כללי
1. זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעקבות תאונת דרכים נטענת מיום 18.7.04.
2. הצדדים חלוקים הן בשאלת נסיבות האירוע וסיווגו כתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים והן בשאלת הנזק.
נסיבות האירוע
3. אין חולק כי במועד האמור, בשעה 10:00 לערך, חצתה התובעת את שדרות התמרים באילת במעבר חצייה; רכב מספר רישוי 88-461-90, נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח בידי הנתבעת 2, ביצע פניה ימינה בצומת הסמוך, לכיוון מעבר החצייה ובלם בסמוך לתובעת. אין חולק גם, כי התובעת נפלה ונחבלה.
4. לא נטען בצורה חד משמעית על ידי התובעת, וממילא לא הוכח, כי היה מגע פיזי בינה לבין הרכב. בסעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית מיום 26.7.06 מספרת התובעת כי הרכב הנ"ל "... פנה ימינה ומשהבחין בי ניסה לעצור במעבר החצייה אותו חציתי וכתוצאה מכך נפגעתי...". התובעת צירפה לתצהירה את תיק המשטרה (
ת/1). בדו"ח פעולה שערך שוטר שהגיע למקום התאונה, מיד לאחריה, נרשם מפי התובעת, לאחר שנשאלה האם הרכב פגע בה, כי "אני חושבת שכן". בהודעתה במשטרה, ביום 19.7.04, למחרת האירוע, מספרת התובעת כי "... רכב מגיע מכיוון כיבוי אש ופנה ימינה ואז נפלתי. אני לא זוכרת אם קיבלתי מכה מהאוטו או שנבהלתי ונפלתי...". הנהגת הכחישה כל מגע פיזי בין רכבה לבין התובעת, ובסופו של דבר, גם לאחר בדיקת בוחן תנועה, סיכמה המשטרה את התיק כדלקמן: "הולכת רגל שעמדה לחצות מעדה לאחר שנבהלה
ללא מגע בינה לבין רכב. חבלה קלה. לגנוז. כללי ת. ד." (הדגשה שלי - א. ז.).
5. בישיבת קדם המשפט מיום 8.3.06 ציינה התובעת כי "... אני לא זוכרת. התמונה האחרונה שפתאום היא נסעה מפינה. אולי קפצתי מן האוטו אני לא זוכרת. אני לא יכולה לזכור אם האוטו ממש פגע בי. היד שלי נגעה באוטו. נפלתי על הרצפה כנראה בצד שמאל וגיד נקרע אצלי בכתף" (עמ' 4 לפרוטוקול). בעדותה בבית המשפט, מסרה התובעת גרסה דומה באומרה כי "... אני עברתי במעבר החצייה, לפחות חצי כבר עברתי. הסתכלתי ולא היה אף אחד. היא יצאה מהפינה במהירות. היא נסעה בדיוק עליי ואני לא זוכרת יותר." (עמ' 12 לפרוטוקול).
6. הנתבעת 1 לא העידה. אני מקבל את "סיפור המעשה", כפי שתואר מפי התובעת, אשר מגלה גרסה עקבית לאורך כל הדרך. התובעת היתה זהירה והודתה, בהגינותה, כי אין היא יכולה לזכור ולהעיד בוודאות על מגע פיזי בין הרכב לבינה. אני מקבל את גרסתה, שלפיה הופתעה מתנועת הרכב המגיח לכיוון מעבר החצייה, נבהלה ונפלה.
בנסיבות אלו, גם בהיעדר מגע פיזי בינה לבין הרכב, עדיין מתקיים "מבחן הסיכון", שהרי נזק הגוף הינו בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה. ראו: אליעזר ריבלין,
תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (תש"ס - 1999), עמ' 46: "מאורע המזכה את הנפגע בפיצויים אינו בהכרח מאורע בו נתקיים מגע פיסי בין הנפגע לבין כלי הרכב... לפיכך, הולך רגל הנופל בעת חציית הכביש בהשפעת רכב שחלף בקרבתו ונפגע - פגיעתו באה בעטיו של מאורע המהווה תאונת דרכים, אף שלא נתקיים מגע פיסי בין הרכב לבינו".
