פסק-דין בתיק א 68097/06

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 14.6.06 בעיר צפת.

לטענת התובע, הוא נהג ברכבו בכיכר אגד בצפת, הספיק לעשות חצי סיבוב בכיכר ואז פגע בו רכב הנתבעים בפינה הימנית אחורית. הפגיעה היתה עם הפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבעים.

בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה זו נתבע סך של 3,054 ש"ח, בהתאם לדוח של שמאי שבדק את הרכב שבועיים לאחר התאונה, כולל שכר טרחת השמאי ונזק בגין השבתה של הרכב.

לטענת הנתבעים, הנתבע 2 נסע מאחורי רכב התובע במהירות איטית מאד בככר. הרכב של התובע נעצר ללא כל סיבה ורכב הנתבעים פגע בו קלות מאחור, אך לא נגרם כל נזק לרכב התובע.

לטענת הנתבעים, הנזקים הנתבעים הם נזקים קודמים, שהיו קיימים ברכב עובר לתאונה, בפינה הימנית אחורית.

בפתח הדיון בפני הודיע ב"כ התובע, כי אכן היו ברכב התובע נזקים קודמים, בפינה הימנית אחורית, אלא שהנזק הקודם היה רק בפנס (אשר היה מודבק בנייר דבק כבר במועד התאונה). נזק זה ממילא לא נתבע ולא מופיע בדוח השמאי, והנזקים המופיעים בדוח השמאי - בטמבון האחורי בפינה הימנית אחורית, לרבות עבודות חשמל, צבע ופחחות - נגרמו בתאונה דנן.

העידו בפני התובע והנתבע. יצוין, כי קיומו של נזק קודם בפנס, אשר הודבק בנייר דבק עובר לתאונה, הובהר במפורש רק בפתח הדיון, בדברי ב"כ התובע, לאחר שבכתב ההגנה נטען שהיו נזקים קודמים ברכב. בדוח השמאי מטעם התובע, אמנם לא נתבע נזק בפנס, אלא רק נזקים אחרים במגן האחורי וב"מוקד אחורי ימני", אך גם לא נאמר כי קיים נזק קודם ואין הבחנה בין נזקים קודמים, שאינם נתבעים, לנזקים לחדשים. אין בכלל התייחסות ל"טריות הנזקים".

התובע העיד כי חש בעת שנסע במכה מאחור. לענין הנזק הקודם, התובע אמר שזה נגרם לו תוך כדי נסיעה לאחור בחניית ביתו, מקיר נמוך ובו בליטות, אותו "גירד", והפנס הימני-אחורי נשבר. הנתבע, לדבריו, פגע ברכבו בנסיעה בככר, באותה פינה הימנית אחורית.

הנתבע העיד כי במועד התאונה, כאשר נעצרו כלי הרכב, הוא אמר לתובע שלא קרה כלום ואמר לו שברצונו להמשיך את הנסיעה, אלא שהתובע אמר לו שהוא גרם לנזק. הוא הסתכל על רכב התובע והתובע הראה לו את הפנס השבור. הנתבע הסב את תשומת לבו לכך שכבר יש נייר דבק על הפנס, ואז התובע לפתע אמר לנתבע שכואב לו הגב. מאחר שהנתבע חשד מייד, לדבריו, שהתובע מתכוון "להלביש" עליו נזקים שונים, הסריט את חילופי הדברים ביניהם מאותו רגע ואילך, וכן צילם את הנזק ברכב הנתבע ואת הפינה הימנית קדמית של רכבו שלו, בה אין כל סימני נזק. מדבריו עולה שהוא מסיק שלא גרם כל נזק לרכב התובע מכך שלא שמע רעש פגיעה, לא היה רעש בלימה, הנגיעה היתה קלה, הוא לא ראה סימנים על הכביש ולאור התרשמותו מהתנהגות הנתבע, שגם דיבר על נזקים לרכב, למרות שברור היה שיש נזק קודם, ומיד לאחר שהנתבע הסב תשומת ליבו לנייר הדבק על הפנס - החל לדבר על כאב בגבו.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים ומתוך התרשמותי, לא אוכל לקבוע כי הוכח שברכב התובע נגרמו נזקים נוספים על פני הנזקים שהיו קיימים עובר לתאונה, בפינת הרכב מאחור. התובע אמנם טוען שהנתבע פגע ברכבו באותה פינה שבה היה הנזק הקודם (וגרם לנזק בטמבון, שלא היה קודם לכן), אך הנתבע העיד כי פינת הרכב שלו פגעה ברכב התובע בטמבון האחורי בין מספר הרישוי לבין הפינה הימנית, קרוב יותר לאמצע הפגוש.

שני הנהגים העידו כי אכן היתה פגיעה של הנתבע בתובע, אך לעניין הנזק - לא הורם נטל התביעה, לא הוכח הנזק העודף (שנגרם כתוצאה מתאונה זו בנוסף לנזק שהיה קיים), ועל כן דין התביעה להידחות. אציין כי אילו היתה בדוח השמאי התייחסות לשני סוגי נזקים - נזק ישן ונזק חדש, היה בכך כדי להטות את הכף לטובת התובע, אך העדר כל איזכור לקיומם של נזקים קודמים - משמש לטובת הנתבע דווקא.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט, הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 785 ש"ח כולל מע"מ כדין.

ניתן היום ל' בניסן, תשס"ז (18 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת