המשנה לנשיא א' מצא:
שלוש העתירות שלפנינו מופנות נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה (היועץ המשפטי) לסגור את תיק החקירה שנוהלה נגד ראש הממשלה אריאל שרון (שרון) ונגד בנו גלעד שרון (גלעד), בחשד ללקיחת שוחד מאיש העסקים דוד אפל (אפל), בשל היעדר ראיות מספיקות להעמדתם לדין. לאחר עיון בחומר שבכתב שהוגש לנו ובטענות הפרקליטים הגענו, ברוב דעות, לכלל מסקנה כי העתירות אינן מקימות עילה מוצדקת להתערבותנו בהחלטת היועץ המשפטי. להלן נימוקיי למסקנה האמורה.
רקע בסיסי
2. בשלהי שנת 1998 הורשתה המשטרה, על-ידי מ"מ נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לקיים האזנת סתר לשניים מקווי הטלפון של אפל. מטרת ההאזנה הייתה להתחקות אחר קשריו של אפל עם גורמים שונים במערכות השלטון, על רקע החשד כי המדובר בקשרים בעלי אופי מושחת, המנוצלים על-ידי אפל לקידום עסקיו השונים. ההאזנה לשיחות הטלפון של אפל החלה בסוף שנת 1998 ונמשכה עד לסוף חודש פברואר 2001. מן ההאזנה לשיחותיו עלה, כי לאפל קשרים הדוקים עם שרון, אשר התבטאו, בין היתר, בתמיכתו של אפל בקידום מעמדו הפוליטי של שרון בהנהגת מפלגת הליכוד. כן הוברר כי בעוד הוא משחר לפתחו של שרון, בניסיון להסתייע בו לקידום האינטרסים העסקיים שלו, במה שנודעו בציבור כפרשת "האי היווני" וכפרשת "קרקעות לוד", העסיק אפל את גלעד (בפרויקט "האי היווני") תמורת שכר גבוה מן המקובל והבטחה לתשלום "בונוסים" בסכומים מופלגים. אך חקירתו הגלויה של אפל (שנפתחה בפברואר 2001 והסתיימה באפריל 2002) התמקדה בעניינים אחרים, ולא חתרה לברר אם קשריו עם שרון וגלעד מעוררים חשד לביצוע עבירות. בספטמבר 2003 הגישה התביעה, לבית-משפט השלום, כתב-אישום נגד אפל. בכתב-אישום זה, שהתבסס על ממצאי החקירה שקוימה בעניינו, יוחסו לאפל עבירות של מתן שוחד לעובדי ציבור שונים; אך לא נכללה בו התייחסות כלשהי לקשריו עם שרון וגלעד.
בעוד חקירת המשטרה בעניינו של אפל מתנהלת והולכת, התפרסמו בתקשורת ידיעות, כי בתקופת כהונתו כשר התשתיות הלאומיות (בין השנים 1998-1996), ומכוח תפקידו כשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, פעל שרון לקידום אינטרסים של אפל בקרקעות שרכש בישובים הסמוכים לעיר לוד. בעקבות דיונים שהתקיימו, החל מאמצע שנת 2003, בלשכת היועץ המשפטי דאז (אליקים רובינשטיין) ובלשכת פרקליטת המדינה דאז (עדנה ארבל), הוחלט להטיל על המשטרה להשלים את חקירתה בדבר עצם ומידת מעורבותו של שרון בפעילות שנועדה לקדם את האינטרסים של אפל בפרויקט "האי היווני" ובפרשת קרקעות הישובים הסמוכים לעיר לוד.
3. משהשלימה המשטרה את חקירתה, נבחנו ממצאיה על-ידי צוות פרקליטים. צוות זה, שפרקליטת המדינה הציבה את עצמה בראשו, כלל את בכירי המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה (לרבות המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים) ופרקליטים בכירים מפרקליטות מחוז המרכז (לרבות פרקליטת המחוז); ובדיוניו שותפו גם ראשי מערך החקירות הארצי של משטרת ישראל וכן ראשי הצוותים שטיפלו בחקירה גופה. המסקנות אליהן הגיע צוות הפרקליטים, בגמר הדיונים, סוכמו בחוות-דעת שהוכנה (בדצמבר 2003) על-ידי פרקליטות מחוז המרכז. בחוות-דעת זו נקבע, כי יש מקום להאשים את אפל במתן שוחד לשרון, בעוד שביחס לשרון (שלעת הזאת כיהן כראש הממשלה) הוחלט להמליץ לפני היועץ המשפטי לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות.
