1. תביעה שעניינה תשלום אגרת טלוויזיה, בהתאם להוראות חוק רשות השידור, התשכ"א- 1965 (להלן: "
החוק") ותקנות רשות השידור (אגרה בגין החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א - 1981.
2. הנתבע מודה שברשותו מכשיר טלוויזיה המחוברת לצלחת לוויין פרטית. הנתבע טוען שלא ניתן היה לקלוט את שידורי התובעת. לשיטתו, "
מקלט טלוויזיה", במובחן מהמונח "
מכשיר טלוויזיה", מתייחס למכלול הטכני המאפשר קליטת שידורי טלוויזיה, היינו - למכשיר טלוויזיה במשולב עם אנטנה. מאחר והנתבע טוען שברשותו מכשיר טלוויזיה, שלא חובר אליו אנטנה, על פי הוראות ההתקנה של היצרן, הרי המכשיר לא הותקן להיות מקלט טלוויזיה.
3. לטענתו, התביעה לתשלום אגרה, כאשר לא קיימת באפשרותו לקלוט את שידורי התובעת, עולה אף כדי פגיעה בזכויות היסוד שלו, בזכות הקניין ובכבודו - כפי שנקבעו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עוד טוען הנתבע כי מי שמקלט הטלוויזיה שלו מקולקל, פטור מתשלום האגרה, בהתאם להוראות הדין, והגם שבאפשרותו לתקן את המקלט שברשותו כל אימת שיחפוץ, ובכך מופלה מי שמכשירו מקולקל לעומת מחזיקים אחרים.
4. טוען הנתבע שבעת שנחקק החוק, הקריטריון של החזקת מכשיר טלוויזיה, היה בבחינת תנאי הכרחי ומספיק לכך שפלוני צופה בשידורי הטלוויזיה של התובעת, עת היו הצופים בבחינת שוק שבוי של שידורי הערוץ הראשון של התובעת. לשיטתו - כיום, התנאי של אחזקת מכשיר טלוויזיה הינו בבחינת תנאי הכרחי אך אינו מספיק כדי להצביע כי מאן דהוא צופה בשידורי התובעת, שכן הטלוויזיה משמשת לצפייה במגוון עצום של ערוצי שידור העומדים לבחירתו של הצופה, ולצפייה בתכנים הזמינים במדיות הקיימות.
5. זאת ועוד; טוען הנתבע שהוועדה הישראלית למדרוג הבודקת את הרייטינג מעלה ששיעורי הצפייה בערוץ הראשון הולכים ופוחתים והינם אחוזים ספורים; טוען הנתבע שרובם המוחלט של משלמי האגרה, העומדים על פי דו"ח שפורסם באינטרנט על 80%, אינם צופים בשידורי התובעת.
6. טענה נוספת היא כי התובעת אינה ממלאת אחר הוראות היסוד של החוק בכך שהיא מכלה את כספי משלם האגרה, בין היתר, על שידור משחקים של קבוצת כדורסל פרטית, על תשלומי העברה לתזמורת הסימפונית ירושלים, ועל שידור משחקי הגרלות והימורים. הנתבע מציין כי אחד הסכומים העיקריים אותו הוציאה התובעת, הוא על רכישת זכויות שידור של משחקי כדורסל של קבוצה פרטית. אהדתו של הנתבע, כך עולה, נתונה לקבוצת כדורסל אחרת, ולכן מוצא עצמו מממן את הקבוצה היריבה.
7. לשיטתו, ברקע הדרישה לתשלום האגרה עומדת ההנחה כי הצופה הפוטנציאלי אמור להפיק הנאה מהצפייה בשידורי התובעת, ואולם ההנאה מתכנים אלו או אחרים היא סובייקטיבית.
8. הנתבע מודה שהתבסס אצלו יחס שלילי כלפי התובעת, עובדיה והתכנים שהיא מנפקת, יחס המגיע מזה שנים כדי מיאוס, ולפיכך ההנחה שבבסיס החיוב באגרה, לפיה קיים עבורו פוטנציאל הנאה משידורי התובעת - אין לה על מה שתסמוך.
