1. בפני שתי תביעות מאוחדות, להחזר הלוואות אישיות אשר ניתנו, כנטען, לאבגי נאוה (להלן: הנתבעת) ע"י נמני יוסי (להלן: התובע), וזאת - בהתאם לנטען בת.א. 4989/01 שהוגש ביום 5/07/01 ובת.א. 8797/01 שהוגש ביום 27/12/01. סכום התביעות במצטבר הוא כ- 400,000 ש"ח, המהווים את קרן ההלוואות בתוספת ריבית והצמדה.
2. התובע הוא קבלן ריצוף תעשייתי, אשר ביצע עבודות נרחבות עבור חברת "יוסי את גבי עפר ופיתוח בע"מ" (להלן: החברה), בשנים 1996-1995. בתמורה לעבודתו, קיבל התובע שיקים של החברה, אשר לטענתו, חלקם חוללו בשל הודעות ביטול מחמת העדר כיסוי וחלקם לא הופקדו על ידו, מאותה הסיבה.
החברה, שהינה בפירוק משנת 99', היתה בבעלות משותפת של הנתבעת ובעלה לשעבר, אבגי גבריאל (להלן: גבי), אשר עזב את הארץ במאי 2000, והתגרש מהנתבעת כשנה מאוחר יותר.
מהראיות בתיק ניכר, כי בין התובע והחברה, באמצעות גבי, התנהלה מערכת עסקית מסועפת וענפה, בה יש לומר - רב הנסתר על הגלוי, אשר כללה העברת כספים, הוצאת שיקים כנגד חשבוניות וכן החלפת שיקים טובה בסכומים גבוהים.
מרבית טענותיו של התובע, כפי שהועלו בכתב ובע"פ, מתמקדות במישור יחסיו עם גבי. בקליפת האגוז, מתארות הטענות את תפיסתו, לפיה בשל יחסים אלו צבר התובע חובות, ירד מנכסיו, המחאותיו לא כובדו, עד כדי הפיכתו לחייב מוגבל באמצעים, החייב כספים, בין היתר, לבנק לאומי ולבנק דיסקונט. על-אף הבאת פירוט נרחב זה בפני ביהמ"ש, הרי שהתביעות נשוא דיוננו, כפי שהוגשו, אינן עוסקות כלל בקשרים העסקיים של התובע ובעלה לשעבר של הנתבעת, כי אם - כפי שמגדירם התובע - ב"קשרים האישיים" שבינו לבין הנתבעת.
לדידו, הוא הלווה לנתבעת כספים באופן אישי, מכח יחסי החברות שביניהם, אולם מאחר וההלוואה לא נפרעה, הגיש את התביעות נשוא דיוננו, ובהם בלבד - יתמקד הדיון שלהלן.
3. מסכת הראיות בתיק, כללה את עדותם של התובע, הנתבעת והגב' הדרי ניקול, אשר שימשה מנהלת החשבונות של החברה בתקופה הרלוונטית.
התובע טוען כי במועדים שונים בשנים 95' ו-96', הלווה לנתבעת כספים, בסך כולל של כ- 200,000 ש"ח, ואת הלוואות אלה, שטרם הושבו לו, הוא תובע. התובע העיד על טיב קשריו עם הנתבעת, אשר מקורם בקשריו עם גבי והחברה, וסיפר כי מכח השותפות ביניהם, נרקמו בין שני בני הזוג קשרים אישיים טובים, שכללו ביקורים ונסיעות משותפות בארץ ובחו"ל.
תחילה טען, כי לבקשת הנתבעת, הפקיד את ההלוואות לחשבונה הפרטי, אולם בדיעבד, טען כי הוברר לו שהחשבון משותף לנתבעת ולגבי וראה אף לציין, לראשונה, בעדותו מיום 5.06.03, כי הסיבה למתן ההלוואה בסך 100,000 ש"ח בדצמבר 96', היתה בר המצווה שחגגה הנתבעת לבנה, ושלשמה נזקקה לכסף, אשר הבטיחה להשיב בתחילת שנת 97', מהמתנות שיתקבלו באירוע.
התובע מבקש לבסס ולאשש את טענותיו, על פרטי הפקדות, שהם למעשה בבסיס ההלוואות הנטענות, ונשוא דיוננו, כדלקמן: הפקדה ע"ס 25,000 ש"ח, מיום 6/09/95, בבנק הבינלאומי הראשון, הפקדה ע"ס 80,000 ש"ח מיום 11/11/96, בבנק איגוד סניף בת-ים והפקדות בסך כולל של 100,000 ש"ח, מיום 22/12/96, בבנק איגוד סניף ת"א.
הנתבעת, לעומתו, מכחישה לחלוטין שלוותה את הכספים נשוא התביעות מן התובע, וטוענת כי היכרותה את התובע, הגם שלימים הפכה קרובה וכללה נסיעות משותפות בארץ ובחו"ל, היתה על רקע ומכח קשריו העסקיים עם גבי, בעלה לשעבר. לדבריה, גבי הוא שניהל את החברה, החל מהקמתה בשנת 97' וכלה בפירוקה בשנת 99', ואילו היא - לאורך כל אותה התקופה, ועד מתן עדותה, עבדה כמורה בבי"ס תיכון בבאר-שבע. את הגשת התביעה, מייחסת הנתבעת לירידתו של גבי מן הארץ, ולרגש הנקם שהתעורר אצל התובע, ככל שגבי נותר חייב לו כספים.
