מבוא
1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
2. התובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 1972, הנדסאית בהכשרתה, העוסקת בענף האדריכלות, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.9.00, בהיותה בת 28 (בנסיבות שהוכרו כתאונת עבודה). התובע 2 (להלן: "התובע") הוא בעלה של התובעת. הואיל והתובעת, שהייתה בשבוע ה - 28 של ההריון בעת התאונה, איבדה את בתה בגין התאונה, תוקן כתב התביעה באופן שהוא כולל גם את תביעת עיזבון התינוקת המנוחה.
הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת מבחינתן נסבה על שיעור הנזק, זאת כלפי התובעת בלבד, שכן הנתבעות טוענות שהעובר הוצא ללא רוח חיים.
תביעת ה"עיזבון"/תביעת התובע 2
3. בכתב התביעה המתוקן נטען, כי "עקב המכה הקשה שספגה התובעת, מת העובר שבתוך רחמה והיא הוכנסה באופן מיידי לחדר ניתוח ובוצע בה ניתוח קיסרי דחוף - ולידת העובר.
העובר נפטר זמן קצר לאחר הלידה. יצויין, כי לתובעים נאמר, כי התינוקת נולדה עם דפיקות בודדות וזמן קצר לאחר מכן נפטרה" (סעיף 5. א. , ההדגשה במקור - א.ז.).
תמוה כי הדבר לא בא לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי. להיפך, בסעיף 5. א. המקורי נרשם כי "עקב המכה הקשה שספגה התובעת, מת העובר שבתוך רחמה והיא הוכנסה באופן מיידי לחדר ניתוח ובוצע בה ניתוח קיסרי דחוף ולידת העובר המת".
השינוי בגירסה העובדתית תמוה, וניתן להסבירו רק בשינוי הפסיקה הרלוונטית. כל התיעוד הרפואי תומך בגירסה הראשונה. מתעודת המיון עולה כי התובעת התקבלה ביום 6.9.00 בשעה 17:45; בשעה 18:15 רושם הגניקולוג כי "לא נשמע דופק" (עמ' 2 של נ/3). בסיכום המחלה (עמ' 1 של נ/3) נרשם כי "נכנסה ללפרוטומיה דחופה. בזמן לפרוטומיה בוצע ניתוח קיסרי (עובר מת)...". כל המומחים שבדקו את התובעת שבו וחזרו על כך. יתרה מכך, המומחית בתחום הפסיכיאטרי אף רושמת בחוות דעתה, כמובן לאחר פגישה עם התובעת, כי היא "עברה ניתוח קיסרי להוצאת העובר שמת ברחמה...", וכי יש לה "קושי להתמודד עם אבדן התינוקת שלא נולדה...".
התובעים לא הביאו כל ראיה להוכיח את טענתם החדשה, שלפיה התינוקת נולדה כשהיא בחיים. למעשה, לא הוצגה אפילו תעודת פטירה, וממילא גם לא צו ירושה. תביעתם בעניין זה נדחית. רק בשל הנסיבות הטרגיות לא אחייבם בהוצאות.
גם תביעת התובע לא הוכחה. הטענה בדבר "אובדן שירותי אשה" מהווה הרחבת חזית, שלא הותרה. לתובעים הייתה עוזרת גם לפני התאונה. מהנתונים שהביא התובע לא ניתן לחלץ הפסדי הכנסות כתוצאה מהתאונה, במיוחד בנסיבות שבהן בתקופה הסמוכה לתאונה העסיק נהגים שכירים על המונית (עמ' 51 לפרוטוקול) וכי בסך הכל הוא "עובד כרגיל", בעיקר מול מוסדות (עמ' 53 לפרוטוקול).
נכותה הרפואית של התובעת
4. התובעת נפגעה פגיעה קשה בתאונה. היא הובהלה לחדר המיון של בית החולים "שיבא" ואובחנו אצלה חבלה בבית החזה, שברים בצלעות בשני הצדדים עם חזה אוויר ודמם, פגיעה ברקמות הריאה (קונטוזיה), חבלת בטן קשה, קרע של שתי הסרעפות, קרע בטחול, דמם רטרופריטונאלי, דמם ממערכת השתן, חבלה ברחם עם ניתוק השליה ומות העובר, שבר באגן וקרעים בקרקפת. היא נותחה, הטחול המדמם הורחק, הסרעפות נתפרו, בוצע ניתוח קיסרי והוצא העובר המת, בוצעה פתיחת בית החזה הימני (תורקטומיה) עקב דמם רב ועצירת הדמם, הושארו נקזים והתובעת הועברה ליחידה לטיפול נמרץ. הטיפול שם היה ממושך, והתאפיין בקושי בגמילה ממכונת ההנשמה, מה שחייב פיום של קנה הנשימה (טרכיאוסטומיה). היו מקרים רבים של אלח דם, עם טיפולים אנטיביוטיים ממושכים, חשד לתסחיפים ריאתיים, פקקת ורידים עמוקה ועוד. התובעת עברה לאחר מכן מחלקה כירורגית, שיקום, פנימית ואורולוגית ומסכת האשפוזים הסתיימה בינואר 2001.
