פסק-דין בתיק א 68250/06

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). התובע, יליד 1952, נפגע בתאונת דרכים עת נהג ברכבו ביום 24.12.04. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2. התובע נפגע עת רכבו היה בעצירה מוחלטת. רכב שנסע משמאלו פגע ברכבו. הוא פנה  לב"ח בילינסון שם התלונן על סחרחורת וכאבי גב תחתון. בצילומים לא נמצאו שברים. לאחר שהמשיך להתלונן על כאבי גב תחתון  עבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפול תרופתי במסגרת קופת חולים. לצורך הערכת נכותו הרפואית מונה ד"ר כספי כמומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט. התובע התלונן בפני ד"ר כספי על כאבי גב תחתון והפצעה לשתי הרגליים, התגברות הכאבים בישיבה ממושכת והליכה וקשיים בקיום יחסי אישות בגין כאבים. ד"ר כספי ציין במסגרת חוות דעתו מיום 7.6.07 כי בבדיקתו מצא כי תנועות עמוד השדרה הן מלאות, במקטעים השונים, בכל המישורים, ללא תחושת כאב, ללא גירוי  או קיפוח עצבי וללא דלדול שרירים. בצילומי עמוד השדרה המתני נראה שינוי ניווני מפרקי ודיסקוגני כולל שינויי מבנה קלים אך ללא לחץ משמעותי על השק או השרשים. C.T   עמוד השדרה הדגים מספר בלטי דיסק דיפוזיים. ד"ר כספי קבע כי לתובע לא נגרמה בעקבות תאונת הדרכים כל פגימה בתחום האורטופדי אך חלה החמרה בתסמיני הכאב המלווים השינוי הניווני בעמוד השדרה. לפיכך, דרגת הנכות  הצמיתה שנותרה לו עקב התאונה עומדת על 5% בהתאם למחצית סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי"), הדנה בארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מסוג אחר, כאשר יש השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או  התנועות.

3. ד"ר כספי לא נחקר על חוות דעתו. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי  בגין כאב ללא פגימה אורטופדית לא היה מקום להעניק לתובע נכות וכי בגין כאבים ללא ממצא אורגני וללא הגבלת תנועות יש לקבוע לכל היותר נכות בשיעור 1% בלבד, בהתאם  לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969. נטען כי לא ברור על סמך מה שייך המומחה את ההחמרה  בכאבי הגב הנטענים לתאונה דווקא, אירוע קל וחד פעמי. נטען כי אין כל קשר בין כאבי  הגב של התובע, הנובעים משינויים ניוונים, ובין התאונה.

4. לאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי טענות הצדדים לא מצאתי נימוקים מיוחדים המצדיקים  אי קבלת חוות דעתו של המומחה  הרפואי לעניין נכותו הרפואית של התובע. לפני התאונה  לא התלונן התובע על כאבי גב. ד"ר כספי בתשובות לשאלות הבהרה ציין כי  עובר לתאונה תאם מצב עמוד השדרה של התובע אפס אחוזי נכות. מיד לאחר התאונה החלו תלונות חוזרות ונשנות על כאבי גב אשר לוו בטיפולי פיזיותרפיה רבים  וגם בטיפול תרופתי להקלת כאבים. מקובלת עלי מסקנתו של ד"ר כספי כי למרות שלתובע שינויים ניוונים, הרי שלאחר התאונה חלה החמרה בתסמיני הכאב המלווים שינויים אלו, החמרה קלה המשפיעה על כושר הפעולה הכללי. בגין כך יש לקבוע  כי נותרה נכות צמיתה. לעניין גבוה הנכות, ד"ר כספי מצא לנכון להסתמך על סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות וקביעה זו סבירה בעני. אני קובעת כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%.

