1. אין חולקין כי בתאריך 3.8.00 נערך הסכם מסגרת בין התובעת לבין הנתבעת 2 וביום 10.9.01 נכרת הסכם מסגרת בין התובעת לבין הנתבעת 1. עוד אין חולקין כי מכוח הסכמי מסגרת אלו סופקו לנתבעות האמורות מוצרי בטון וטיט על ידי התובעת. ועוד אין חולקין כי בגין החשבוניות האמורות לא שולמה התמורה, כמפורט בכתבי תביעה שהגישה התובעת כנגד כל אחת מן הנתבעות. לנוכח כל אלו, כך אני קובע כאמור בסעיף 23 לסיכומי ב"כ התובעת, נותרו הנתבעות חייבות לתובעת יתרה בסכום של 438,810 ש"ח הנכונה ליום הגשת כתבי התביעות הנ"ל.
2. מתחילת הדרך מעוררות הנתבעות טענת קיזוז הנסמכת על אספקה פגומה של משלוח פלוני באשר לטיב הבטון והטיט. גם בסוגיה זו, כמדומה, אין חילוקי דעות בין בעלות הדין שבפניי. אין חולקין כי טענת הקיזוז האמורה נכונה מבחינה מהותית שהרי, כטענת הנתבעות, משלוח פלוני של הסחורות היה פגום, לא עמד בתקן הישראלי מבחינת חוזקו, והדבר אף אושר בשלוש בדיקות מטעם התובעת עצמה. אף אין חולקין כי התובעת אינה טוענת להעדר זכותן של הנתבעות לבצע פעולת קיזוז, חרף האמור לכאורה בהסכמי המסגרת האמורים. מתחילת הדרך, איפוא, נטושה מחלוקת אך באשר לגובה הקיזוז.
3. משאלו היו פני הדברים, ובגדר תצהירי עדויות ראשיות שהונחו בפניי, נסמכה התובעת על חוות דעתו המקצועית של מר אבנר בר-סלע (להלן - "בר-סלע"; נספח כ' לתצהירו של מר גדעון עזר). בהתאם לחוות דעתו זו נזקי הנתבעות הטעונות קיזוז עולים לסך של 58,750 ש"ח. הנתבעות נסמכו על חוות דעתו המקצועית של מר יוסף ליברמן (להלן - "ליברמן"; נספח ח' לתצהירו של עו"ד הרבט רון). בהתאם לחוות דעת זו נזקי הנתבעות הטעונות קיזוז עולים לסך של 496,890 ש"ח. אין חולקין, כעולה מחוות הדעת האמורות, כי בפרויקטים היה עיכוב של תשעה ימים בעקבות פסילת החומר כאמור. השאלה, איפוא, היא שאלה מובהקת של כימות והערכה.
4. לנוכח כל אלו, אף בהסכמת ב"כ הצדדים, מונה כמומחה מוסכם בעניין הסוגיות המקצועיות בתיק שבפניי, אינג' רונן שטרנברג (להלן - "שטרנברג"). הוא הנפיק תחת ידו את חוות דעתו המקיפה ביום 20.9.06. הוא סבור היה כי עילות הקיזוז העומדות לזכות הנתבעות עולות לכדי סך של 56,990 ש"ח. שטרנברג השאיר לשיקול דעתו של בית המשפט האם יש מקום לפסוק סכום של 28,980 ש"ח בגין פריט נטען של "שכר דירה לדיירים".
5. אחר הדברים הללו הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.
6. ב"כ התובעת מבקש לאמץ את חוות דעתו של שטרנברג ככתבה וכלשונה. משום כך יש להפחית את סכום התביעה לכדי סך של 381,820 ש"ח. הנתבעות חולקות על כך. הן סבורות כי בית המשפט אמור להתערב בחוות דעתו של שטרנברג ולהעדיף על פניה את חוות דעתו של ליברמן.
7. טיעון הנתבעות, כך בדעתי לקבוע, חסר שחר מכל וכל. עסקינן בסוגיה הנדסית מובהקת אשר כתוצאה הימנה הונחו בפניי חוות דעת של מומחים. היו אלה ב"כ הצדדים שהסכימו למינויו של מומחה על מנת שיכריע בין חוות הדעת האמורות. משעה שכך הוא פעל, לא נמצאה לי כל סיבה מבוררת על שום מה בית המשפט ימיר את שיקול דעתו, שבדרך הטבע אינו מקצועי, בשיקול דעתו של מומחה שמונה על ידו.
