בג"צ
בית המשפט העליון
|
5918-07,6919-07
23/06/2009
|
בפני השופט:
1. כבוד הנשיאה ד' ביניש
2. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
3. א' פרוקצ'יה
4. מ' נאור
5. א' רובינשטיין
6. א' חיות
7. ח' מלצר
|
| - נגד - |
התובע:
1. פלונית
2. פלונית
עו"ד יוסף מנדלסון
עו"ד שירה דונביץ
עו"ד זיו גרובר
|
הנתבע:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה
3. פלוני
עו"ד שמעון יעקבי
עו"ד אהרן טירר
עו"ד עינת טירר
עו"ד אורית מור-סינבר
עו"ד הילה זהר
עו"ד עמוס צדיקה
עו"ד צחי זיסמן
עו"ד עינב גולומב
|
| פסק-דין |
הנשיאה ד' ביניש:
עניינן של שתי העתירות שלפנינו הוא בתקנות 258כ(ג) ו-258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או: התקנות), שהינן חלק מתקנות 258יט-258כה המסדירות את ההליך של "בקשה ליישוב סכסוך" בבית-המשפט לענייני משפחה (להלן גם: התקנות ליישוב סכסוך). העתירות מעוררות שתי שאלות עקרוניות בנוגע לתקנות האמורות: ראשית, האם בדין סבר בית-הדין הרבני הגדול כי תקנות 258כ(ג) ו-258כא(ב) הנ"ל בטלות מחמת חוסר חוקיות וחריגה מסמכות. שנית, אם התקנות האמורות הינן חוקיות ובתוקף - מה תוכנה ומהותה של חובת תום-הלב הדיוני בהגשת בקשה ליישוב סכסוך בפני בית-המשפט לענייני משפחה. כפי שיפורט להלן, שאלות אלה מתעוררות נוכח מאפייניו הייחודיים של ההליך הנדון ועל רקע המציאות הקיימת בשיטתנו המשפטית של "מרוץ סמכויות" בין בתי-המשפט לענייני משפחה לבתי-הדין הרבניים.
הצגת התקנות שבמרכז העתירות
1. התקנות ליישוב סכסוך הותקנו בשנת 1996 על-ידי שר המשפטים דאז, פרופ' דוד ליבאי, כשנה לאחר חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה או: החוק). תכליתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה היתה לרכז את השיפוט האזרחי בענייני משפחה בידי ערכאה מקצועית אחת, בפניה יידון הסכסוך המשפחתי על כל היבטיו. עוד נועד החוק להעניק לבתי-המשפט לענייני משפחה כלים מיוחדים, אשר יאפשרו התמודדות ראויה עם סכסוכים בענייני משפחה המצריכים לא פעם ראייה כוללת של הסכסוך, לרבות בהיבטיו הרגשיים והפסיכולוגיים. בין היתר, הסדיר סעיף 5 לחוק את הקמתן של יחידות הסיוע המהוות יחידות טיפוליות במסגרת בתי-המשפט האמורים, המופעלות על-ידי צוות בין-מקצועי הכולל עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכן עורכי-דין, וזאת לשם מתן שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה. המטרה היתה להעמיד לרשות בתי-המשפט לענייני משפחה את עזרתם של גורמים טיפוליים ומקצועיים, כדי לסייע בידיהם לרדת לשורש המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני-המשפחה - בין באמצעות גיבוש הסכם בין הצדדים ובין באמצעות הכרעה שיפוטית (ראו: דברי הנשיא א' ברק ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 342-343 (2000); עוד ראו: דן ארבל ויהושע גייפמן "חוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995" הפרקליט מג 431, 433 (1997) (להלן: ארבל וגייפמן)).
