פסק-דין בתיק ב"ל 51231-03-12

1.         מיכאל ביטון (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי  (להלן - הנתבע) לקבלת קצבת נכות כללית.

2.         העובדות המוסכמות הינן -

            א.         התובע הגיש תביעה לקצבת נכות כללית בחודש נובמבר 2010.

ב.         התובע נבדק על ידי ועדה רפואית אשר קבעה שלתובע אי כושר 100% החל מיום 1.10.10.

ג.          התובע לא ערער על ההחלטה.

ד.         לתובע שולמה קצבת נכות מ - 30.12.10.

ה.         לתובע לא שולמה קצבת נכות בתקופה 1.10.10 עד 30.12.10.

3.         הנתבע קיבל את תביעתו של התובע והחל לשלם לו קצבת נכות כללית החל מחודש ינואר 2011. במסגרת כתב התביעה מושא פסק דין זה, עותר התובע לתשלום גמלת נכות כללית גם עבור התקופה שבין 1.10.10 ועד 30.12.10.

4.         לטענת הנתבע  אי הכושר של התובע נקבע החל מיום 1.10.10, בהתאם להוראות סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), לפיהן תחילת תשלום הקצבה הינו לאחר תום 90 ימים ממועד תחילת דרגת אי הכושר. הואיל ולתובע נקבעו נכות רפואית ודרגת אי כושר החל מיום 1.10.10, תשלום הקצבה הינו לאחר תום 90 ימים קרי מיום 30.12.10, כפי שאכן נעשה בעניינו של התובע.

5.         לאחר שהצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות ביקש התובע לסכם טענותיו. לטענת התובע רק בעת הדיון נודע לו שעל פי החוק משולמת קצבת הנכות רק לאחר שלושה חודשים. בעת שהגיש התובע את התביעה למוסד לביטוח לאומי,הנתבע לא הודיע לו כי הקצבה תשולם לו רק לאחר שלושה חודשים שכן לו היה יודע זאת במועד, יכול היה להגיש בקשה לקבלת קצבת הבטחת הכנסה. כן טען התובע כי הינו בעל משפחה המונה 9 נפשות והחלטת הנתבע הותירה אותו ללא יכולת להתקיים במהלך שלושה חודשים.

6.         הנתבע השיב, לטענות התובע, כי אין כל מחלוקת לגבי העובדות וכי הקצבה שולמה לתובע בהתאם להוראות החוק ולאחר שלושה חודשים מיום שנקבע אי הכושר והוגשה התביעה. כן טען הנתבע כי אילו היתה מוגשת תביעה לקצבת הבטחת הכנסה במועדים הללו הבקשה היתה נבדקת לגופא, אולם בקשה כזו לא הוגשה.

7.         סעיף 196 לחוק קובע כדלקמן -

            "הזכאות לגמלת נכות -

א.            נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948) או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל, או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל.

ב.            הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, ובלבד שאם במועד זה מקבל הנכה דמי מחלה ממעבידו או מקופת גמל כמשמעותה בסעיף 180, תתחיל הזכות בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה כאמור".

8.         סעיף 196 (ב) לחוק קובע מפורשות כי הזכאות לגמלת נכות כללית תחל בתום 90 ימים מן התאריך הקובע. הן הנתבע והן בית הדין  אינם רשאים ליתן גמלה מקום שהזכאות לה נשללה מפורשות בהוראות החוק.

9.         מן העובדות המוסכמות וכן מדבריו של התובע לפנינו, עולה כי הגמלה שולמה לתובע כדין ובתום 90 ימי המתנה מיום קביעת אי הכושר. מכאן, עם כל הצער שבדבר, בית הדין איננו מוסמך להורות במקרה זה על תשלום הגמלה כמבוקש ואין מנוס מדחיית התביעה.

10.        אף טענת התובע לפיה  יש לקבל את התביעה מהטעם שהנתבע לא הודיע לו כי הקצבה תשולם לו רק בחלוף 90 ימים, וכי ככל שהיה מודיע לו על כך, היה מגיש בקשה לגמלת הבטחת הכנסה - דינה להידחות. וכבר נפסק -

"ככלל, אין חובה על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדות בפניהם אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין"  (עב"ל 313/03 בניאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו,2004) .