ב"כ הנתבעות סבור כי חולשת חוות דעתו של שטרנברג נובעת מכך שהוא "לא היה בשטח". הטיעון האמור מופרך על פניו. אף אחד מן המומחים, לא בר-סלע ולא שטרנברג, כך טבע הדברים, "לא היה בשטח". לא זו אף זו: חוות דעת, המעריכות נזק, אמורות להעביר ביקורת על "אנשי השטח" הניצים והאינטרסנטיים, ולקבוע את האומדן הנאות בגין נזק פלוני. כך פעלו, לשיטת כל אחת מבעלות הדין, בר-סלע וליברמן. כך פעל אף שטרנברג. זאת ועוד: אם אכן סבור היה ב"כ הנתבעות כי אין ערך לחוות דעת מקצועית, פשיטא לא היה מגיש חוות דעת מטעמו, לא היה מסכים למינויו של שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט, היה משגר שאלות הבהרה לשטרנברג, אף היה דורש את חקירתו.
8. שטרנברג בחן החומר שבפניו ואמד את הנזקים המתחייבים הימנו. בחלק מן הנתונים הוא אימץ את המוסכם על בעלות הדין ובחלק הכריע כאשר הכריע. בחנתי הנתונים והשיקולים ויש בדעתי לאמץ חוות דעתו כמות שהיא.
9. נותרה לשיקולי ועיוני אך סוגיה אחת. הנתבעות טוענות כי כתוצאה מן העיכוב האמור היא התחייבה לשלם פיצוי חוזי מוסכם לדיירים שונים. מבלי להידרש לשאלה האם קיימת הצדקה לאיחור במסירת דירות, שדומה שממילא היה עצום ורב, לעיכוב של תשעה הימים, אוסיף ואציין כי הנתבעות לא סיפקו לי כל ראיה להנחת דעתי כי אכן נדרשו ושילמו פיצויים מוסכמים כאמור. העובדה שהן נחשפו לכאורה לסיכון זה עדיין אינה גוזרת את המסקנה האוטומטית כי הסיכון התממש, וברי כי הדבר טעון ראיה מתועדת שלא קיימת לנגד עיניי.
10. כך, לכאורה, זולת לעניינה של דיירת אחת, היא הגב' סיגלית גוזלן. לכאורה נלמד כי מועד המסירה של הדירה לה אמור היה להיות ב- 30.7.02 בעוד העיכוב היה מיום 13.1.02 עד ה- 24.1.02. לכאורה הוכח פיצוי חודשי בסכום של 500 דולר הגוזר פיצוי, בהתאם למיטב חישוביי, על סך של 690 ש"ח.
כסבור הייתי כי אף סכום זה אין לפסוק לזכות הנתבעות לנוכח העובדה שכאמור אני מתקשה למצוא את הקשר הסיבתי בין העיכוב של תשעה הימים לעיכוב במסירת הדירה לדיירת זו. ואולם החלטתי לפסוק לזכות הנתבעות את הסכום האמור רק לנוכח המתחייב מחוות דעתו של בר-סלע. עולה הימנה כי ככל שעסקינן בפריט של "שכר דירה לדיירים" נקבע כי הוא
"לא מומלץ" ואולם
"ישולם על פי חיוב עתידי". שמע מינה, התובעת הודתה בכך כי ככל שיוכח
"חיוב עתידי", היא תכבד אותו ולא תעלה טיעון לעניין העדרו של קשר סיבתי.
לנוכח כל אלו הנני רואה להפחית מסכום התביעה סך נוסף של 690 ש"ח. התובעת זכאית, איפוא, ליתרה בסך של 381,130 ש"ח.
11. לפיכך הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 381,130 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 21.4.02 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 21.4.02 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מחצית השכר ששולם לשטרנברג, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התשלום ועד מועד ההשבה בפועל, ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור.
12.
המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום כ"ד בסיון, תשס"ז (10 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.