רקע
1. התובעת (ילידת 1928) היא חברת המושב ארבל (הנתבע 1) משנת 1955. היא בעלת נחלה במושב. היא טוענת, כי נוסף לנחלתה היא בעלת זכויות גם בבית שהוקם על מגרש 108 שבמושב, זכויות אותן רכשה מבעליהן עוד משנת 1963. המושב מתכחש לטענה זו וטוען, בתורו, כי הוא שרכש את הזכויות בבית, לא התובעת. המינהל (הנתבע 2) והסוכנות היהודית (הנתבעת 3) אינם נוקטים עמדה בסכסוך. הם הודיעו (ראו נא סיכום טענותיהם), כי מקובלת עליהם כל הכרעה אליה יגיע בית המשפט. עם זאת יש לומר, הם לא נכונים היו, עובר להגשת התביעה, לעשות לרישום הזכויות בבית על שמה של התובעת, בלי שהמושב יסכים להעברה זו, וכיוון שהאחרון עמד בסירובו - באה תביעת התובעת, ובה היא מבקשת להצהיר על זכויותיה בבית המדובר, זה השוכן על מגרש 108 במושב.
העובדות
2. במגרש 108 שבמושב ארבל עומד על תלו בית מגורים. עד לשנת 1963 או סמוך לכך החזיקה בו משפחת זילברבוש. בשנת 1963 או סמוך לכך רכשה הסוכנות היהודית את הבית מזילברבוש. סמוך לאחר מכן רכשו התובעת ובעלה את הבית מאת הסוכנות, על מנת לשכן בו את הוריה של התובעת (ה"ה שוורץ ז"ל). מימון התמורה לרכישת הבית, סך 6,000 לירות, התאפשר כהלוואה אותה העמידה הסוכנות למשפחת התובעת. ההלואה ניתנה כהקצאה מן ההקצאות שנהגה הסוכנות להקצות לחברי המושב לצרכיהם השונים, כשההקצבה ניתנת היתה למושב, שבתורו העבירה לחבר המושב. אחרי הרכישה התגוררו בבית הורי התובעת, עד לתחילת שנות ה-70 למאה החולפת, שאז עברה התובעת להתגורר בבית, והיא מתגוררת בו עד היום.
3. זוהי תמציתה של מסכת העובדות אותה הנני קובע. לתמצית זו אוסיף, ככל שיהא בכך צורך, עובדות אחדות בהמשך דבריי. ממסכת עובדות זו נגזרת מסקנה, לפיה הזכויות בבית הן לתובעת, ולא למושב.
דיון
4. אלו הן, איפוא, העובדות, ואת הדרך שהביאתני לקביעתן אנסה לשרטט בשורות הבאות. תחילה אציין, בחינת הערה כללית, כי הזכויות במקרקעי המושב מעוגנות ב'חוזה משולש' בין המינהל - כבעליהם של המקרקעין, הסוכנות - כחוכרת, והמושב - כבר-רשות. מכוחו של החוזה המשולש רשאי המושב להעביר את זכותו בחוזה לחברי המושב, שאושרו על ידי המינהל והסוכנות. מתוך עמדתם של השניים האחרונים, כפי שהובאה בפתח פסק הדין, עולה הסכמה שלהם להעברת הזכויות בבית לתובעת, אם ימצא בית המשפט להכריע לטובתה בסכסוך שנתגלה בינה לבין המשיב.
5. שני מונחים נזכרו במשפט, והם נקשרו לבית המדובר: 'בית בעלי מקצוע' ו'קליטת הורים'. מונחים אלה צריכים הבהרת מה. אשר למונח הראשון מבין השניים: ברחבי ההתיישבות העובדת נבנו בעת ההיא בתים, שלא קשורים היו לנחלה זו או אחרת, ושימשו למגוריהם של 'בעלי מקצוע', שלא היו חברים בישוב (קיבוץ או מושב), אך סיפקו שירותים אלה ואחרים ליושבי הישוב, כגון רופא, נהג, מנהל חשבונות וכיו"ב. הבתים הללו זכו לכינוי 'בית בעלי מקצוע', 'בית ציבורי' וכד'. והמונח האחר שהזכרנו עניינו בסיוע שנתן המושב בו עסקינן (ואולי אחרים כמותו) לחבר מחברי המושב, על ידי שהקצה בית מבתי המושב לשם שיכונם של הורי החבר, שביקש לשכן את הוריו במושב. מסגרת זו זכתה לכינוי 'קליטת הורים'.
