התובעות הן חברות קבלניות העוסקות בבניה.
התובעת 1 (להלן:
"רננים"), בנתה ושיווקה מרכז מסחרי בישוב מיתר, ובכלל זה מכרה לנתבעת (להלן:
"המועצה"), זכויות חכירה מהוונות בשטח, שהוא חלק מהמרכז, על מנת שישמש למשרדי המועצה.
הנתבעת 2 (להלן:
"שרביט"), ביצעה, לטענתה, עבודות בניה שונות, שינויים ותוספות בעבור הנתבעת, ובכלל זה בשטח שנרכש מרננים על ידי המועצה, ואין חולק שביצעה עבור המועצה פרוייקט של הקמת בית כנסת בישוב.
מר רפאל שרביט הוא מנהל שתי החברות התובעות, הוא בעל מניות ברננים, ובעל השליטה בשרביט.
בין רננים למועצה נכרת הסכם ביום 2.4.92 (להלן:
"ההסכם"), ובו מוסדר נושא רכישת שטח המשרדים עבור המועצה, וכל הכרוך בבניית המשרדים ומסירתם למזמין זה.
בגוף ההסכם נקוב השטח של אותה יחידת משרדים, בתור 500 מ"ר ברוטו, וכן 300 מ"ר גג, כאשר ההגדרה המדוייקת בסעיף 3.1.2, היא כדלקמן:
"
יחידת משרדים בגודל של 500 מ"ר ברוטו, דהיינו, כולל עובי הקירות חיצוניים ושטח חדר המדרגות, המכילה 26 חדרים, הנמצאת בקומה ב' של המרכז המסחרי, (להלן:"הממכר"). המסומנת בצהוב בתוכנית הרצ"ב וכן שטח גג בגודל של כ- 300 מ"ר המהווה את כל יתרת הגג במבנה שיהווה את משרדי המועצה המסומן באדום בתוכנית הרצ"ב עם זכויות הבניה עליו. ובנוסף, שטח הגג שמעל הממכר המסומן בכחול בתוכנית הרצ"ב ללא זכויות בניה".
אין מחלוקת, שבפועל השטח המבונה של משרדי המועצה הוא 642 מ"ר, כאשר 90 מטר מכלל השטח מקורם בתוספת מוסכמת של בניה, על פי הסכם בכתב, המאוחר להסכם דנן, אך אינו נושא תאריך, ואילו יתרת המטרז', כלומר 52 מ"ר, מעבר לאותם 500 מ"ר שבהסכם, הם סלע המחלוקת העיקרי בתיק זה, באשר רננים טוענת שמגיעה לה תמורה מהמועצה בעבורם.
שרביט, מצידה טוענת לקיום יתרת חוב כלפיה, מצד המועצה, בגין עבודות בניה שינויים ותוספות שבוצעו ותמורתן לא שולמה, בסך נומינאלי של 64,647 ש"ח , נכון ל 23.8.94, ששוערכו ליום הגשת התביעה לסך של 120,674 ש"ח.
רננים תמחרה את אותה 52 מ"ר שלטעמה לא קיבלה בעבורם תמורה (להלן:
"המטרז' העודף"), לפי חישוב המבוסס על שווי העסקה שעל פי ההסכם, לאמור, חלוקת התמורה (845,200 ש"ח) במטרז' המקורי (500 מ"ר), והכפלת הסכום ב- 52 מטרים עודפים, ולפי חישוביה הגיעה לה בגין כך סכום נומינאלי של 87,880 ש"ח, משוערך ליום הגשת התביעה לסך של 218,158 ש"ח.
כל עוד לא נפתרה המחלוקת בדבר המטרז' העודף, לא נמסרה החזקה המשפטית במשרדים למועצה, והיא לא הופנתה למינהל מקרקעי ישראל לחתימה על חוזה חכירה (ניתנה הפניה כזו במקור, אך התבקש ביטולה מממ"י על ידי רננים, החזקה הפיזית נמסרה, אך בהסכם פשרה מיום 3.8.93, בין הצדדים הוסכם כי ההפניה למינהל, ומסירת החזקה המשפטית תעוכב עד להסדרת המחלוקות).
מאחר שעד היום לא נרשם הנכס ע"ש המועצה, נאלצה רננים, כפי חובתה בחוק, להחזיק את ערבויות חוק המכר שהוציאה למועצה, בתוקפן, ולכן, היא תובעת מהמועצה גם את עלויות ערבות זו, לפי שהיא תולה זאת באשמה של המועצה ומחדלה לשלם לה את המגיע, ומדובר בסכום משוערך, לעת הגשת התביעה, של 88,024 ש"ח .
משמע- רננים תובעת מהמועצה תשלום עבור המטרז' העודף, ואת עלות ערבות חוק המכר, ואילו שרביט תובעת את המגיע לה לשיטתה כתמורה בלתי משולמת עבור עבודות שבוצעו.
המועצה טוענת להגנתה (בהשמטת טענות מקדמיות שנזנחו בהמשך), כי רכשה את המשרדים כנגד תשלום מוגדר (הסכם פאושלי), ובלי קשר למטרז' המדוייק, וכי אין לרננים כל עילה לתוספת תשלום בעבור זה, ומשכך, ממילא העיכוב ברישום זכויותיה בממ"י אינו מוצדק, ולכן גם אין לחייבה בעלות ערבות חוק המכר שהוצא לטובתה.
היא טוענת להעדר יריבות עם שרביט, אם כי מודה שבהתחשבנות הכוללת, שלטעמה צריכה להעשות רק עם רננים, נותרה יתרה של 64,000 ש"ח לחובתה, אולם, כלפי שתי התובעות כאחד, היא טוענת טענת קיזוז בסכומים גבוהים בהרבה, כאשר העילה הנטענת לכך, הינה ליקויי בניה שונים, וההוצאות הנדרשות לתיקונם, ליקויים שכנטען קיימים בעבודות שבוצעו.
רננים הגדירה את עילת התביעה בכותרת התביעה כ
"כספית- חוזים", ובגוף התביעה (סעיף 3), היא נסמכת, לעניין חובת המועצה לשלם על המטרז' העודף, על כך שכנטען
"בתיאום שבין הנתבעת לאדריכל הפרוייקט אושר תשריט לביצוע, ולפיו נבנו למעשה עבור הנתבעת 642 מ"ר".
מאוחר יותר, בתצהירו של מר שרביט נאמר כי גרסתו היא שסוכם בעל פה בינו לבין נציגי המועצה כי השטח הבנוי ימדד, בסופה של הבניה, והוא יקבל תשלום לפי השטח שיבנה בפועל, ולפי אותו מחיר למ"ר שהיה הבסיס להסכם, וכי אותם 500 מטר שננקבו בהסכם, לא יהיו סוף פסוק.
הוברר, בח.נ של מר שרביט כי לטעמו אותם נציגי המועצה שהבטיחו לו תשלום זה, היו ראש המועצה דאז וגזבר המועצה, ומדובר, בהתאמה בה"ה ד"ר אהרון לוי, ומר מיכה הרמן.
בכתב התשובה על כתב ההגנה, וגם בסיכומיה, מעלה רננים גם טענה, אולי חלופית, שמכל מקום, נמצאת המועצה עושה עושר ולא במשפט אם היא נהנית מתוספת המטרז', כאשר התמורה החוזית שולמה רק בעד 500 מ"ר.