1. ביום 17.11.09 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה נטענת שאירעה ביום 21.9.07, וזאת מהטעם שלא שוכנע כי התאונה אירעה לתובע במהלך דרכו לעבודה, אלא בעת שעצר בתחנת דלק סיירים לארוחת בוקר.
פקיד התביעות הוסיף וציין כי אף לו שוכנע שהתובע היה בדרכו לעבודה, הרי שהעצירה המתוכננת היוותה "הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו".
2. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה כי דין התביעה
להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
3. התובע הגיש תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה רק ביום 2.3.09, בעוד שהתאונה הנטענת אירעה ביום 21.9.07. משכך, ולו מטעם זה בלבד, יש לדחות את תביעתו מחמת התיישנות
(בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
בהקשר זה יצוין כי התובע הגיש תביעה לקצבת נכות כללית בגין אותה תאונה ממש ביום 23.12.07
(נ/3), אשר בגינה נקבעה לו דרגת אי כושר זמנית של 100% מיום 21.9.07 ועד ליום 1.9.09
(ת/1). התובע לא הציג טעם של ממש מדוע השתהה בהגשת תביעה להכרה בתאונה הנטענת כתאונת עבודה
(ראה - עמ' 5 ש' 14-15).
4. יחד עם זאת ומהשנתבע זנח את טענת ההתיישנות בסיכומיו, הרי שנדרשים אנו לדון בתביעה לגופה. זאת, תוך שאנו קובעים כי התובע לא השכיל לשכנענו כי אכן אירעה לו תאונה בעת שהיה בדרכו לעבודה, וזאת כפי שיפורט להלן:
5. התובע, המתגורר ב*****, עבד כעובד יומי בעבודות עפר במושב גהה שליד אשקלון החל מחודש 7/07.
במסגרת התביעה שהגיש לנתבע ביום 2.3.09 לתשלום דמי פגיעה ציין כי ביום 21.9.07 בשעה 3:17 ברח' קיבוץ גלויות בת"א "נכנס" בו רכב מאחור בעת שנסע על אופנוע וכתוצאה מכך הוא נפגע בכף רגל ימין. עוד ציין התובע בטופס התביעה כי הינו עובד 5 ימים בשבוע ובאותו יום היה עליו להתחיל עבודתו בשעה 5:45
(נ/1, עמ' 4 ש' 20-21).
במסגרת ההודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע מיום 5.11.09 ציין התובע כי הוא נוסע לעבודה מידי בוקר באמצעות אופנוע הנמצא בבעלותו וכי מידי בוקר הדרך נמשכת בין שעה ורבע לשעה ועשרים. זאת מהטעם שהוא נוהג לעצור מידי בוקר בפונדק הסיירים לאכול משהו. עוד ציין כי ביום התאונה עזב את ביתה של בחורה אצלה ישן באותו לילה בשכונת שפירא בשם חנה (את שם משפחתה ואת כתובתה המדויקת לא זכר), וזאת בסביבות השעה 2:30-2:40 לפנות בוקר, וכי בעת שנסע ברח' קיבוץ גלויות - לטענתו בדרכו לעבודה - החליק עם האופנוע והתרסק. דהיינו - התאונה אירעה לפני השעה 3:00. עוד ציין כי תכנן לעצור לשתות קפה עם טוסט, באופן שהיה מגיע לעבודה בשעה 5:00-5:15, בעוד שהוא היה צריך להתייצב לעבודה בשעה 5:30
(ראה - הודעת התובע - נ/4).
מהמסמכים שהוצגו לבית הדין עולה כי התובע אכן טופל ע"י צוות אמבולנס בשעה 3:05 לפנות בוקר עקב תאונת דרכים
(נ/7) וכי הוא התקבל לחדר מיון בבית החולים איכילוב בשעה 3:17 ודיווח על מעורבותו בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע, בה נחבל ברגל ימין, בבטן ובפנים. יחד עם זאת, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לתובע רק ביום 15.2.09, ובה צוין כי רכב על אופנוע והחליק.
