1. ב-17.7.2007 ניתן על ידי כב' השופטת (בדימוס) שרה פריש פסק בוררות בסכסוך שהתגלע בין המשיבה - חברה העוסקת ביבוא והפצה של פולי קפה ומוצרים נלווים - לבין המבקשת 1 אשר עסקה בשיווק מוצריה של המשיבה (להלן: "
המבקשת"), והמבקשים 2-4 שערבו לחובותיה כלפי המשיבה. בפסק הבוררות נקבע שהתביעה הכספית נגד המבקשים מתקבלת בחלקה; התביעה שכנגד שהוגשה על ידם נדחית, ועל המבקשים לשלם למשיבה סכום של 481,023 ש"ח מסכום התביעה.
בבקשה שלפני עותרים המבקשים לביטולו המלא או החלקי של הפסק או להחזרתו לבוררת לשם תיקון או השלמה (להלן: "
בקשת הביטול"), בהסתמך על שתיים מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "
חוק הבוררות" או "
החוק"): לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה להביא את כל ראיותיהם (סעיף 24(4) לחוק); הבוררת לא השלימה את מלאכתה לפי שלא הכריעה בעניין שנמסר להכרעתה (סעיף 24 (5) לחוק). בתגובתה לבקשה זו טוענת המשיבה, שאין בטענות המבקשים ממש והיא מבקשת לדחות את בקשתם ולאשר את פסק הבוררות.
2. קודם להליך הבוררות פתחה המשיבה בהליכים נגד המבקשים בבית משפט השלום בתל-אביב. ב-3.2.2005 הוגשה על ידה תובענה כספית לסילוק חוב בסכום של 639,388 ש"ח (התובענה ב-ת"א 14458/05 מצורפת כנספח ב' לבקשה), ומספר ימים לאחר מכן הוגשה גם המרצת פתיחה במסגרתה התבקשו צו מניעה זמני וצו מניעה קבוע אשר אוסרים על המבקשים בין היתר לעסוק בשיווק פולי קפה במשך שנתיים ממועד התובענה.
בהחלטה בעניין הצו הזמני שניתנה על ידי כב' השופטת ר' רונן ב-22.2.2005 (נספח ט' לתגובת המשיבה לבקשה זו), נקבע בין היתר שהצווים שהתבקשו נועדו לאכוף את הוראות "ההיפרדות" אשר עוגנו בהסכם "קווים מנחים - איחוד משווקים" שנעשה בין הצדדים ביולי 2004; כי המשיבה עתרה להוצאתם לאחר שהיא הודיעה למבקשת על ביטול ההסכם הנ"ל עקב הפרתו, ולאחר שהתברר לה שהשיקים שהיא קיבלה מהמבקשת במסגרת הסדר פריסת חוב מינואר 2005, הם "
ניירות שלא שווים גרוש". מכיוון שכך נקבע כי "
דרישתה של המבקשת לבטל את ההסכם ולהיפרד מהמשיבים היא דרישה לגיטימית" (סעיף 11 להחלטה הנ"ל). עם זאת, הצו הזמני כמו גם הצו הארעי שקדם לו, הוצאו במתכונת מצומצמת מזו שהמשיבה עתרה לה, ואסרו על המבקשים למכור פולי קפה של חברות מתחרות למשיבה, אך לא של המשיבה עצמה.
להכרעת הבוררת הובאו המחלוקות בעניין התובענה הכספית של המשיבה ובעניין צו המניעה הקבוע שהתבקש על ידה, ולמבקשים ניתנה אפשרות, להגיש במסגרת הבוררות תביעה שכנגד לתובענה הכספית של המשיבה. כפי שנראה להלן, המבקשים אינם משיגים על הפסק בכל מה שנוגע לתובענות שהוגשו נגדם על ידי המשיבה. השגותיהם מכוונות ל"שלוחה" השלישית של המחלוקת, כפי שהיא משתקפת בתביעה שכנגד שהוגשה על ידם.
3. בעניין התובענה הכספית של המשיבה - המשיבה טענה כאמור לחוב כספי בסכום כולל של 639,388 ש"ח, כש-484,008 ש"ח נתבעו בגין סחורה שסופקה על ידה למבקשת - פולי קפה ומוצרים נלווים, ו-155,373 ש"ח נתבעו בגין מכונות אספרסו וציוד נלווה שסופקו למבקשת על מנת שיוצבו אצל הלקוחות, בעיקר - בתי קפה ומסעדות. את מכונות הקפה המבקשת רכשה או שאלה מספקים - ככל הנראה בעיקר מהמשיבה, ואלה הוצבו אצל הלקוחות בדרך כלל ללא תשלום, כנגד התחייבות הלקוח לרכוש פולי קפה ומוצרים נלווים באורח בלעדי, מהמבקשת.