ברוח המלצה זו - ועל-פי הנחיית פרקליטת המדינה, שבתקופה האמורה שימשה גם כממלאת-מקומו של היועץ המשפטי היוצא - הוגשה לבית-משפט השלום (ביום 20 בינואר 2004) הודעה על תיקון כתב-האישום התלוי ועומד נגד אפל. התיקון התבטא בהוספת אישום המייחס לאפל מתן שוחד לשרון, הן על דרך תמיכה פוליטית בו בשתי מערכות הבחירות הפנימיות שקוימו בליכוד בשנת 1999 והן על דרך העסקתו של גלעד, תמורת סכומים גבוהים; וזאת לשם השגת סיועו ותמיכתו של שרון בקידום פרויקט "האי היווני" והאינטרסים של אפל בעסקי הקרקעות באזור לוד, וכן לשם השגת משוא-פנים בדרך-כלל.
4. בתחילת פברואר 2004 נכנס לתפקידו היועץ המשפטי המכהן (מני מזוז). סמוך לאחר מכן קיים היועץ המשפטי דיונים בפרשת החשדות שהיוו נושא לחקירה נגד שרון. עם המשתתפים בדיונים נמנו פרקליטת המדינה, המשנה ליועץ המשפטי, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, פרקליטת מחוז המרכז, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, פרקליטים נוספים מפרקליטות המדינה ומפרקליטות מחוז המרכז שעסקו בנושא והעוזר הראשי ליועץ המשפטי. בחלק מן הדיונים שותפו גם ראש אגף החקירות של משטרת ישראל, ראשי היחידות הארציות (יאחב"ל ויאח"ה) אשר הופקדו על ניהול החקירה, וכן צוותי החוקרים שעסקו בחקירה הלכה למעשה. בדיונים אלה נסקרו ונדונו השאלות הראייתיות והסוגיות המשפטיות שהפרשה מעלה.
לקראת הדיונים העבירה פרקליטת המדינה ליועץ המשפטי את חוות-הדעת שהוכנה על-ידי פרקליטות מחוז המרכז, בה נסקרו מסקנותיו של צוות הפרקליטים. עם זאת ציינה לפני היועץ המשפטי, כי מאז עריכת חוות-הדעת (בדצמבר 2003) קיימה הפרקליטות דיונים נוספים, שבהם נשקלה מחדש ההמלצה לסגור את התיק נגד שרון מחוסר ראיות מספיקות. על רקע זה ביקש היועץ המשפטי מפרקליטת המדינה להגיש לו את חוות-דעתה הסופית. ביום 28.3.2004 הגישה פרקליטת המדינה ליועץ המשפטי חוות-דעת מפורטת, ובה המלצתה להעמיד לדין את שרון, ועימו את גלעד, באשמת לקיחת שוחד מאפל. לחוות-דעת זו, שעל-פי הנאמר בה גובשה לאחר דיונים נוספים שקיימה בהשתתפות פרקליטים בכירים (שרובם ככולם נמנו עם צוות הפרקליטים המקורי), צורפה טיוטה של כתב-אישום שלדעת פרקליטת המדינה ניתן ויש להגישו נגד שרון וגלעד, בגין עבירה של לקיחת שוחד מאפל.
5. ביום 15.6.2004 החליט היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את שרון ואת גלעד, בשל היעדר ראיות מספיקות להאשמתם בלקיחת שוחד. בפתח החלטתו סקר היועץ המשפטי את המהלכים שקדמו לגיבוש עמדתו. היועץ המשפטי ציין, כי לאחר שעיין בחוות-דעתה העדכנית של פרקליטת המדינה, מינה צוות מקצועי שיסייע לו בבחינת מכלול חומר הראיות. הצוות כלל את המשנה ליועץ המשפטי; את מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה; את ראש תחום עיכוב הליכים בפרקליטות המדינה; את סגן מנהל המחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות המדינה; וכן את העוזר הראשי ליועץ המשפטי. בסיועו של צוות זה בחן היועץ המשפטי - לדבריו, באופן מדוקדק - את חומר הראיות הרב, את השאלות המשפטיות העולות ממנו וכן את חוות-הדעת השונות שניתנו בפרשה. לאחר מכן קיים מספר דיונים ממושכים, בפורום רחב שכלל הן את הצוות המקצועי שסייע לידו והן את פרקליטת המדינה (עד לבחירתה של הגב' ארבל לכהונת שופטת בית-המשפט העליון) ואת צוות הפרקליטים שסייע לידה. בדיונים משותפים אלה הוצגה לפניו, באופן מסודר, המלצת צוות הפרקליטים, וכן נדונו ולובנו, בהרחבה, הסוגיות הראייתיות והמשפטיות הצריכות לעניין. כן ציין היועץ המשפטי כי למסקנתו, שיש לסגור את התיק נגד שרון וגלעד בשל היעדר ראיות מספיקות להאשמתם, היו שותפים גם כל חברי הצוות המקצועי שסייע לידו.