5. ובאשר לנכות התפקודית. התובע הוא עצמאי, בעל עסק של חנות למכירת מכשירי כתיבה, צעצועים, מתנות ותחנת לוטו בפתח תקווה מאז 1987.  בהתאם לדוחות שומה הכנסותיו מהעסק עמדו  לפני התאונה על סכומים אלו: בשנת  2003 - 168,350 ש"ח לשנה, בשנת 2004 - 158,148 ש"ח לשנה.  לאחר התאונה עמדו הכנסותיו על סכומים אלו: בשנת 2005 - 234,377 ש"ח  לשנה, בשנת 2006 - 238,777 ש"ח לשנה. מפברואר 2004, כעשרה וחצי חודשים לפני התאונה, החל לעבוד עם התובע בנו, סינוואני אביחי, אשר השתחרר מצה"ל במועד זה.  לתובע חנות נוספת ברמת גן, אותה השכיר לגיסו מספר שנים עובר לארוע  ומכר אותה בפברואר 2008  לחמתו.  לאחר התאונה הוא קנה חנות נוספת בפתח תקווה, בצמוד לעסקו, אותה הוא משכיר. בפברואר 2008 קנה חנות נוספת, שלישית, בפתח תקווה והעיד כי עדיין לא החליט מה יעשה בה. (עמ' 8 שורות 1-9).

6. התובע טען בתצהירו כי לפני התאונה הפעיל את העסק "באופן בלעדי" כ 10 - 12 שעות ללא מגבלה. הוא טען כי בנו אביחי החל לעבוד עמו בעסק מפברואר 2004 באופן חלקי,  בשעות הבוקר בלבד,  זאת על מנת להכשירו לנהל את החנות הנוספת ברמת גן. התובע טען כי בשל התאונה נושא החנות ברמת גן ירד מהפרק  ובנו נאלץ לסייע לו בעסק באופן מלא. נטען כי מאז התאונה הבן אביחי פותח את העסק בשעות הבוקר המוקדמות ועובד עד שעות אחר הצהריים והתובע עובד רק 3-4 שעות ביום, זאת בשל הכאבים מהם התובע סובל לאחר התאונה ולאור האופי הפיסי הכרוך בעבודה, כמו סידור סחורה ועמידה ממושכת. התובע טען בתצהירו כי נעדר מהעסק עד ליום 15.2.05. התובע מציין כי אמנם חלה עלייה בהכנסות העסק מאז שאביחי החל לעבוד בעסק, זאת לאור כך שאביחי פותח את החנות גם בשעות הצהריים ואילו התובע נהג לערוך הפסקת צהריים. עם זאת, טוען התובע, לאור  עלויות השכר הנוספות - הרווח קטן. התובע טוען כי אם היה ממשיך לעבוד כפי שעבד לפני התאונה - היו הכנסותיו גדלות עוד יותר.

7. בחקירתו ציין כי אביחי לא קיבל שכר עד ליולי 2005 אלא "דמי כיס", זאת  כיון שהיה בתקופת למידה לצורך קבלת העסק הנוסף לידיו (עמ' 5 שורות 22-29). הוא חזר וציין כי לפני התאונה אביחי עבד בשעות הבוקר בלבד (עמ' 8 שורות 14-15). הוצג לתובע מסמך של ביקורו אצל ד"ר ליברמן ביום 2.1.05 שם נרשם: " כאב חזר היום עם חזרתו לעבודה", מסמך הסותר, לכאורה, את טענתו כי לא היה בעבודה עד ליום 15.2.05. התובע השיב כי חזר לעבודה " שבוע אחרי התאונה כן, אבל לא חזרתי לשגרת העבודה...יכול להיות שהייתי  בשביל לראות אבל מבחינתי זה לא לחזור לעבודה, חזרתי ב 17.2.05 לעבודה...אשתי הקפיצה אותי לחצי שעה שעה, זה לא נקרא לחזור לעבודה... הייתי נוכח שם, רק אני לא עובד" (עמ' 6).  התובע נשאל על הפסדי השכר הנטענים לעבר לאור העדר הפסדים כאלו בדוחות השומה. התובע השיב כי " יש לי  דוחות...זה בא לידי ביטוי בדוח רואה"ח.  יכול להיות שהרווחנו יותר כי שינינו סדרי עבודה. כשהייתי לבד עבדתי מפוצל, אביחי בכל זאת שדרג את העסק, אבל היו לי הוצאות של דמי כיס לאביחי" (עמ' 6). הוא ציין כי כיום הוא מגיע לעסק רק בשעות אחר הצהריים ועובד 4 שעות. הוא נשאל כיצד חוקר של חברת הביטוח ראה אותו מספר ימים בעסק בשעות הבוקר והשיב כי אביחי נסע לחו"ל לשלושה חודשים בדצמבר 2007 ואז הפעיל העסק לבדו ו" בכל זאת אני ארבע וחצי שנים אחרי התאונה אתה מרגיש יותר טוב ואכן החוקר ראה אותי בעסק" (עמ' 9 שורות 6-12).  לעניין החנות שהשכיר לגיסו ברמת גן ציין בחקירתו כי היה ביניהם חוזה לחמש שנים אשר חלפו ולאחר מכן נשאר גיסו בחנות ללא חוזה תוך ידיעה שהחנות מיועדת לבן אביחי ואז יצטרך לפנותה. הוא ציין כי מעבר לחוזה הראשוני (שלא הוצג) אין כל מסמך כתוב בעניין זה ובעניין החנות ברמת גן. גיסו ממשיך להפעיל החנות גם כיום, לאר שהתובע מכר אותה לחמתו.

8. בנו של התובע, אביחי סינוואני, ציין בתצהירו כי אכן המטרה לשמה נכנס לעבוד עם אביו הייתה  ניהול החנות ברמת גן. הוא ציין כי לאחר התאונה אביו עובד רק שלוש - ארבע שעות בעסק משעות אחר הצהריים. הוא ציין כי במשך תקופה של כחודשיים לאחר התאונה הוא עבד לבדו בעסק. את רוב העבודה הפיסית כמו פריקה וסידור סחורה הוא מבצע לבדו. בחקירתו ציין , בניגוד לדברי אביו, כי לפני התאונה היה עובד בעסק עם אביו " כל היום, היינו סוגרים בצהריים וחוזר אחה"צ עם אבא" (עמ' 10 שורות 18-20) וכן " בתקופה שלפני התאונה עבדתי 6-7-8 שעות, זה לא היה משהו קבוע, מ 07:30 ואז הייתי משחרר את אבא להפסקת צהריים" (עמ' 12 שורות 14-15). הוא לא היה מעורב בהסדרים שבין אביו ובין הגיס לעניין החנות ברמת גן. בניגוד לדברי אביו, הוא השיב כי במהלך חודשיים לאחר התאונה אביו לא הגיע אף פעם לעסק ואמו לא הסיעה את אביו לעסק בתקופה זו (עמ' 11 שורות 9-12).

9. התובע בסיכומיו טוען כי עבודתו של התובע כרוכה במאמצים פיסיים וכי לאור הירידה בהיקף עבודתו יש להעמיד את נכותו התפקודית על 10%. נטען כי, אמנם, לאחר התאונה חלה עליה בהכנסות העסק אך זאת לאור תרומת הבן אביחי אשר משקיע שעות רבות בעסק. בהתאם לכך, נטען, נוספו עלויות שכר לעסק. בנוסף, נטען, קיים נזק בכך שאביחי היה אמור לפתוח חנות נוספת ונגרם נזק המתבטא בהפסד הכנסות בחנות שלא נפתחה, שהוא גבוה יותר מהכנסות משכר דירה בגין אותה חנות.

10. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע לא רק שהאדיר את הכנסותיו לאחר התאונה אלא אף הרחיב את תחום עסקיו וכיום בבעלותו שלוש חנויות. נטען כי קורותיו מאז התאונה ועד היום מצביעים באופן ברור כי הנכות הרפואית אינה בעלת אופי תפקודי ולא הגבילה את התובע בפועל בכל מעשיו. נטען כי התובע לא הוכיח כי החנות ברמת גן הייתה יכולה להיות רווחית ולא הוכיח כי דמי השכירות נמוכים מהרווח שהיה יכול להתקבל מניהול החנות באופן עצמאי.  הנתבעת טוענת כי עדויות התובע ובנו אינן אמינות. נטען כי יש לראותן כעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. נטען כי בנו של התובע סתר את עדות התובע  בשאלת שעות עבודתו של הבן לפני התאונה בציינו כי גם לפני התאונה עבד עם אביו יום  מלא ולעיתים גם לבד. נטען כי עדויות  הבן והאב סותרות גם בשאלת מועד חזרתו של התובע לעבודה לאחר התאונה - התובע הודה כי חזר לחנות כשבוע לאחר התאונה, אם כי לא לשגרה מלאה. הבן, אביחי, טען כי חודשיים האב כלל לא היה בעסק. נטען כי התובע ובנו טענו כי התובע אינו יכול לעבוד בעסק יותר מארבע שעות ביום בעוד שבחקירה הנגדית התברר כי לפחות במהלך שלושה חודשים, עובר לכתיבת התצהירים, עת אביחי שהה בחו"ל, התובע עבד לבדו בעסק במהלך כל היום. נטען כי הגרסה בדבר הרצון להעביר את החנות ברמת גן לאביחי היא גרסה כבושה, שלא נטענה מעולם לפני תצהיר התובע , והיא אינה נתמכת בראיות. 

