג מוטלת חובת יתר על בית המשפט (ראו דברי השופטת חיות בע"פ 5889/01 נחום נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דברי בבג"ץ 7335/05 הסניגוריה הציבורית מחוז נצרת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
ז. נטעים, איננו מקלים ראש בקשיים הנטענים בניהול ההגנה מאחורי סורג ובריח, גם אם הם תולדה ישירה של התנהלות העותר ובחירותיו שלו. על הרשויות לסייע ככל הניתן בעניין זה, מתוך הבנה לחשיבות העליונה של מתן אפשרות לניהול הגנה יעילה; ומטבע הדברים הדבר כולל גם גישה למחשב. מתגובת המשיבה עולה, כי שירות בתי הסוהר מודע לחובה המוטלת עליו, וכוונתו לסייע לעותר במידת הנדרש והאפשר. נבקש בהקשר זה, כי בנסיבות המיוחדות יובא פסק דין זה לפני נציב שירות בתי הסוהר והיועץ המשפטי לשירות בתי הסוהר, לשם מודעות, בלא לפגוע כמובן במאמץ הנעשה על-ידי בתי הסוהר בו מוחזק העותר. מעבר לאלה, וככל שיהיו לעותר השגות קונקרטיות על התנאים שיציב שירות בתי הסוהר (ומדובר בסוגיה שטרם באה לעולם) האכסניה המתאימה היא - כפי שציינתי כבר בהחלטה מיום 7.9.11 - עתירת אסיר (וטוב מכך, הידברות ישירה עם רשויות בתי הסוהר).
ח. בבג"ץ 7335/05 הסניגוריה הציבורית מחוז נצרת נ' מדינת ישראל הנזכר העליתי מחשבה של מינוי "עורך דין כונן", שאמנם לא ייצג את הנאשם אך יהוה לו סיוע (ראו לפירוט פסקה ו(10) לחוות דעתי שם). דעתי שם נותרה במיעוט. שבתי לכך בעניינו של העותר בבג"ץ 2784/09 הנזכר. אכן סבורני כשלעצמי כי במקרים מסוימים יש מקום להגות ברעיון זה ולנסות לממשו, ובדיקת הרעיון לא נשללה גם בדעת הרוב בבג"ץ 7335/05; אך איני סבור כי המקרה דנא מתאים לכך בנסיבות, שכן גם סניגור כונן זקוק לזמן ללימוד תיק, ונוכח שהותו הארוכה של העותר במעצר אין הדבר ראוי כיום. גם תולדות הייצוג בתיק דנא אינן מעודדות זאת.
ט. בנתון לאמור, איננו נעתרים לעתירה. ייטיב העותר לעשות אם ישקיע את מאמציו ומשאביו בניהול יעיל של הגנתו באופן שיאפשר לקדם את המשפט - במיוחד נוכח המעצר הארוך מאוד - לקראת הכרעה. לדרך התנהלותו חשיבות חיונית, לרבות מגע עם שלטונות בתי הסוהר.
ניתן היום, ז' בתשרי תשע"ב (5.10.11).