העתירות
6. עניינן העיקרי והמשותף של שלוש העתירות שלפנינו הוא בבקשת העותרים כי בית-המשפט יורה ליועץ המשפטי ליתן טעם מדוע לא יחזור בו מהחלטתו האמורה, על-מנת שאם לא תהיה בפיו תשובה מניחה את הדעת לכך, יורה לו בית-המשפט להגיש כתב-אישום נגד שרון, בעבירה של לקיחת שוחד, בניגוד לסעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בעתירת התנועה למען איכות השלטון (בג"ץ 5675/04) התבקשנו להורות ליועץ המשפטי להעמיד לדין גם את גלעד, אם בעבירה של לקיחת שוחד (כמבצע בצוותא של העבירה עם שרון), אם בעבירת תיווך בשוחד ואם בעבירת סיוע ללקיחת שוחד. ואילו בעתירותיהם של חבר הכנסת יוסי שריד (בג"ץ 5765/04) ושל חבר הכנסת איתן כבל (בג"ץ 5766/04) התבקשנו להורות ליועץ המשפטי להאשים את שרון - אם בנוסף לעבירה של לקיחת שוחד ואם לחלופין - בעבירת מרמה והפרת אמונים, בניגוד לסעיף 284 לחוק העונשין. בעתירות אלו נכללו גם בקשות חלופיות, כי בית-המשפט יורה ליועץ המשפטי לשקול מחדש את החלטתו לסגור את תיק החקירה בעניינו של שרון, או את הצורך להחזיר את התיק למשטרה להשלמת החקירה. ולבסוף: בכל העתירות התבקשנו להורות ליועץ המשפטי לפרסם את חוות-הדעת הסופית שהוגשה לו על-ידי פרקליטת המדינה, אשר בגדרה המליצה להעמיד לדין את שרון ואת גלעד בעבירה של לקיחת שוחד, לרבות טיוטת כתב האישום שצורפה לחוות-הדעת האמורה, וכן לחשוף לפני העותרים חלקים שונים מחומר הראיות שעל יסוד העיון בו הגיע היועץ המשפטי למסקנה שלא לקבל את המלצתה של פרקליטת המדינה.
7. לקראת מועד הדיון בעתירות הוגשה לנו תגובה בכתב מטעם היועץ המשפטי. פרקליטם של שרון וגלעד (עורך-הדין א' קלגסבלד) התייצב לדיון אך נמנע מהגשת תגובה בכתב לעתירות; ולמעט לעניין אחד, שבו ביקש לנקוט עמדה, נמנע גם מהשמעת טיעון על-פה. לתגובה מטעם היועץ המשפטי צורפו העתקים מחוות-דעתה הסופית של פרקליטת המדינה (מיום 28.3.2004), בה המליצה לפני היועץ המשפטי להעמיד את שרון ואת גלעד לדין בעבירה של לקיחת שוחד מאפל, וכן מטיוטת כתב-האישום שצורפה לחוות-דעתה האמורה. בהודעה מטעם היועץ המשפטי הוסבר, כי אף שהמדובר בניירות-עבודה פנימיים, שעל-פי הדין לא חלה על היועץ המשפטי חובה לגלותם, ואף שלפי פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים [טרם פורסם], יכול לצאת ידי חובה בפרסום תמציתם בלבד, הרי שבנסיבות העניין מצא היועץ המשפטי לנכון לצרף לתגובה מטעמו את חוות-דעתה המלאה של פרקליטת המדינה וכן את טיוטת כתב האישום, בהיותה פועל-יוצא מאותה חוות-דעת.
8. מן האמור בחוות-דעתה של פרקליטת המדינה מיום 28.3.04 - שהעתק ממנה צורף, כאמור, להודעה מטעם היועץ המשפטי - עלה כי במצורף לחוות-דעת זו העבירה לעיון היועץ המשפטי, בנוסף לטיוטת כתב-אישום, מסמך נוסף שתואר על-ידה כ"סיכום פרקליטות מרכז ובו מכלול הראיות עליהן מתבססת עמדתנו". פרקליטי העותרים טענו, כי בגילוי חוות-דעתה של פרקליטת המדינה בלבד לא סגי; שכן, משנאמר בה כי עמדתה מתבססת על סיכום מכלול הראיות שהוכן על-ידי פרקליטות מחוז המרכז, מן הדין לחייב את היועץ המשפטי לגלות גם מסמך זה. לבקשה זו התנגדו באי-כוח היועץ המשפטי, ומששקלנו את טענות הצדדים החלטנו, בתום ישיבת יום 29.6.2004, לדחות את החלטתנו בעניינו של מסמך זה עד לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לגופן של העתירות. עם זאת ציינו, כי בטענותיהם לגופן של העתירות יוכלו הצדדים "להעלות טענות הקשורות למסמך האמור, ככל שהדברים עולים מהחומר המונח לפנינו".