11.  לצורך הערכת פגיעתו התפקודית של התובע יש לקחת בחשבון מספר שיקולים. מחד, אין להתעלם מהנכות הרפואית, מכך שהתובע סובל מידי פעם מכאבי גב, כאבים אשר לא סבל לפני התאונה, ומהטיפולים הרפואיים שעבר. עוד מקובלת עלי בבסיסה טענת התובע כי בשבועות לאחר התאונה, במיוחד בתקופה בה טופל בפיזיותרפיה, הפחית את שעות עבודתו.   מאידך, אין ראיות על הפסדים כלשהם אשר נגרמו לתובע עקב התאונה אלא להפך. הכנסותיו ורווחיו של התובע עלו באופן ברור לאחר התאונה. במסגרת הנתונים  הנראים בדוחות השומה כבר נלקחו בחשבון הוצאות שכר נוספות, אם נגרמו לעסק, כך שאין לקבל הטענה כי רווחי התובע קטנו. התובע ציין כי בידיו מסמכים המראים על הפסדים אך לא הוצג כל מסמך כזה.  אכן, נראה כי העלייה בהכנסות נגרמה עקב כך שבנו של התובע החל לקחת חלק דומיננטי יותר בניהול העסק, לרבות הפעלתו בשעות נוספות מעבר למה שהתובע נהג לפני התאונה, אך אין בכך כדי להביא למסקנה ברורה כי אלמלא התאונה היו ההכנסות גבוהות עוד יותר.  לעניין הטענה  כי אביחי היה מיועד לנהל חנות נוספת ברמת גן - הרי שלא הובאו כל ראיות לתמיכה בטענה זו וגם לא ראיות המצביעות על הפסד כלשהו עקב אי מימוש התכנית הנטענת. לא הוצגו הסכמים עם הגיס, הגיס לא הובא להעיד, לא הוצגו נתונים המצביעים כי ניהול החנות ברמת גן על ידי אביחי היה מביא לרווחים גבוהים יותר לתובע לעומת רווחיו משכר דירה  תוך התחשבות בהקטנת הרווחים מהעסק  מפתח - תקווה, אשר נראה כי הייתה נובעת מעזיבתו של אביחי. לא ברור כיצד תכנן התובע לחלוק עם אביחי בנו  את הכנסות  החנות ברמת גן. לא הובאו נתונים ברורים בעניין זה ועדויות התובע ובנו, אשר כלל לא היה מעורב בנושא, אינן מספקות. עוד יש לזכור כי התובע רכש לאחר התאונה עוד שתי חנויות בסמוך לעסקו והרושם העולה הוא דווקא הרחבת היקף העסקים והרווחים. 

12. צודקת הנתבעת כי התגלו מספר סתירות בעדויות התובע ובנו, סתירות אשר פוגמות באמיתות גרסת התובע במספר שאלות: כך בשאלת מועד חזרתו של  התובע לעבודה, כך בשאלת שעות עבודתו של אביחי עוד לפני התאונה, כך בשאלת עבודה רצופה של התובע  בעסק. כל אלו מוסיפים אי בהירות נוספת לאי הבהירות הקיימת בנושא פגיעתו התפקודית של התובע לאחר התאונה והשפעת התאונה על כושר תפקודו והשתכרותו.

13. לאור כלל האמור, קביעה חדה בנושא הנכות התפקודית אינה מתאימה לענייננו. גם חישוב מדויק של הפסדי שכר לעבר ולעתיד אינו מתאים לענייננו. כאמור, אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין הפסדי השתכרות לעבר והעתיד לאור הכאבים מהם הוא סובל לאחר התאונה אשר לעיתים מגבילים אותו בתפקודו. אני מניחה שהתובע החסיר וגם יחסיר בעתיד שעות עבודה עקב התאונה, היעדרויות המצדיקות פיצוי מסוים על הפסדי השתכרות. בהתחשב בכלל הנתונים שהוצגו אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד על סכום כולל של 15,000 ש"ח נכון להיום.