6. הבית המדובר נבנה בידי זילברבוש (כך מעיד מכתבה של הסוכנות מיום 22.5.1963, שצורף לתעודת עובד ציבור מטעם הסוכנות). זילברבוש עזב את הבית בעת שהגיע ל'גיל זקנה' (כלשונו של אותו מסמך, שם). לא ברור אם הבית שימש את זילברבוש כ'בית בעלי מקצוע' (מר זילברבוש היה מנהל החשבונות של הישוב) או שמא קיבל אותו במסגרת של 'קליטת הורים' (זילברבוש היו הוריו של חבר המושב יעקב שיח), או שמא שתי האפשרויות נכונות שתיהן. מכל מקום, הבית איננו צמוד לנחלה כלשהי במושב. ועוד אנו יודעים (ראו נא כיתוב בכתב יד במסמך שהוכתר בכותרת 'רישום לזיהוי המצהיר' מיום 14.5.1963, צורף לתעודת עובד ציבור מטעם הסוכנות), כי הסוכנות רכשה את הזכויות בבית מאת משפחת זילברבוש.
7. ביום 10.5.1963 פנה המושב לסוכנות היהודית במכתב, וביקשה ליתן את הבית למשפחת התובעת. מפאת חשיבותו ראוי כי נראה אותו כלשונו:
'הנדון: קליטת זוג הורים למשפ' קליין מס' 23
בקשה לאשר העברת בית זילברבוש בצורת תוספת תקציב למתיישב הנ"ל עבור קליטת ההורים.
א.נ.
אנו עומדים לקלוט משפ' שוורץ הורים של מתיישב קליין משק מס' 23 למושב. במקביל לפעולה הנ"ל אנו מבקשים לאשר למשפ' קליין תוספת תקציב למתרת קליטת ההורים בסך 6,000 ל"י. בסכום זה הם ירכשו את בית זילברבוש המתפנה מתושביו. ברצוננו להצהיר שבקשה זו לא תשמש תקדים לגבי העתיד, כ"כ ע"י הפעולה הזאת ניתן לפתור בעיה הומנית ממדרגה ראשונה גם כלפי משפ' קליין בו בעל המשק לא בריא וגם לגבי משפ' זילברבוש.'
(השגיאות במקור - א.א.)
8. מן המכתב עולה, איפוא, שהמשיב פנה לסוכנות בבקשה כי
תמכור את הזכויות בבית למשפחת קליין, על מנת שישמש למגורי הורי התובעת. ועוד ראינו בשולי המכתב את הכיתוב:
'באישור של מנהל המחוז מר קופר', ולצידו תאריך: 14.5.1963. כלומר, בקשת המושב (מיום 10.5.1963) אושרה בידי מנהל המחוז (ביום 14.5.1963). ואמנם, ביום 14.5.1963 חתם צבי קליין ז"ל, בעלה של התובעת, על שני מסמכים, אחד שכותרתו 'רישום לזיהוי מצהיר', ובו נתנה הסוכנות את הבית לשימושו, והאחר שכותרתו 'אישור קבלת הבית', ובו מאשר קליין את דבר קבלת הבית לידיו. בסוף המסמך 'רישום לזיהוי מצהיר' נרשם, בכתב יד (עובדה שכבר הזכרנו למעלה):
'הבית הנ"ל נרכש ע"י הסוכנות ממשפחת זילברבוש. נמסר לקליטת ההורים של משפחת קליין צבי'
9. במכתבה למושב מיום 22.5.1963 אישרה הסוכנות הקצבה בת 6,000 לירות לשם רכישת הבית. במכתב נאמר כך:
'הנדון: י. זילברבוש, ארבל