ה.ב. נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

1.         בפנינו תביעת הגב' פלונית (להלן- התובעת) להכרה במחלת הסכרת בה לקתה כפגיעה בעבודה.

עובדות המקרה :

2.         התובעת ילידת שנת 1958, עובדת כאזרחית עובדת צה"ל החל משנת 1979.

3.         בין השנים 1979-2000 עבדה התובעת כפקידה טכנית ולאחר מכן כמנהלנית במשרה מלאה  בבסיס צה"ל בבית דגון.

4.         בשנת 2000 נסגר המפעל והועבר לבסיס המשא בתל השומר. מאותו מועד עובדת התובעת בבסיס זה.

5.         התובעת עבדה בבסיס תל השומר במחלקת ייצור בבית המלאכה לחשמל, משם הועברה למעבדה בציוד מכאני במפעל האופטרוניקה ולאחר מכן, החל משנת 2001, למחסן בו הורעו תנאי עבודתה לרבות פגיעה בשכרה.

6.         החל משנת 2001 החלה התובעת לחוש שלא בנוח עקב הרעה בתנאי עבודתה והעובדה כי במחסן עבדו גברים בלבד .

7.         בשנים 2000 ו - 2001 עדיין נחשבה התובעת לעובדת טובה מסורה חרוצה וחדורת מוטיבציה.

טענות התובעת:

8.         במהלך שנת 2002 עד תחילת שנת 2003 אירעו לתובעת מספר אירועים חריגים אשר גרמו להתפרצות מחלת סכרת קשה ובלתי מאוזנת לרבות פגיעה במערכות גופה ושימוש באינסולין.

9.         לקראת מחצית שנת 2002 נחשפה התובעת לאירוע קשה של התנהגות בלתי הולמת כמוהו לא חוותה בעבר מצד שני עובדים אחרים ובמיוחד מצד המחסנאי מר אברהם יוספשוילי (להלן- המחסנאי). התובעת פנתה לקבלת עזרה בסידור המחסן ומשנשלחה חיילת ככוח עזר כעס המחסנאי והחל לצעוק על התובעת לקלל ולהעליבה ולבסוף ניסה לתקוף את התובעת. התובעת נפגעה מאד, הקיאה, בכתה ונבהלה מהתנהגות המחסנאי, כמו כן פנתה למצ"ח כדי להגיש תלונה. החלטת מצ"ח הייתה שלא לפתוח בחקירה אולם נקבע כי הטיפול יעשה במסגרת היחידה.

10.        בחודש נובמבר 2002 נערך למחסנאי סיכום ראיון אצל מפקד היחידה סגן אלוף קלי אשר קבע כי המחסנאי הרים קולו על התובעת אולם לא הטריד אותה. בנוסף ולתדהמת התובעת נקבע כי להבא על המחסנאי להבליג כך שתלונה ככל שתוגש, תוגש על ידו ולא על ידי התובעת.

11.        בחודש דצמבר 2002 נערך לתובעת סיכום ראיון אצל מפקד משא 7000, בשל תחושותיה הקשות בכל הנוגע לשיבוצה במערכת ואכן נקבע כי שיבוצה לא היה קביל ויש להציבה לאלתר בתפקיד ישיר במפעל האופטרוניקה (מפעל הייצור). יחד עם זאת ציין המפקד כי אינו יכול להתחייב על העברתה והדבר ידון בעתיד. התובעת חשה כי למרות שמפקד המרכז הצדיק טענותיה, לא עשה דבר כדי לשבצה מחדש,דבר אשר גרם לכעס רב ולתחושת חוסר אונים אצל התובעת.

12.        בתחילת שנת 2003 נודע לתובעת תוצאות סיכום הראיון שנערך עם המחסנאי לאחר שנסגרה התלונה כנגדו, דבר שהוכיח לתובעת באופן סופי כי המערכת פועלת נגדה. כתוצאה מכך נגרמה לתובעת טראומה קשה. זמן קצר לאחר מכן בחודש מרץ 2003 אובחנה אצל התובעת סכרת קשה וכן לחץ דם גבוה. ממועד זה ואילך נזקקה התובעת לטיפול באינסולין.

13.        ביום 8.11.04 נבדקה התובעת ע"י ד"ר חוליו ויינשטיין, מומחה לרפואה פנימית וסכרת, אשר קבע בפירוש כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הסכרת לבין הסטרס הנפשי שנגרם עקב הסכסוך במקום עבודתה.

14.        כמו כן כתוצאה מהשתלשלות העניינים סובלת התובעת מהפרעות קשות בתחום הנפשי לרבות פחדים, חרדות, מחשבות טורדניות דיכאון וכד' ומטופלת בטיפול תרופתי.

15.        כתוצאה מאירועים אלה השתנו, שלא בצדק חוות דעת המפקדים על התובעת באופן שהצריך התערבותו מר יהושע מימון, יו"ר ארגון עובדי צה"ל אשר בירר את העניין וקבע כי התובעת נפגעה שלא בצדק מחוות דעת נמוכות. קביעה זו הינה קביעה מאוחרת לאחר  שכבר נגרמו לתובעת פגיעות גופניות ונפשיות קשות ובלתי הפיכות.

מנגד טען הנתבע:

16.        התובעת מייחסת את האירועים הנטענים בעבודתה במשך שנים להופעת הסכרת והפגיעה הנפשית. משמתח ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי, יש לדחות תביעת התובעת.