6. יחד עם זאת, ממכלול הראיות שהוצגו לבית הדין עולה כי הגרסה לפיה התאונה אירעה בעת שהתובע היה בדרכו לעבודה אינה מתיישבת עם שורת ההגיון. זאת להבדיל מהאפשרות המסתברת יותר, לפיה התובע היה בדרכו חזרה מבילוי לילי ונסביר:
במסגרת חקירתו הראשית ציין התובע כי בתקופה הרלוונטית נהג לישון חלק מהזמן אצל בת זוגו - הגב' חנה כהן - ברח' חכמי ישראל שבשכונת שפירא בת"א, כאשר ביום התאונה יצא מביתה של בת זוגו לכיוון עבודתו באשקלון והחליק של שמן בכביש ברח' קיבוץ גלויות
(עמ' 3 ש' 7-14). יחד עם זאת, במסגרת הודעתו לחוקר הנתבע לא ידע התובע למסור את שם משפחתה וכתובתה המדויקת של "בת הזוג" כאמור, אשר גם לא זומנה ליתן עדות מטעמו.
במסגרת אותה הודעה ציין התובע כי חברה בשם תמי היא שפגשה אותו בבית החולים (לאחר שחבריו אשר נכחו בזירת התאונה הודיעו לה כי היה מעורב בתאונה) והיא אשר התקשרה למעסיקו של התובע להודיע כי היה מעורב בתאונה. רק במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע כי תמי היא למעשה בת זוגו והיא אשר סייעה לו בהגשת התביעה לנתבע
(ראה - עמ' 4 ש' 26-27).
זאת ועוד, העד היחיד מטעם התובע היה מר רחמים כהן, חברו של התובע, אשר העיד כי בילה במועדון סמוך למקום התאונה ורק במקרה "נקלע" למקום - בדיוק בעת שפינה את התובע אמבולנס - פינוי שהתרחש באורח פלא בדיוק בעת כשיצא מן המועדון בו בילה ממנו בדרכו למועדון אחר
(ראה - עמ' 8 ש' 13-22).
גם הגרסה שמסר התובע לחוקר הנתבע באשר ל"הרגלי" הנסיעה שלו מביתו למקום עבודתו באמצעות אופנוע וחזרה התערערה במסגרת חקירתו הנגדית, עת שהעיד כי האופנוע עליו רכב בעת התאונה כלל לא היה בבעלותו וכי למעשה נהג עליו ללא ביטוח
(ראה - עמ' 7 ש' 1-3).
כך גם התערערה גרסתו של התובע באשר ליעד נסיעתו בעת שאירעה תאונת הדרכים מושא התביעה:
בעוד שבמסגרת כתב התביעה שהגיש לבית הדין ציין התובע לראשונה כי ביום התאונה היה עליו להגיע לעבודה מוקדם מהרגיל, היות ומדובר היה בערב יום כיפור, כאשר לדבריו במהלך הדיון מיום 12.7.10 הבהיר כי נדרש להגיע לעבודה בשעה 4:10
(ראה גם - עמ' 3 ש' 16-18), הרי שבהודעתו לחוקר הנתבע מסר כי ביום התאונה נדרש להתחיל עבודתו בשעה 5:30.
זאת ועוד, גרסת התובע, לפיה הוא היה בעת התאונה בדרכו לעבודה, אינה מתיישבת עם כך שבטופס התביעה שהגיש לנתבע ציין כי הוא עבד חמישה ימים בשבוע בלבד וכי בבוקר התאונה - אשר חל בערב יום כיפור - היה יום שישי
(ראה - לוח השנה לחודש תשרי התשס"ח שהוגש לתיק בית הדין).
7. לאור כל האמור, תביעתו של התובע נדחית מהטעם שהתאונה הנטענת לא אירעה בעת שהיה התובע בדרכו לעבודה.