פסק-דין בתיק א 866/01

1.         בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המקרקעין שהיו בבעלות אבי התובע אינם נכס מוקנה לאפוטרופוס ולכן יש להעביר את הבעלות בהם על שם התובע, כל זאת על יסוד הטיעון העובדתי הבא שבכתב התביעה המתוקן:

א.         התובע שהוא אזרח ישראלי הינו בנו היחיד של נור קאסם ממלוק (להלן:"האב") שהוא בעלים של 675 דונם שהם חלק מהמקרקעין שהיו ידועים כחלקות 2,3,4,5,8 בגוש-4, מכח רכישת מקרקעין אלו מסבו של התובע בשנת 1941 (להלן:"הסב").

ב.         התובע לא הצליח לאתר את מיקומן המדויק של אדמות אביו כיום, למעט חלקה 14 בגוש 18219, בה מצויים בתי אבותיו עד היום.

ג.          ביום 26.7.56, פורסמה בי.פ הודעה לפי סעיפים 5,7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, לגבי שטח של 9,000 דונם וביום 28.11.58 פנתה אם התובע באמצעות עו"ד ע. ברנבלום לאפוטרופוס בבקשה להענקה לפי סעיף 9 לחוק נכסי נפקדים תש"י - 1950 ולפנייתה צירפה הסכם בכתב לפיו רכש האב 675 דונם מאותו שטח מהסב. במקביל הוגשה בקשה להענקה גם בשם סבתו של התובע.

ד.         ביום 4.4.59, אושרו הענקה חודשית בסך 50 ל"י לסבתא ו-25 ל"י לאם, לתקופה של שנה. במסגרת המסמכים שהובילו להחלטה בדבר ההענקה, הכירו הרשויות במפורש ברישום המקרקעין בגוש 4, חלקות 8, 5-2, על שם הסב.

ה.         למעשה ולמיטב ידיעת התובע ההענקות נמשכו עד שנות ה-70. באותה תקופה התגוררו התובע ובני משפחתו בבתים הישנים בחלקה 14 בגוש 18219 בישוב חירבת אדמית שהיה ישוב לא מוכר.

ו.          בשנת 1964, עזב האב את ישראל ועבר ללבנון, שם הוא מתגורר עד היום. העזיבה היתה מסיבות אישיות.

ז.          בשנות ה-70 ובעקבות פטירת הסבתא ומחלת האם, עזבו התובע והאם את בתיהם בחירבת אידמית ועברו לגור בכפר ערב אל עראמשה בקירבת בני משפחה של האם.

ח.         בנסיבות אלו נאלץ התובע לחתום ביום 11.5.80, על הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") לבנית בית מגורים חדש וההסכם כלל תנאי לפיו התחייב התובע להרוס את בתי אבותיו בחירבת אידמית, בתמורה לפיצויים.

התובע חתם על הסכם זה לאחר שנציגי המינהל הסבירו לו שאין לו כל זכויות בנכסים הרשומים על שם אביו וסבו בהעדר צו ירושה לגבי נכסי הסב ויפוי כח לתובע מאת האב.

ט.         בשנת 1982,הגיע האב לביקור בישראל וחתם על יפוי כח כללי בו ייפה את כוחו של התובע לנהל את אדמות האב או למוכרן.

י.          ביום 6.7.83 נפטרה אם התובע וביום 8.1.84, ניתן צו ירושה לפיו התובע הוא היורש של כל נכסיה.

יא.        באוקטובר 1986 נחתם הסכם מכר בין התובע למינהל, לפיו רכש התובע מהמינהל את המגרש עליו בנה את ביתו בכפר ערב אל עראמשה.

יב.        בשנת 1987 פנה התובע למינהל בבקשה לתשלום פיצויים עבור המקרקעין שהופקעו והמינהל הפנה אותו לאפוטרופוס.

יג.         ב 22.8.94, מילה התובע בשם אביו בקשה לשיחרור נכס שנשלחה לאפוטרופוס. התובע טען כי נוכח יפוי הכח שקיבל מאביו כאמור בשנת 1982, חל שינוי בנסיבות המאפשר לו לתבוע בעלות באדמות אביו.

יד.        התובע טוען כי למרות שהפירסום בדבר הפקעת האדמות באידמית נעשה בשנת 1956, הרי בפועל רק ב-1997, החל המינהל לבצע עבודות באיזור בתי המשפחה. התובע דרש בכתב מהמינהל להפסיק עבודות אלו תוך הסתמכות על זכות הבעלות לה הוא טוען. המינהל בתשובתו מיום 4.2.99, השיב כי נכסי אביו הוקנו לאפוטרופוס בזמנו ולכן אין ביפוי הכח משנת 1982 כדי להקנות זכויות לתובע.

2.         התובע טוען על יסוד הטיעון העובדתי המפורט לעיל את הטענות המשפטיות  הבאות:

א.         אין בעובדת רישום הזכויות על שם האפוטרופוס בפנקס הזכויות כדי לשלול את בעלות התובע מפני שבטרם הרישום לא נעשה נסיון לאתר את בעלי הזכויות ולא הודע להם על זכותם להגיש תביעה לבעלות במסגרת הליכי ההסדר.

ב.         לא היתה הצדקה להכריז על האב נפקד כאשר יצא ללבנון והשאיר בישראל את בני משפחתו.