הצדדים מינו בהסכמה מספר מומחים, בתחומי הריאות, הנוירולוגיה, הכירורגיה, הגניקולוגיה והפסיכיאטריה, ובית המשפט מינה מומחה בתחום האורטופדי. אדון להלן בנכויות בתחומים אלה. ייאמר מיד, המומחה היחיד שהוזמן לחקירה נגדית היה פרופ' מרדכי גוטמן, המומחה בתחום הכירורגיה. זאת, במיוחד בשל העובדה שראה לנכון לתת לתובעת נכויות במספר תחומים, כפי שנפרט להלן. אדגיש, כי "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה...או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה..." (ע"א 3212/03
נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 24.11.05). במיוחד נדרשת הכרעה כאשר מתגלה סתירה בין חוות הדעת השונות.
5.
התחום הנוירולוגי
בתחום זה מונה בהסכמה פרופ' יוחנן גולדהמר. בחוות דעת מיום 12.12.01 הוא קובע, כי יש להעריך "את נכותה הנוירולוגית עבור פגיעה בעצב התחושתי של הברך... ב - 5% לצמיתות". נכות זו נקבעה על ידו לפי סעיף 29 (6) I - II לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). קביעה זו כשלעצמה אינה שנויה במחלוקת.
נכותה הנוירולוגית של התובעת הנה, לפיכך,
5%.
6.
התחום האורטופדי
בתחום זה מינה בית המשפט את ד"ר איתמר אבנטוב. ד"ר אבנטוב קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 27.12.01 כי התובעת סובלת מצליעה קלה על רגל ימין, אשר גוברת בהליכה על הבהונות, העקבים או הצדדים החיצוניים של כפות הרגליים, ובאשר לאגן, נגרמו שברים בענפי עצמות הבושת שהותירו "הגבלה מזערית וחסרת משמעות בתנועות מפרק הירך הימני" (ללא נכות), וכן "סימני פגיעה בעצב ה - lateral femoral cutaneous הימני", פגיעה שמקנה 5% נכות לפי סעיף 29 (6) II (חלקי) לתוספת לתקנות המל"ל.
ובכן, שתי "בעיות" מעוררת חוות הדעת של ד"ר אבנטוב. הראשונה הנה החפיפה בין הנכות שקבע לבין שזו שנקבעה במישור הנוירולוגי כמפורט לעיל. אכן, מדובר בחפיפה לשמה, ואין מקום לפסיקת נכות חוזרת בעניין זה. השניה נוגעת לצליעה. פרופ' מרדכי גוטמן, שמונה כאמור כמומחה בתחום הכירורגי, הבין כי תפקידו הנו להתייחס למכלול בעיותיה של התובעת. לפיכך, בין היתר, ראה לנכון לקבוע 10% נכות בכותבו: "הפרעה בהליכה. לתובעת צליעה קלה והפרעה קלה בכיפוף פרק ירך ימין, הנובעים מהשבר באגן. על פגיעה זו אני ממליץ על 10% נכות ע"פ סעיף 35 (1) (ב)". ובכן, הסעיף מדבר על "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". אין חולק כי לתובעת הפרעה בתנועות מפרק הירך הימני; ד"ר אבנטוב מגדירה כ"מזערית וחסרת משמעות", ואילו פרופ' גוטמן מגדירה כ"קלה". אין חולק גם כי התובעת סובלת מצליעה. שני המומחים מגדירים אותה כ"קלה". ד"ר אבנטוב לא חוזר לעניין הצליעה בסיכום חוות דעתו. לדעתי, בשקלול סביר, ראוי לקבוע נכות אורטופדית מותאמת בין ס"ק (א) ו - (ב).
אני מעמיד את נכותה האורטופדית של התובעת על
5%.
7.
התחום הגניקולוגי