7. לפיכך, חבות הנתבעות בנזקיה של התובעת לפי חוק הפיצויים.
שיעור הנזק
8. התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, דר' משה פריטש (פרי), מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגיה של הכתף. בחוות דעתו מיום 1.11.05 מפרט המומחה וקובע כדלקמן: "... סבלה מחבלה בגולגולת, שפשוף בשורש כף יד שמאל וחבלה בכתף השמאלית. כיום מתלוננת על בליטה בכתף השמאלית, כאבים לסירוגין בכתף השמאלית, קושי בהרמת משאות ומידי פעם חוסר תחושה בזרוע שמאל. בכתף השמאלית, כאמור, נחבלה בזמן התאונה ואובחנה כסובלת מ A C J DISLOCATION. בבדיקה קיים A C J DISLOCATION עם תנועה פטולוגית וכאב מקומי וכן הגבלה בסיבוב פנימי סופי. בצילום קיים A C J DISLOCATION עם התגרמויות באיזור ה C C LIGAMENTS ... לפיכך מבחינה אורטופדית אני מעריך את נכותה בכתף השמאלית עקב התאונה... ב 5% לפי סעיף 39(3). באשר לתלונה של הרדמות מידי פעם בזרוע שמאל אין לזה בסיס סומטי והבדיקה הנוירולוגית כפי שצוין תקינה. באשר לתקופות אי הכושר - אינני יכול לקבוע בצורה נחרצת כי לא טיפלתי בה אך סביר להניח אי כושר מלא ל - 6 שבועות ואי כושר חלקי ל - 6 שבועות נוספים."
המומחה לא נחקר על חוות דעתו זו והצדדים, למעשה, מקבלים אותה.
9. התובעת טוענת בתצהירה כי נעדרה מעבודתה (חדרנית ומפקחת בבית מלון באילת), שבה השתכרה כ - 3,000 ש"ח לחודש (
ת/4), למשך 84 יום וכי עקב זאת נגרמו לה הפסדי שכר בשיעור של 8,400 ש"ח (אישור מעביד -
ת/5). המדובר בהיעדרות מהעבודה המתקרבת לשלושה חודשים, תקופה אשר מתיישבת עם חיבור התקופות של הנכויות הזמניות, כפי שהעריך המומחה. עם זאת, יש לקחת בחשבון את דמי הבטחת ההכנסה ששולמו לתובעת בתקופת היעדרותה, כך שאני רואה לנכון להעמיד את הפסד השכר בתקופת ההיעדרות על סך מעוגל של
4,000 ש"ח, נכון להיום.
10. באשר לתקופה שלאחר מכן, לרבות לעתיד, יש מקום לפסוק סכום גלובלי. התובעת טוענת, אמנם, לפגיעה תפקודית קשה בעקבות התאונה, במיוחד בשים לב למיקום הפגיעה ולאופי הפיזי של עיסוקה, אך, עם זאת, המשיכה התובעת בעבודת מלונאות גם לאחר התאונה ומחוות הדעת עצמה לא עולות מגבלות תפקודיות של ממש.
אני רואה לנכון לקבוע, בראש נזק זה, פיצוי גלובלי בסך של
30,000 ש"ח.
11. בגין ראש הנזק של כאב וסבל, אני פוסק לתובעת סכום של
13,000 ש"ח.
12. כן, ראוי לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות, אשר מתחייבות, לאור הבדיקות, הנסיעות, הטיפולים, התרופות וכו', בסכום כולל של
3,000 ש"ח, לעבר ולעתיד.
ראשי נזק אחרים לא הוכחו.
סוף דבר
13. אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של
50,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ והחזר אגרה משוערכת, ובניכוי התשלום התכוף.
היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.