פסק-דין בתיק בג"ץ 1250/04

הנשיאה ד' ביניש:

1.        שתי העותרות בעתירות שלפנינו הן אזרחיות זרות, שבעליהן הישראלים נפטרו בטרם הסתיים ההליך המדורג להתאזרחותן. על אף פטירת בני זוגן ביקשו העותרות כי יושלם ההליך המדורג בעניינן, כך שיקבלו בסופו של דבר מעמד בישראל. משנדחו בקשותיהן של העותרות להמשיך בהליך המדורג על אף פטירת בעליהן הן עתרו לבית משפט זה. ההכרעה בעתירות אלה התעכבה עד למתן פסק הדין בבג"ץ 4711/02 הלל נ' שר הפנים (טרם פורסם, 2.8.09) (להלן: עניין הלל), שבו נדחתה עתירה נגד הנוהל הקיים להפסקת ההליך המדורג של בני זוג של ישראלים, לאחר שהוכנסו על ידי המשיבים מספר שינויים בנוסח הקודם של הנוהל בעקבות ההערות בהחלטתנו הקודמת בעניין הלל, שניתנה ביום 12.10.08. משנקבע כי אין להתערב בנוהל הקיים, נדרשה המדינה לבחון בהתאם לנוהל זה את מצבה הפרטני של כל אחת מהעותרות בעתירות שלפנינו, וביום 7.1.10 הגישה המדינה הודעה שבה הציגה את עמדתה ביחס לכל אחת מן העותרות. יצוין, כי בעליהן המנוחים של העותרות נפטרו בלא שלבני הזוג היו ילדים משותפים. לעותרות עצמן ניתנה הזדמנות להגיב להודעת המדינה, ועתה הגיעה עת ההכרעה. נפנה, אפוא, לבחון את עניינה הפרטני של כל אחת מהעותרות.

2.        העותרת בבג"ץ 1165/06 (להלן: סטויקובה) היא אזרחית בולגריה, ילידת 1961, שנכנסה לישראל בשנת 1996 וביום 8.10.02 נישאה לאזרח ישראלי יליד 1920, שהעסיק אותה החל מחודש מאי 1999. לאחר הנישואין ניתנה לסטויקובה אשרת ביקור עם אישור לעבודה שתוקפה הוארך עד ליום 7.6.05. בעלה הישראלי של סטויקובה נפטר ביום 3.1.05. לאחר שנדחתה בקשתה של סטויקובה להארכת אשרת השהייה בישראל הוגשה על ידה ביום 6.2.06 העתירה דנן, שההכרעה בה נדחתה עד לאחר מתן פסק הדין בעניין הלל. משניתן פסק הדין בעניין הלל נבחן מחדש עניינה של סטויקובה, והמשיבים הגיעו לכלל מסקנה כי לא מתקיימים לגביה תנאי הסף הקבועים בנוהל או טעמים הומאניטאריים מיוחדים, ולפיכך אין הצדקה לחרוג בעניינה ממדיניות משרד הפנים. סטויקובה מצידה הודיעה ביום 7.3.2010 כי עזבה את ישראל ביום 31.5.09, וכי היא אינה מתכוונת עוד לגור בישראל. עם זאת, מבקשת סטויקובה כי משרד הפנים לא יערים עליה קשיים בעת שתבקש אשרת ביקור בישראל. נוכח העובדה שסטויקובה עזבה את ישראל והודיעה כי אין בכוונתה לגור בה התייתרה עתירתה, ודינה להידחות. בכל הנוגע לעניין קבלת אשרת כניסה לישראל לצרכי ביקור בעתיד, על סטויקובה לנקוט את ההליך המתאים לשם קבלת האשרה והיה והדבר לא יעלה בידה, וככל שתימצא לה עילה לכך, היא תוכל לפנות בעניין זה לבית המשפט המוסמך.

