פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים שהוגשו בכתב לאחר שני דיונים שהתקיימו במעמד באי כוח הצדדים, מנהל התובעת והנתבעת עצמה, בעקבות החלטה שניתנה בהסכמת ב"כ התובעת, ליתן לנתבעת רשות להתגונן נגד בקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת נגד הנתבעת בגין שטר חוב מס' 1 בסך 50,000 ש"ח, שמועד פירעונו ביום 29/10/03.
להלן עיקרי טענותיה של הנתבעת לגופו של עניין, במסגרת תצהירה שלה ותצהירו של מר יגאל שטיינר, שהוגשו בתמיכה לכתב ההתנגדות:
1. בתחילת שנת 1993 או בסמוך לכך חתמה הנתבעת לבקשת חברת א.ש. צבעים לרכב בע"מ (להלן: "
א.ש.") על שטר ערבות לטובת התובעת, על מנת לבדוק ולנסות כדאיות המשך העבודה עם א.ש., וזאת על-סמך הודעתה של התובעת כי שטר הערבות הוא פורמאלי בלבד ומוגבל לשנה.
2. השטר נמסר לתובעת כאשר מצוין בו תאריך מדויק, ללא טיפקס, שינויים או מחיקות כלשהן, אולם התובעת שינתה ו/או הוסיפה על דעת עצמה את תאריך השטר, ובכך חרגה מההרשאה שניתנה לה.
3. התובעת הגיעה להסכם פשרה עם מנהלה של א.ש. עוד ביום 1.6.01, (להלן: "
הסכם הפסקת העבודה"), על-פיו התובעת היא זו שחייבת כספים לא.ש. ו/או למנהלה, כאשר התובעת אף שילמה למנהלה של א.ש. כספים במסגרת ההתחשבנות הסופית.
4. לחלופין, עומדת לנתבעת הזכות לפרוע את החוב באמצעות הודעת מתן הודעת קיזוז, אשר מבוססת על התשלומים שהייתה אמורה התובעת לשלם לא.ש. במסגרת הסכם הפסקת העבודה.
עוד נטען על-ידי הנתבעת כי הן השטר והן עילת התביעה התיישנו, וכן טענה כי היות שהינה "ערב יחיד", התובעת מנועה מלנקוט נגדה בהליכים משפטיים עד אשר תתקבל החלטה מכבוד ראש ההוצל"פ בדבר מיצוי ההליכים נגד א.ש. בתיק הנ"ל.
הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית הדומים בעיקרם לאלה שצורפו לכתב ההתנגדות.
מר נתנאל אשל, אשר הצהיר כי הוא משמש כמנהל התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בו טען, בין היתר, כדלקמן:
1. שטר החוב נמסר לתובעת בחודש ינואר 1996, במסגרת הסכם התקשרות בין התובעת לבין א.ש. מיום 24/11/95, לפיו א.ש. תהא למשווקת של התובעת באזור חיפה והצפון.
2. לימים נצבר חוב לא.ש. בסך 153,856 ש"ח, וחששות התובעת מהעדר יכולת הפירעון של א.ש. התממשו, כאשר מספר רב של שיקים שנתנה א.ש. לתובעת חוללו והחזרו על-ידי הבנק, וא.ש. חדלה למעשה מלפעול.
3. בטרם הוגש שטר החוב לביצוע פנתה התובעת באמצעות בא כוחה לנתבעת בדרישה לתשלום החוב, אך הנתבעת מצידה בחרה שלא להגיב לדרישה ולא פרעה את חובה.
4. מנהל התובעת מעולם לא אמר לנתבעת או למר שטיינר כי כתב הערבות הוא פורמלי או מוגבל לשנה בלבד.
5. המסמך שצורף לתצהירו של מר שטיינר מעולם לא נחתם על-ידי מנהל התובעת, ועל כל פנים, לא מולאו הדרישות המופיעות בו כתנאי לוויתור התובעת על חובה של א.ש.
6. תקופת ההתיישנות התחילה רק במועד שבו נולדה עילת התביעה, דהיינו בשנת 1999, כאשר נצבר החוב הנ"ל לא.ש.
בהמשך הגיש ב"כ הנתבעת בקשה להגשת תצהיר נוסף של מר צחי גנון, אשר טען כי שימש כמנהל מכירות אצל התובעת וראה את מנהל התובעת, מר נתנאל אשל, חותם על ההסכם להפסקת העבודה במשרדי התובעת שבבאר יעקב. ב"כ הנתבעת צירף לבקשה מסמך הנחזה כחתום על-ידי מר צחי גנון ואשר כותרתו "תצהיר", אך אין ראיה לכך שמסמך זה אומת כדין, בהתאם לדרישות הקבועות בסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים, מנהל התובעת והנתבעת בעצמה, התקבלה החלטה להתיר לנתבעת להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף ומאומת כנדרש של מר צחי גנון וכן להתיר לתובעת להגיש תצהיר משלים מטעמה.
במהלך הדיון השני נחקרו הנתבעת ומנהל התובעת על תצהיריהם, ובסופו הציע ב"כ התובעת כי על מנת להימנע מניהול דיונים נוספים בתיק, יסתמכו הצדדים על חקירתו הנגדית של מר שטיינר במסגרת ת"א 34053/04, והתובעת תוותר על חקירתו הנגדית של מר צחי גנון. ב"כ הנתבעת הביע את הסכמתו להסדר הדיוני הנ"ל בהודעה שהוגשה לבית המשפט לאחר הדיון השני.
בעקבות זאת הגישו הצדדים סיכומים בכתב, אליהם צורף פרוטוקול הדיון בת"א 34053/04, אשר במהלכו נחקר מר שטיינר בחקירה נגדית.