דיון והכרעה
9. סעיף 28א לחוק שכותרתו "אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה" קובע בזו הלשון: "
המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית בסכום של 515 שקלים חדשים".
10. מסעיף זה עולה שהקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא "ההחזקה
במקלט טלוויזיה", טוען שהנתבע שאין ברשותו "מקלט טלוויזיה" אלא "מכשיר טלוויזיה" ולפיכך אין לחייבו לשלם לתובעת את האגרה מכוח הוראות החוק.
11. החוק אינו מגדיר את המונח "מקלט טלוויזיה", ויש אם כן, ליצוק למונח זה את התוכן הנדרש. ב"כ התובעת מבקש להפנות לע"א 1934/95
רשות השידור נ' גיורא שור (להלן: "
עניין שור") בו נקבע המבחן הפונקציונאלי: "
בגדר מקלט טלוויזיה נמצא כל מכשיר, או מערכת של מכשירים, אשר מבצע את הפונקציה האמורה של קליטת גלי רדיו והמרתם לכלל תמונה".
12. על פי המבחן הפונקציונאלי, לא החזות החיצונית היא הקובעת, אלא השלמות הפונקציונאלית. המשמעות הרגילה שמייחסים בני האדם למונח, על פי אמת המידה של ההיגיון הבריא והפשוט, הינה תולדה של תפישת האובייקט על כל מרכיביו, כיחידה אחת, בשלמותה, הן ויזואלית והן פונקציונאלית.
13. משכך - הרי מכשיר הטלוויזיה של הנתבע, הינו אותו "TV SET" בהתאם למשמעותו הרגילה, על פי אמות מידה של ההיגיון הבריא והפשוט.
14. האבחנה אותה מבקש הנתבע לעשות בין מכשיר טלוויזיה (TV SET) לבין מקלט טלוויזיה TV RECEIVER)) לאו אבחנה היא, ואינה אלא מלאכותית - אותו TV SET שבביתו של הנתבע אינו אלא TV RECEIVER . הנתבע מצהיר שמכשיר הטלוויזיה בביתו מחובר לממיר
הקולט
ערוצים המשודרים באמצעות הלוויין עמוס (ראה סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית). אמור מעתה, גם המכשיר בבית הנתבע אינו אלא מקלט טלוויזיה ואינו "סתם" מכשיר טלוויזיה.
15. נראה שטענות הנתבע אינן ענייניות, ולאור הצהרתו כי התפתח אצלו יחס שלילי כלפי התובעת, יחס המגיע מזה שנים כדי מיאוס (ראה סעיף 27 לתצהיר), אינן באות אלא על מנת לנסות ולהתחמק מתשלום האגרה המוטלת בגין החזקת מקלט הטלוויזיה.
16. לגבי טענותיו החילופיות של הנתבע - כל טענותיו לגבי איכות שידורי התובעת, מידת שיעור הצפייה בהן (רייטינג), אין בהן כדי שלא לחייב בתשלום האגרה, לאור המבחן הקבוע בחוק והוא מבחן החזקה. כל טענות הנתבע באשר לעניינים אלו, אין מקומן במסגרת תביעה זו בבית המשפט אלא בפורומים אחרים.
17. תשלום האגרה אינו עבור השידורים, אלא בגין האפשרות לקליטתם במכשיר שבהחזקתו. לא כמות השידורים, גם לא טיבם ואיכותם, הם המחייבים את הנתבע בתשלום האגרה.
18. לאור האמור, המכשיר שבהחזקת המבקש הינו מקלט טלוויזיה לכל דבר ועניין, ולאור לשונו הרחבה של החוק, די בעובדה זו כדי לחייבו בתשלום האגרה (ראה: ה"פ (ת"א) 1964/92 נחמה גולדין ואח' נ' רשות השידור (פ"מ תשנ"ד - 1994 (1) 349).