פסק-דין בתיק א 72622/04

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובע, יליד 1966, נפגע בתאונת דרכים ביום 3.2.00. אין מחלוקת על חבות הנתבעת לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2. התובע נפגע עת רכב על אופנועו. במהלך נסיעתו בפקק תנועה בין מכוניות, אחד הרכבים פתח את דלת רכבו, הוא נפגע מהדלת והוטח לעבר רכב נוסף. הוא פונה לחדר מיון בבי"ח וולפסון, שם אובחן פצע בקדמת הברך השמאלית, עם חשיפה של העצם, ללא עדות לפגיעה מבנית, קלינית והדמייתית. הוא טופל בהטריה ובתפירה של הפצע ושוחרר לביתו.  נוכח התפתחות תהליך זיהומי בפצע התארך תהליך ההחלמה. הוא טופל בתכשירים נוגדי כאב ובפיסיותרפיה ושהה בחופשת מחלה כחודש וחצי. עקב כאבים חוזרים  בקדמת ברך שמאל נזקק לטיפולים פיסיותרפיים חוזרים.

3. לצורך הערכת נכותו הרפואית של התובע מונה ד"ר ישראלי אמנון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו מיום 9.11.06 ציין כי מדובר בחבלה בקדמת ברך שמאל שהתבטאה בפגיעה הרקמות הרכות ללא נזק מבני. הכאבים בקדמת הברך מתאימים באופיים לגירוי המפרק הפטלו - פמוריאלי. עצמת הגירוי שנמצאה בבדיקה ועל פי בדיקות ההדמיה היא קלה והגירוי מתבטא בחריקות עדינות בקדמת הברך, בהפעלתה תחת עומס, ללא דלדול שרירי הירך, תפליט תוך פרקי או נזק שחיקתי למרכיבי המדור הקדמי. למרות קלות הממצאים, מציין ד"ר ישראלי, נוכח מהלך ההחלמה הממושך והארוע הזיהומי תתכן היוותרות כאב בקדמת הברך שיפריע בעומס על הפיקה. הפרעה זו בולטת בעיקר במצבי כיפוף של הברך. לאור כך, קבע ד"ר ישראלי, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 3% בהתאם לתקנה 48(2) ה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, הדנה בהגבלת כיפוף הברך מעבר ל - 70 מעלות, כאשר מצב ברכו של התובע טוב במידה ניכרת מהאמור בסעיף זה ולכן יש להתאים לו חלק מתכולתו. ד"ר ישראלי קבע עוד כי התובע שהה באי כושר מלא לתקופה של  חודש וחצי ולאחר מכן נכותו הזמנית עמדה על 10% לתקופה של חצי שנה. ד"ר ישראלי לא נחקר על חוות דעתו. בהעדר טעמים מיוחדים, אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר ישראלי וקובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 3% נכות.

4. ולפגיעה התפקודית. התובע הוא טכנאי מכונות בהכשרתו. עובר לתאונה עבד כמנהל ב"מוסך חוף הים בע"מ" המצוי בבעלותו יחד עם אביו ואחיו. מדובר במוסך הקיים כ - 42 שנים, שני האחים עובדים במוסך כ - 20 שנים. התובע משמש כמכונאי במוסך, גם עובר לתאונה וגם היום. הוא אחראי על צוות המכונאים. שכרו החודשי ברוטו עובר לתאונה עמד על 35,000 ש"ח. כיום שכרו עומד על כ- 45,000 ש"ח ברוטו. אחיו משתכר אותו השכר. שעות עבודתו של התובע הן כ- 8-9 שעות ביום, הן עובר לתאונה והן כיום. בעקבות התאונה נעדר מעבודתו כחודש וחצי, עד ליום 15.3.00, ושכרו שולם לו, כנטען על ידו, על חשבון ימי חופשה שצבר לזכותו. לאחר מכן חזר לעבודתו. הוא טוען כי  גם לאחר שחזר לעבודה סבל מכאבים ולא הצליח לבצע את כל הפעילויות הכרוכות בעבודתו. אביו של התובע, המשמש כמנכ"ל החברה, ציין גם הוא כי התובע נעדר מעבודתו עד ליום 15.3.00 וכי גם לאחר שחזר לא יכול היה לבצע פעולות רבות בשל פציעתו. במוסך לא היה רישום היעדרויות  עד לפני כשנתיים שלוש. גם בתלושי השכר, בתקופה הרלוונטית לתאונה, לא היה רישום לגבי ימי חופשה ומחלה. אביו של התובע ציין כי התובע זכאי ל 30 ימי חופשה בשנה אך "אנו מנצלים כמה שכל אחד רוצה ... אנחנו כעצמאים לא יוצאים 30 יום בשנה, בחיים לא יצאנו לתקופה כזו לחופש ... עד היום לא מנצלים את כל החופשה, והתובע לא ניצל אותה". בתלוש השכר שקיבל התובע בתקופת היעדרותו לא נרשם שמדובר בניצול ימי חופשה. התובע העיד כי גם היום הוא לעיתים יושב במהלך יום העבודה ולעיתים "סוחב רגל".  

5. התובע בסיכומיו טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד. הנתבעת טוענת כי לתובע לא נותרה נכות תפקודית כלשהי: התובע חזר לעבודתו ואף השביח את שכרו. נטען כי התובע עובד זמן ממושך באותו המקום, הוא עבד שנים רבות במקום זה לפני התאונה והמשיך לעבוד כרגיל  במהלך שמונה וחצי השנים שחלפו מהתאונה עד היום.   נטען כי  מדובר בעסק משפחתי המצוי בניהולו של התובע, כך שהוא אינו מצוי בחשש של פיטורין והיפלטות לשוק העבודה. נטען כי בתצהירי התובע ואביו לא נטען כלל כי  התובע מוגבל היום בעבודתו וכל שנאמר בתצהירים הוא לגבי העבר. לגבי הפסדי העבר, נטען, התובע קיבל שכר מלא בכל תקופת אי הכושר, לא היו כלל רישומים על היעדרויות או חופשות, תלוש השכר אינו מציין כי מדובר בניצול ימי חופשה ולא הייתה כלל התחשבנות בנושא ימי חופשה או מחלה בין בני המשפחה. נטען כי אם לעסק המשפחתי יש טענה בדבר תשלום שכר לתובע, בתקופה בה לא עבד, באפשרותו לתבוע תביעת מיטיב.  

 נפנה להעריך נזקי התובע עקב התאונה.

6. בגין הפסדי העבר -  טענות הנתבעת בהקשר זה מקובלות עלי. הפסדי שכר בעבר הוא ראש נזק אותו יש להוכיח בראיות. יש להוכיח נגרם נזק בפועל. בענייננו- סביר בעני כי התובע אכן נעדר מהמוסך כחודש וחצי לאחר התאונה וסביר כי לעיתים אף יצא לבדיקות וטיפולים רפואיים לאחר תקופת אי הכושר. עם זאת, אין די בכך כדי לזכותו בפיצוי על הפסדי שכר. איני סבורה כי לתובע נגרם הפסד כלשהו עקב היעדרויותיו מהמוסך מהתאונה ועד היום. אין חולק כי התובע קיבל שכר מלא, חודש בחודשו, מאז התאונה. עד לפני כשנתיים - שלוש לא היה כל רישום על היעדרויות, לא הייתה הקצבת מכסות ימי חופשה ולא הייתה כל התחשבנות בעניין ניצול ימי חופשה. בתלושי השכר שהוצגו לא נרשם כל פירוט בעניין מכסות ימי חופשה או ניצולם וגם בתלושי השכר הרלוונטיים לתקופת אי הכושר לא נרשם כי מדובר בניצול ימי חופשה. יש לזכור כי מדובר בעסק משפחתי בניהול התובע, אביו ואחיו. כאשר מדובר בעסק משפחתי, העדר התחשבנות בעניין היעדרויות בני המשפחה הוא טבעי ומקובל. התובע גם לא טען שניצול חודש וחצי ימי חופשה בגין התאונה  מנע ממנו לנצל ימי חופשה בהזדמנות אחרת כיון שמכסת הימים נוצלה עד תום. אביו של התובע אף הבהיר כי בני המשפחה אינם נוהגים לנצל  ימי חופשה רבים בשנה ולצאת לחופשות מעבר ל - 15 יום בשנה. לא נאמר, לא על ידי אביו של התובע ולא על ידי התובע עצמו, כי בגין היעדרותו עקב התאונה נמנע ממנו לצאת לחופשה כאשר רצה. המסקנה העולה היא כי התובע לא הוכיח שנגרם לו הפסד כלשהו, לא כספי ולא כזה המתבטא באבדן האפשרות לנצל ימי חופשה למטרות אחרות, עקב התאונה. לאור כך הוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.  

7. ובאשר להפסדי העתיד. לאחר תקופת אי הכושר חזר התובע לעבודה רגילה. שכרו הושבח במהלך השנים. הוא עובד מזה כ - 20 שנים במוסך המשפחתי. מאז התאונה חלפו כבר יותר משמונה וחצי שנים ובמהלך השנים, כאמור, שכרו של התובע רק השביח. הן התובע והן אביו, בתצהירם, כלל לא ציינו כי לתובע מגבלות כלשהן כיום בבצוע עבודתו. רק בחקירתו הנגדית ציין התובע כי גם היום הוא סובל לעיתים מקשיים בעבודתו. אביו  לא ציין זאת. התובע כלל לא טען כי קיים סיכון של היפלטותו לשוק העבודה.  יש לזכור כי המומחה הרפואי קבע כי טווח תנועות הברך הוא מלא וקבע נכות מינימלית בת 3% בגין כאב אפשרי בקדמת הברך שעשוי להפריע בעיקר במצבי כיפוף. בהתאם לנתונים שהוצגו ועל פי קורותיו של התובע עד היום, נכות זו לא היוותה נכות תפקודית עד היום. בנסיבות אלו אין מקום למתן פיצוי על פי חישוב אקטוארי. השאלה המתעוררת היא אם קיים חשש שבעתיד עשויה נכותו הרפואית של התובע לקבל משמעות תפקודית מסוימת. לאחר שקילת כלל השיקולים, בהתחשב בכך שעבודתו של התובע היא עבודה בעלת מרכיבים פיסיים, בכך שהתובע כיום בן כ- 42 בלבד, בכך שעם התבגרותו עשויים הכאבים בברכו להשפיע עוד יותר על תפקודו ובכך שאין לדעת מה יהא עתיד העסק המשפחתי ואופיו עם השנים, הגעתי למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי גלובלי מסוים בשל אבדן השתכרות בעתיד. אני מעמידה את סכום הפיצוי על סך 10,000 ש"ח נכון להיום.

8. בגין כאב וסבל אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על  סך 15,000 ש"ח נכון להיום.

9. בגין הוצאות עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות, נסיעות, לעבר ולעתיד, בהתחשב במהלך ההחלמה הקשה יחסית, אשר כלל מספר ביקורים בבתי חולים וטיפולי פיסיותרפיה, אך בהעדר ראיות ואסמכתאות של ממש להוצאות, אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על סכום של 5000 ש"ח נכון להיום.

10. לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות משפט.

11. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 מיום קבלת פסק הדין בידי ב"כ הנתבעת.

ניתן היום, כ"א באלול, תשס"ח (21 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ  הצדדים בדואר רשום.