3.        העותרת בבג"ץ 1250/04 (להלן: גאנם) היא תושבת הרשות הפלסטינית, ילידת 1962, שנישאה בשנת 1995 לאזרח ישראלי יליד 1919. בשנת 1996 הגישו השניים בקשה לאיחוד משפחות. במאי 1999 ניתן לגאנם היתר שהייה בישראל למשך שנה, ובחודש פברואר 2000 אושר לגאנם רישיון ישיבה מסוג א/5 למשך שנה שהוארך ביום 21.5.01. בעלה של גאנם נפטר ביום 19.6.01 וההליך המדורג בעניינה הופסק. לאחר הגשת העתירה דנן ביום 8.2.04 עלה עניינה של גאנם בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבין-משרדית), וזו החליטה ביום 3.7.05 לדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל. לאחר מתן פסק הדין בעניין הלל נבחן פעם נוספת עניינה של גאנם לאור השינויים שהוכנסו בנוהל ונמצא כי גם לאחר תיקון הנוהל אין מתקיימים בעניינה תנאי הסף הנדרשים לשם הבאת עניינה פעם נוספת בפני הוועדה הבין-משרדית, או טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את הבאת עניינה בפני הוועדה על אף שאינה עומדת בתנאי הנוהל. גאנם מצידה טוענת כי חלפו למעלה משנתיים מהמועד בו אושרה בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות (14.4.99) ועד למועד פטירת בעלה (19.6.01). על כן היא עומדת, לשיטתה, בדרישת הזמן הקבועה בנוהל החדש, לפיה נדרש מבן זוג של אזרח ישראלי שנפטר בלא שהיו לבני הזוג ילדים משותפים, "וותק" של מחצית מתקופת ההליך המדורג. כן טוענת גאנם כי הקשר בינה לבין בעלה היה כן לאורך כל ההליך המדורג, וכי היא המשיכה להתגורר בישראל לאחר פטירת בעלה, בין היתר, כיוון שיחסיה עם בני משפחתה בשטחי האזור אינם תקינים. גאנם טוענת עוד כי היא סובלת מבעיות רפואיות שונות. לפיכך טוענת גאנם כי מן הראוי לזמן אותה לשימוע ולהביא את עניינה בפני הוועדה הבין-משרדית.

           קביעת המדינה לפיה גאנם אינה עומדת גם בתנאי הנוהל החדש מקובלת עלינו, שכן היא אינה מקיימת את דרישת ה"וותק" של שהות בישראל במשך מחצית מתקופת ההליך המדורג כנדרש בנוהל. בהקשר זה יש לציין כי תקופת ה"וותק" בהליך המדורג נמנית החל ממועד קבלת האשרה של תושב ארעי על ידי המבקש מעמד בישראל ולא קודם לכן (ראו והשוו בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481 (2003)). על כן די בכך שבמועד פטירת בעלה החזיקה גאנם בתעודת תושב ארעי למשך פחות משנה וחצי (החל מחודש פברואר 2000 ועד לחודש יוני 2001) כדי לקבוע שאינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בנוהל החדש, המחייבים, כאמור, "וותק" של מחצית לפחות מתקופת ההליך המדורג. בנוסף איננו סבורים כי טענותיה הפרטניות של גאנם מצדיקות התערבות בהחלטת המשיבים כי לא מתקיימים בעניינה טעמים הומאניטאריים מיוחדים המצדיקים סטייה מהקריטריונים שנקבעו בנוהל החדש. בהקשר זה יצוין, כי עניינה של גאנם הובא כבר בפני הוועדה הבין-משרדית ואיננו רואים הצדקה להביאו בפניה פעם נוספת.

4.        סיכומו של דבר, נוכח הנימוקים המפורטים לעיל מצאנו כי דין עתירותיהן של סטויקובה ושל גאנם להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המשנה לנשיאה  א' ריבלין:

           אני מסכים.

השופט א' א' לוי:

           אני מסכים.

           הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש.

           ניתן היום, כ"ג בתמוז התש"ע (5.7.2010).