לדבריה, חשבון הבנק אותו ניהלה אישית באופן שוטף, הוא חשבונה בבנק מסד, אליו היתה מקבלת את שכרה ממשרד החינוך, ובו היתה מבצעת פעולות שוטפות. באשר לחשבון הבנק שמספרו 29818/49, ושאליו הופקדו הכספים נשוא ההלוואה הנטענת, טוענת הנתבעת בתצהירה, שחשבון זה היה משותף לה ולבעלה לשעבר, וכי לא היתה לה כל מעורבות וידיעה על המתרחש בו, אלא, כאמור, רק בחשבונה האישי בבנק מסד.
בדיעבד, היא טוענת כי כספים, בשיעור הנטען ע"י התובע, אכן הופקדו בחשבון, אלא שמאחר, וכאמור, החשבון נוהל ע"י גבי, לא ידעה על כך בזמן אמת. לדבריה, הכספים נשוא ההלוואה הנטענת, שולמו לתובע, עוד טרם קבלתם (נ/1), במסגרת החלפות שיקים שהיתה נהוגה בין השניים. כך בעדותה, מיום 5.06.03, עמ' 16:
"אכן ראיתי שכל הכספים שצויינו אכן נכנסו לחשבון אך גם הוצאו ממנו על ידי גבי. כשאתה מפנה אותי לתדפיס של ההפקדה הראשונה בבנק הבינלאומי אני אומרת שיום קודם יצא צ'ק בחתימתו של גבי, כשבגב הצ'ק הופיע חתימתו של נמני וצ'ק זה הועבר לערבי בירושלים וסכום זה כפי הנראה כיסה את הסכום הקודם".
מטעמה של הנתבעת, הובאה להעיד, כאמור, גם הגב' ניקול הדרי, מי שהיתה מנהלת חשבונות של החברה, והעוזרת האישית של גבי בין השנים 2000-1996. בתצהירה, היא מתארת מערכת החלפת שיקים שהתנהלה בין החברה לתובע, ואשר בהתאם לה נוהלה לתובע כרטסת הנה"ח נפרדת. בעדותה, מיום 29.02.04, עמ' 5-4, היא משלימה את הדברים, ומסייגת את הרישומים באומרה:
"לשאלה האם בנוסף לכרטיסו של נמני, לא היה עוד כרטיס, פורמלית לא היה. הרישום הנוסף היה בצד בקלסר. אותו רישום לא הלך למע"מ או למס הכנסה, מה פתאום. שום דבר לא נראה לי חוקי שם... ההפקדות התנהלו ביניהם לא היו ניירות הפקדה... בתוך הכרטיס נתנו לי לרשום מה שנוח להם, שאר הדברים וערימות של שיקים... רואה החשבון של החברה התפטר בגלל הסיפור של יוסי וגבי".
לדבריה, בסכסוך הכספי בו עסקינן, מעורבים ויריבים גבי והתובע בלבד, בעוד שלנאוה אין כל קשר אליו, והתביעה נגדה נקמנית בלבד, שכן
"גבי מידר לחלוטין את נאוה מכל הפעילות העיסקית שלו בכלל והפעילות עם נימני בפרט והיא אף לא היתה רשאית להיכנס למשרד בשעות העבודה" (תצהיר הגב' הדרי מיום 23.06.03).
4. ניתוח הדברים, כפי שהובאו לעיל, ולנוכח קיומם של מסמכים חלקיים בלבד, ומעורפלים בתוכנם - מלמדנו שמדובר בגרסה מול גרסה, כאשר לכל טענה של אחד הצדדים, יש לצד השני תשובה והסבר, וחוזר חלילה.
אין חולק כי אין ולא היה הסכם הלוואה כתוב בין השניים, וכי הטענה בדבר קיומו הלכאורי - מתייחסת להסכם בע"פ בלבד. הגם שעריכת חוזה בע"פ אינה פוגמת בכשרותו, עדיין, נותרת בעינה דרישה מוגברת להוכחת קיומו של חוזה, ומתבקשת הצגת ראיות חיצוניות. ניתן לצפות שהלוואה בסכומים כה גבוהים תגובה במסמך כתוב שבו יעוגנו תנאי ההלוואה ודרכי ההחזר - מועדיו, הריבית וכו'.
בבחינת נשוא דיוננו, ניכר כי החסר בראיות אלו וחסר ראייתי ניכר באשר לתנאי ההלוואה הנטענת ופרטים אודותיה, יורדים לשורשו של ההסכם הלכאורי, ואינם מאפשרים קביעת ממצאים עובדתיים לגביה. הוסף לכך תהיות בנוגע לטיב הקשר והיריבות בין השניים, והפקדת הלוואות הנטענות כאישיות דווקא לחשבונות משותפים ולא לחשבונה הפרטי של התובעת, לא נותר אלא לקבוע כי התובע לא הרים כלשהו את הנטל המוטל עליו במשפט האזרחי, להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות, ועל כן דינה להדחות.
הוכחה, מטעם הנתבעת, והדבר בעצם לא מוכחש ע"י התובע, מסכת עסקית מסועפת וממושכת בין התובע לגבי, אשר כללה העברות כספים רבות ומגוונות, נתון שיש בו להסביר את ההפקדות הנטענות, בהסבר סביר ומתקבל על הדעת, שאין לו זיקה לעסקת הלוואה כלשהי.