14. בגין כאב וסבל, בהתחשב בנכות הרפואית, בגילו של התובע ובטיב הפגיעה, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע  על סכום של 8000 ש"ח נכון להיום.

15. בגין הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בהתחשב בנסיבות העניין ובקבלות שהוצגו, אני מעמידה  את גובה הפיצוי על 4000 ש"ח נכון להיום.

16. לסכום הפיצויים  המצוין לעיל יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ והוצאות משפט.

17. הנתבעת טוענת כי מסכום הפיצויים יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי להם זכאי התובע בהיות התאונה תאונת עבודה. התובע  העיד כי אין מדובר בתאונת עבודה. בהתאם לגרסת התובע סדר הדברים היה כדלקמן: הוא סיים את עבודתו בעסק, הלך ברגל לבקר חבר בשם ראובן כהן יחד עם בנו אופיר, שהיה עמו באותו יום שישי בעסק, שתה עמו קפה, לאחר מכן הלך לקנות  מצרכים לשבת, כעשרים דקות, אז נסע לביתו. הנתבעת טוענת כי גם אם תתקבל גרסת התובע לגבי סדר פעולותיו באותו היום הרי שכיון שהתובע חזר לאותו מקום  בו החנה את רכבו באותו הבוקר של יום התאונה ונסע לביתו במסלול הרגיל - אין מדובר בהפסקה או בסטיה של ממש מהדרך המקובלת, כאמור בסעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. לחילופין, טוענת הנתבעת, בכך שחזר התובע  ממקום הסטיה או ההפסקה למקום חניית הרכב ליד עסקו ומשם המשיך במסלול הרגיל לביתו, יש לראות משום ריפוי הסטיה מהדרך. לעניין זה מפנה הנתבעת בין היתר לפסק הדין בדב"ע מא/ 0-19 המוסד לביטוח לאומי נ' משה אבניאלי , פד"ע כד 232.

18. דין טענת הנתבעת להידחות. תחילה אציין כי אני מקבלת את גרסת התובע באשר לסדר הארועים בהעדר כל סיבה לפקפק בעדותו ובהעדר ראיות סותרות. ולגוף הטענות. בהתאם להלכה הפסוקה מקום בו מדובר בנסיעה בעלת מקור עצמאי, שאינה טפלה לדרך שבין מקום העבודה לבית העובד, הרי שאין מדובר בתאונה הנחשבת כתאונה שארעה ממקום העבודה לבית העובד. אם בוצעה הפסקה בעלת תכלית שאינה קשורה לעבודה  אלא תכליתה מימוש צרכים פרטיים, מתנתק הקשר הסיבתי בין הנסיעה ובין מקום העבודה ומדובר בהפסקה של ממש שאינה ניתנת לריפוי - ולא בסטייה קלה הניתנת לריפוי. במקרה כמעט זהה לענייננו נדון עניינו של עובד אשר סיים את עבודתו, הלך לקנות פירות יבשים בשוק, התעכב בו כחצי שעה, חזר לרכבו אשר חנה ליד מקום עבודתו, נסע לביתו ואז נגרמה התאונה. בית הדין האזורי לעבודה קבע כך:

"עם כל הצער שבדבר, לא ניתן לראות בהפסקה של חצי שעה לקניית פירות ט"ו בשבט (בתוספת של כ 7-8 דקות לכל צד, כהליכה עד לשוק) כסטייה מידתית, אלא כהפסקה של ממש. אין מדובר ב"קפיצה קטנה" אלא בהליכה ובשהייה משמעותיים...מדובר בהפסקה שתכליתה מימוש צרכים פרטיים שאינם קשורים לעבודה ועל כן הפסקה זו ניתקה את הקשר הסיבתי. יש לשים לב כי בפס"ד אבניאלי דובר על ריפוי של סטיה, והכוונה לסטיה קלה. משהתובע פנה לקניית מצרכים פרטיים, ומדובר בקניה של מצרכים לא על אם הדרך (או בסטיה קלה), אלא בהליכה לשוק ושהייה של חצי שעה, הרי שמדובר בתכלית אחרת מזו שקבע החוק, ועל כן הליכה זו הינה בבחינת הפסקה  המנתקת את הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה" .