חוק בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי בכל עניין שבסדרי-דין ובראיות שאין לגביו הוראה אחרת, "ינהג בית-המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק" (ראו: סעיף 8(א) לחוק, והסייג הקבוע במסגרתו לעניין העדר גריעה מכללי חסיונות עדים וראיות חסויות). תכליתה של הוראה זו היתה לצייד את בתי-המשפט לענייני משפחה בגמישות מספקת בעניינים דיוניים וראייתיים, על-מנת לאפשר להם להתמודד בהצלחה עם ייחודם של סכסוכים משפחתיים הבאים בפניהם. עם זאת, החוק לא פירט במסגרתו את מכלול סדרי הדין החלים בתובענות בענייני משפחה. לצורך כך, הסמיך סעיף 26 לחוק את שר המשפטים להסדיר בתקנות "את סדרי הדין והנוהג לפני בית המשפט לענייני משפחה...". מכוח הסמכות האמורה, הוסף בשנת 1995 פרק ג1 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "תובענות בענייני משפחה". בתקנות אלה נקבעו סדרי-דין מיוחדים להליכים בפני בית-המשפט לענייני משפחה על-מנת לאפשר דיון יעיל במסגרתם, כגון: חובת גילוי מסמכים מוקדמת עם הגשת כתב-תביעה (תקנה 258ט); צמצום האפשרות להגשת חוות-דעת מומחים מטעם הצדדים תוך העדפת מנגנון של מינוי מומחה על-ידי בית-המשפט (תקנה 258יב בשילוב עם סעיף 8(ג) לחוק); קביעת חובת התייצבות של בעלי-הדין עצמם בישיבת קדם-משפט (תקנה 258יא) ועוד (ראו בעניין זה: ארבל וגייפמן, עמ' 444-446).
2. כשנה לאחר חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה והתקנת פרק ג1 הנ"ל לתקנות סדר הדין האזרחי, ראה שר המשפטים להתקין את תקנות 258יט-258כה - הן התקנות ליישוב סכסוך המצויות במרכז העתירות שלפנינו. בהמשך הדברים נעמוד על פרטי ההסדר שנקבע בתקנות האמורות. בשלב זה נציין כי תקנה 258כ ותקנה 258כא עליהן נסוב עיקר המחלוקת לפנינו, מסדירות את דרך הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ואת אופן ההתייחסות אליה. וזו לשון תקנה 258כ:
|
"בקשה ליישוב סכסוך
|
258כ. (א) בן זוג רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע (להלן- בקשה ליישוב סכסוך).
(ב) בקשה ליישוב סכסוך תוגש לפי טופס 26ב, ויצורף לה טופס 26א מאומת בתצהיר.
(ב1) הוגשה בקשה ליישוב סכסוך, רשאי בית המשפט להפנות את בני הזוג ליחידת הסיוע כאמור בתקנה 258יט או להפנותם, בהסכמתם, לייעוץ או לפישור.
(ג) הגשת בקשה ליישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל העניינים המפורטים בתקנה 258ז(1) עד (3), ובלבד שהעניין נובע מהקשר ביניהם כבני זוג.
(ד) בן זוג שהגיש בקשה ליישוב סכסוך לא יגיש נגד בן זוגו בקשה נוספת ליישוב סכסוך בתוך שנה מיום הגשת הבקשה הקודמת".
(ההדגשה הוספה - ד.ב)
|
תקנה 258כא לתקנות סדר הדין האזרחי מוסיפה כדלקמן:
|
"
התנגדות להפניה
|
258כא. (א) סירב בן הזוג האחר להופיע בפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק או פגה תקופת עיכוב ההליכים לפי תקנה 258יט(ג), יורה בית המשפט על חידוש ההליכים בפניו; היתה ההפניה ליחידת הסיוע על-פי בקשה ליישוב סכסוך, יורה בית-המשפט לבן הזוג שהגיש את הבקשה להגיש כתב תביעה כאמור בתקנה 258ז, בתוך שלושים ימים.
(ב) הוגש לבית המשפט כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך; לא הוגש כתב תביעה- תימחק הבקשה".
|