א. הרקע
1. לפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות למקרקעין בשטח 5 דונם, המצויים בתחום המושב כפר יהושע, הכוללים את מגרש מספר 192, הידוע גם כחלקה 5 בגוש 11267 ושטח נוסף ממגרשים 204 ו- 203 (כל השטח ייקרא להלן: "
המקרקעין"). על מגרש 192 ניצב בית מגורים המשמש למגורי התובע ומבני משק נוספים.
2. המקרקעין נמצאים בין שטחי המקרקעין המוחכרים לכפר יהושע מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "
המושב"/"
האגודה") מאת מינהל מקרקעי ישראל, בחוזה תלת שנתי, המכונה "
הסכם משבצת".
3. בתביעתו, מבקש התובע מספר 1 (להלן: "
התובע"), כי בית המשפט יצהיר על היותו בעל זכות חכירה במקרקעין במלואם. עוד הוא תובע, כי בית המשפט יצהיר על זכאותו לקבל, בהקצאה, מגרש בניה נוסף במושב, במסגרת ועל פי התנאים של הקצאת מגרשים נוספים במושב.
4. לטענת התובע, זכויותיו במגרש נגזרות מזכויות סבו, יעקב בן יעקב ז"ל, וסבתו, נסיה בן יעקב ז"ל (להלן: "
המנוחים"), אשר קיבלו מהמושב זכויות במקרקעין עוד בשנות השלושים של המאה העשרים.
5. המושב הגיש תביעה שכנגד, בה הוא תבע את התובע, ובת זוגו לחיים, גב' טל שדה (נתבעת שכנגד מספר 2). במסגרתה, מתבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבעים שכנגד מחזיקים שלא כדין בכל השטחים הנמצאים מחוץ לגבולות מגרש 192, להורות על סילוק ידם משטחים אלה ולחייבים לסלק את כל המבנים והנטיעות בשטחים אלה (שייקראו להלן: "
השטח החורג"). עוד מתבקש פינויים של הנתבעים מחלקו של מגרש 192, עליו אמור להיסלל כביש, בהתאם לתכנית בנין עיר שמספרה ג/ 13035 ומהשטח הנמצא מזרחית לכביש.
6. הצדדים מסכימים כי המנוחים התגוררו בבית שנים רבות. אולם, שרויה ביניהם מחלוקת עקרונית באשר לזכויות המנוחים במקרקעין, מהותן והיקפן.
7. המחלוקת בין הצדדים התעוררה לאחר שהתובע תחם בגדר את שטח המקרקעין. המושב ביקש לפרק את הגדר וטען כי אין לתובע זכויות במקרקעין כפי שתחמו, בעוד שהתובע טען כי כל אשר עשה הינו לתחום את גבולות המקרקעין, בהתאם לזכויותיו.
ב. הצדדים
8. התובע הינו נכדם של יעקב בן יעקב ז"ל, שהיה שוחט המושב, ואשתו נסיה ז"ל. המנוחים התגוררו במושב משנות ה- 30 של המאה העשרים, בבית אותו בנו על חלק מהמקרקעין. המנוח נפטר בשנת 1956. בשנת 1989 עברה המנוחה להתגורר בבית אבות, והלכה לעולמה בשנת 1995.
9. בשנת 1995 שב התובע להתגורר בבית המגורים בו גרו המנוחים, שם הוא גר כיום עם גב' שדה, בת זוגו (הנתבעת שכנגד).
מעמדם של המנוחים במושב היה כשל בעלי מקצוע, לנוכח עיסוקו של סב התובע כשוחט.
10. נתבע 1 הינו מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית. תחילה הוגשה התביעה נגד נתבע 1 בלבד, אך ביום 12/1/04, הוגש כתב תביעה מתוקן, כך שיכלול את בעל המקרקעין, מנהל מקרקעי ישראל, המנהל את קרקעות הקק"ל, בעלת הקרקע, כנתבע נוסף.
11. המושב חוכר ממינהל מקרקעי ישראל את שטחי המקרקעין אשר עליהם מצוי המושב. החכירה נעשית במסגרת הסכם המכונה "הסכם משבצת", הנחתם בין המושב והמינהל. הסכם זה מתחדש מדי 3 שנים.
ג. טענות הצדדים
טענות התובע
12. לשיטת התובע, "קיבלו" המנוחים זכויות בשטח המקרקעין בן 5 הדונם עוד בשנות ה- 30 של המאה העשרים. על המקרקעין בנו המנוחים את ביתם ומשק עזר (לול ועצי פרי). הקרקע הוקצתה למנוחים, באמצעות האגודה, כפי שהוקצו באותן שנים נחלות חקלאיות למתיישבי המושב.
13. לתובע אין ידיעה ברורה באשר למהות הזכויות שקיבלו המנוחים במקרקעין והוא אף לא פרטן. התובע מסכים כי אין המנוחים רשומים כבעלי זכויות כלשהן במקרקעין או בבית שעליהם.
14. לטענת התובע, בתקופה בה "קיבלו" המנוחים זכויות במקרקעין, לא נרשמו הזכויות בקרקע בספרים. בסוף שנות הארבעים נרשמו זכויות החכירה של מתיישבי המושב, באמצעות מוסדות המושב. התובע אינו יודע מדוע לא נרשמה חכירה על שם המנוחים, אך עובדה היא כי הם התגוררו והמשיכו להתגורר בבית עשרות שנים לאחר מכן.
15. לאחר פטירת המנוחה, הסתלקו כל יורשי המנוחים מחלקם בעיזבון לטובת אם התובע, שהעבירה לתובע במתנה את הזכויות במקרקעין. משכך, זכויותיו של התובע במקרקעין נגזרות מזכויות המנוחים.
16. התובע נולד בבית וחזר להתיישב בו בשנת 95', תחילה כבן המשפחה ולאחר מכן על יסוד קבלת הזכויות בבית ובמקרקעין מאימו. התובע הוא בעל הזכויות והמחזיק הבלעדי במקרקעין משנת 95' והוא המטפל בהם.
17. עם חזרתו למושב, ביקש התובע מהאגודה את מלוא הזכויות המגיעות לו במקרקעין, לרבות זכותו למגרש נוסף, כפי שלטענתו קיבלו כל עובדי הציבור הוותיקים במושב, אך האגודה התחמקה ממילוי התחייבויותיה.