1. בין התובעים לבין הנתבעים התנהלה בוררות לפני עורכת הדין, יהודית קורן. בתביעה שלפני, שהוגשה ב-03/06/2005, ביקשו התובעים כי אצהיר שהבוררת נעדרת סמכות לדון בתביעה שהגישו הנתבעים לבוררת נגד התובעים. לחילופין, שהבוררת נעדרת סמכות לדון בתובענה לפניה ככל שהיא מתייחסת לתובע 2, וכי אם יימצא שיש לה סמכות, להורות לבוררת להתיר לתובעים להגיש כתבי טענות, לרבות כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בטרם תתברר תביעת הנתבעים לפניה לגופה.
2. בד בבד עם הגשת כתב התביעה שלפני, הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני, שבו אורה לבוררת להמנע מלדון בתביעה בבוררות וכן לקבוע כי הבוררת איננה מוסמכת לדון בשאלת סמכותה.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין הבקשה למתן צו מניעה זמני, נתתי את החלטתי מיום 9/8/05 (בש"א 9103/05) ובה דחיתי בקשה זאת. בין יתר קביעותי בהחלטה זו כתבתי, כי הצדדים העניקו לבוררת בהסכם הבוררות סמכות לדון ב"כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו ביניהם בעניין הנוגע, כולו או מקצתו, במישרין או בעקיפין, להסכם זה" (דהיינו להסכם הבוררות, ש.ש). מסקנתי היתה כי "בגדריו של נוסח מקיף שכזה, נכללת גם ההסמכה לדון בעצם שאלת הסמכות".
אוסיף כי בעניין בקשתם של התובעים להורות לבוררת לאפשר להם להגיש מסמכים, הארכתי לפי סעיף 19(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, את המועד להגשת כתבי טענות מטעמם של התובעים לבוררת.
3. יצויין עוד, כי התובעים דחו את הצעתי לאחד את הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בתובענה גופה מאחר שהנושאים זהים.
4. לאחר החלטתי מיום 9/8/05, ניתנו מספר החלטות שאינן לענייננו. ההחלטה מיום 19/1/06, שהיא הרלוונטית, קבעה, כדלקמן:
"בנסיבות שלפני, כאשר הבוררת החלה בשמיעת הבוררות לגופה, אני סבורה שיש לחכות למתן פסק-דינה, ויש להניח - כיוון שנקבעו ישיבות אחרונות בפברואר - כי הבוררות תסתיים בהקדם. היה והמשיבים ירצו להמשיך בהליך לפני, לאחר מתן פסק הבוררת, הם יוכלו לעשות כך. יתכן גם שיבחרו בדרך של הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בנימוק של העדר סמכות, וגם אז - יתייתר הדיון לפני".
הוריתי לצדדים להודיע לי עם מתן פסק דינה של הבורר.
5. ביום 17/10/06 הגישו התובעים בקשה לקבל את התביעה מבלי דיון נוסף, או לחילופין להורות לנתבעים להגיש כתב הגנה ולדון בתובענה לגופה.
בבקשתם זו (בש"א 136698/06) הודיעו התובעים, כי הנתבעים לא שילמו לבוררת את שכרה, ועקב כך לא היתה התקדמות בהליכי הבוררות. התובעים טענו שמאחר שהליכי הבוררות נזנחו, יש לקבל את התביעה ולפסוק הוצאות לזכות התובעים. לחילופין, כאמור, דרשו לדון בתביעה גופה.
6. בעקבות בקשה זו, נתתי החלטה ביום 10/18/2006, כדלקמן:
"1. לכאורה עולה מהודעת התובעים עילה לביטול הבוררות, שאיננה בין העילות המצויות בתיק שלפני, ולפיכך אין לי להזדקק לה.
2. הצדדים יתייחסו להצעתי למחוק את התביעה לפני, עם אפשרות לחדש את ההליכים בה, אם הבוררות תמשיך, או למחקה ללא שמירת אפשרות זו, אם הבוררות בוטלה".
7. על כך הודיעו התובעים כי הם מבקשים לדון בתובענה לגופה.
הנתבעים הגיבו (ביום 1/11/06) ומסרו, כי התובעים בהליך דנן אינם יכולים להמשיך בבוררות, כיוון שהתובע 1 הגיש בקשה לפשיטת רגל ומונה לו מנהל מיוחד. המנהל המיוחד התנה תנאים להמשך התובענה לפני, תנאים אשר לא מולאו על ידי התובעים. עוד טענו הנתבעים, כי הוצאות הבוררות - על פי הסכם הבוררות - הוטלו על התובעת מס' 2. יתר התובעים משכו וסיבכו את הדיונים לפני הבוררת, והתוצאה היתה חיובם בסכומי שכר טרחה גבוהים של עשרות אלפי ש"ח. הנתבעים סבורים, כי הפתרון יהיה בהכרזה שהבוררת איננה בעלת הסמכות לדון בתובענה לפניה ובכך תיפתח דרכם לבית המשפט על אף שהבוררת לא קיבלה את שכרה.
לחילופין, מסכימים הנתבעים למחיקת התביעה לפי הצעתי מיום 18/10/2006.
8. לאחר שבדקתי את טיעוני הצדדים לפני, סבורה אני שיש למחוק את התובענה על הסף. משקבעתי, אם כי בהחלטת ביניים, כי לבוררת יש סמכות לדון בשאלת סמכותה, הרי שאם היא תמשיך לדון בבוררות, והחלטתה תהיה שיש לה סמכות, ניתן יהיה לבקש את ביטול הפסק בטענה של חוסר סמכות. היה והטענה של התובעים שאין לה סמכות, תתקבל על ידה, תתייתר תובענה זו שלפני. זה היה ההגיון שהניע אותי ליתן את החלטתי מיום 19/1/06, ואינני מוצאת מקום לסטות מהחלטתי זו. יצוין עוד שהחלטתי בדבר סמכותה של הבוררת, היתה החלטה משפטית בעיקרה, אם כי נתקיים לפני דיון גם בטענות העובדתיות של הצדדים.
על פי הודעות הצדדים, לא נראים סיכויים סבירים, שהבוררת תמשיך בבוררות וזאת עקב אי תשלום שכרה. לפיכך הדיון בשאלה אם יש לה סמכות לדון בבוררות הוא תיאורטי, שאין בו לפתור מאומה, אלא הוא בא לעקוף את דרישתה של הבוררת לתשלום שכר טרחתה. הוריתי, כאמור בהחלטת הביניים, כי אחכה למתן פסק דינה של הבוררת, ומשפסק דין זה לא יינתן, וכל הסיכויים הם שאף לא יינתן, אין מקום לדון בסעד הצהרתי הנדרש. הלכה היא כי בית המשפט לא יתן פסק דין הצהרתי הדן בנושא תיאורטי (ע"א 350/73
"גד" חברה להפצה בע"מ נ' כהן, פ"ד כח(2) 413, בעמ' 417).
לפיכך אני מורה על מחיקת התובענה.