לאחר שמיעת טענות הפרקליטים לגופן של העתירות, בישיבת יום 7.7.2004, ובעקבות הערות בית-המשפט, הציעו באי-כוח היועץ המשפטי להגיש לעיוננו בלבד את סיכום מכלול הראיות שהוכן בפרקליטות מחוז המרכז, ואשר עליו הסתמכה פרקליטת המדינה בחוות-דעתה. מלכתחילה התפלגו באי-כוח העותרים בעמדותיהם ביחס להצעה זו, אך לאחר שחזרו ונמלכו בדעתם הודיעונו, כי הם מקבלים אותה, ובלבד שלאחר עיונו בסיכום זה יהיה בידי בית-המשפט לשקול אם להעמידו, כולו או חלקו, גם לעיונם; ובאי-כוח היועץ המשפטי הודיעו כי תנאי זה מקובל עליהם. בא-כוחם של שרון וגלעד טען - והיה זה העניין היחיד שבו ביקש לנקוט עמדה - כי ביחד עם סיכום הראיות האמור מן הראוי שתימסר לעיוננו גם חוות-הדעת שהוכנה על-ידי פרקליטות מחוז המרכז בדצמבר 2003, ובה סיכום המסקנות שאליהן הגיע צוות הפרקליטים בסבב הדיונים הראשון, היינו כי יש להעמיד לדין את אפל, בעוד שאת התיק נגד שרון וגלעד יש לסגור מחוסר ראיות מספיקות להאשמתם. ולבקשה זו לא הייתה התנגדות מטעם מי מהצדדים האחרים.
מששקלנו את עמדות הצדדים החלטנו, ביום 8.7.2004, לקבל לעיוננו הן את סיכום הראיות שצורף לחוות-דעתה של פרקליטת המדינה מיום 28.3.2004 והן את חוות-הדעת שהוכנה בפרקליטות מחוז המרכז בדצמבר 2003. בהחלטתנו נאמר, כי על-פי הסכמת באי-כוח העותרים, "בעת הצורך ועל-פי החלטתנו, ניתן יהא להורות על העמדתם של מסמכים אלה - כולם או חלקם - לרשות באי-כוח העותרים".
גדר החשדות
9. בראשיתה, כאמור, התמקדה חקירת המשטרה בחשדות נגד אפל. האזנת הסתר לשיחותיו של אפל העמידה את החוקרים על העובדה כי אפל קיים קשרים הדוקים עם שרון וכן עם גלעד. הוברר שקשרי אפל עם שרון, שראשיתם בהיכרות לא-חדשה בין השניים, מערבים גם אינטרס פוליטי שהיה לשרון בקבלת תמיכתו של אפל, לקראת שתי מערכות של בחירות פנימיות שהתקיימו במפלגת הליכוד בפברואר ובספטמבר 1999. מאידך עלה כי אפל קיווה ואף ניסה להסתייע בשרון לקידום אינטרסים עסקיים שהיו לו בקרקעות חקלאיות בישובים הסמוכים לעיר לוד וכן לקידום פרויקט "האי היווני". עלתה אפוא השאלה, אם לנוכח הזדקקותו של אפל לסיועו של שרון בקידום עסקיו, עשויה תמיכתו הפוליטית בשרון במסגרת מוסדות הליכוד להיחשב כמתן שוחד. גילוי העובדה שגלעד הועסק על-ידי אפל, תמורת שכר גבוה מכל המקובל והבטחה לתשלום בונוסים בסכומים מופלגים, הוסיפה למרקם הנסיבתי נדבך נוסף. היא עוררה את השאלה אם אכן המדובר בקשר רגיל בין מעביד ועובד, או שמא במתת פסולה שאפל העניק לשרון, תמורת סיועו של שרון לקידום האינטרסים העסקיים שלו בקרקעות באזור לוד ובפרויקט "האי היווני".
בהחלטת היועץ המשפטי נדונו שאלות אלו בהרחבה. באי-כוח העותרים חלקו לפנינו, בטענות ומענות לרוב, על צדקת הערכותיו ומסקנותיו של היועץ המשפטי. כן נאחזו בחוות-דעתה (מיום 28.3.2004) של פרקליטת המדינה, שהעתקה צורף לתגובה לעתירות שהוגשה מטעם היועץ המשפטי, וביקשונו להעדיף את ניתוחה ומסקנותיה של פרקליטת המדינה על פני ניתוחו ומסקנותיו של היועץ המשפטי. עד שאפנה לעיקרי החלטתו של היועץ המשפטי, ולהשגותיהם העיקריות של העותרים על צדקת הכרעתו, מוצא אני טעם להקדים ולהתייחס לצידה המשפטי של ההכרעה המתבקשת מידינו.