בפסק נקבע בין היתר שבהסכם שנעשה ב-30.1.2005 לשם פריסת חובה של המבקשת, הודתה האחרונה בחוב שוטף בגין סחורה שסופקה עד לאותו מועד, בסך של 481,023 ש"ח, והיא וערביה חויבו על כן, בתשלום סכום זה למשיבה.
לעומת זאת, תביעת המשיבה ביחס לסכום של 155,373 ש"ח שנדרש בגין מכונות קפה שלכאורה נמכרו למבקשת - לא התקבלה. המבקשים טענו שמדובר במכונות שהושאלו על ידי המשיבה למבקשת, להבדיל ממכונות שנמכרו לה, ומאחר שמדובר בהשאלה לא קמה בגין המכונות הללו חבות כספית של המבקשת, למשיבה. ואומנם, בפסק הבוררות נקבע שהמשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח את דבר קיומו של חוב כלשהו של המבקשת בגין מכונות הקפה.
אשר לצו המניעה הקבוע - צו כזה לא הוצא. בעניין זה נאמר בפסק הבוררות: "
באשר לעצם העיסוק בשיווק פולי קפה - משחלפה תקופה של למעלה משנתיים ממועד הגשת התובענה שוב אינני נדרשת למתן צו מניעה קבוע לעניין זה".
4. התביעה שכנגד הוגשה על ידי המבקשים ביולי 2006 (נספח ג' לבקשה), ובשלב מאוחר יותר הוגשה על ידם בתמיכה לתביעה זו גם חוות דעת מומחה. בתביעה שכנגד שסכומה הועמד על 1,000,000 ש"ח, נטען שהמשיבה גרמה למבקשים נזקים בסכום העולה על סכום החוב וכי "
כצעד ראשון מקזזת החברה את מלוא שיעורה של התובענה שהגישה הנתבעת כנגדה בסך של 639,388 ש"ח מסך כל שומת נזקיה כמתואר לעיל" (סעיף 40 לתביעה שכנגד).
מכתב התביעה שכנגד עולה שלבד מצו מניעה זמני וקבוע, התבקשו והוצאו גם צווי עיקול על חשבונות בנק של המבקשת וכן על כספים המגיעים לה מלקוחותיה. כך נטען על ידי המבקשים גם בבקשת הביטול, אך בסיכומיהם בהליך כאן טוענים הם שהוטלו עיקולים גם על מכונות קפה "
שרובן שייכות למבקשת". הבקשה להוצאת צווי עיקול והצווים שהוצאו לא צורפו לחומר שהובא על ידי הצדדים בהליך כאן.
5. השגות המבקשים ביחס לפסק הבוררות מכוונות כאמור לתביעה שכנגד וטענתם היא שהפלוגתא העיקרית בה עוסקת תביעה זו "
לא זכתה לכל התייחסות או הכרעה פרטנית במסגרת פסק הבוררות". את הפלוגתא העיקרית מגדירים המבקשים כך:
"האם זכאית המבקשת, ומכאן בעקיפין המבקשים 2-4 כערבים, לקיזוז כנגד כל חוב אותו חבה המבקשת למשיבה, בשל הרווחים שצברה לעצמה, כתוצאה מניצול לרעה של המצב שנוצר לאחר הטלת העיקולים הזמניים בהשתלטותה על קווי החלוקה של המבקשת, שלא כדין ובחוסר תום לב, רווח שהתקבל ממכירת קפה ישירות ללקוחות המבקשת, שהיו עמה בקשרי מסחר שוטפים ולא היו קשורים במשיבה בשום אופן, ולעילא מכך, מכונות הקפה שלצורך הפעלתן רכשו את הקפה, היו שייכות כלל למבקשת, כך שלקוחות אלו לכולי עלמא לא היו קשורים לסכסוך נשוא פסק הבורר ואין כל צידוק למעשה המשיבה?" (פרק ב' עמ' 7 לבקשה).
לעניין הפלוגתא הזו, שולחים המבקשים לסעיף 37 לכתב התביעה שכנגד, ושם נאמר בהקשר זה כך: "
עוד תטען התובעת, כי העובדה שהנתבעת בחרה לשים ידה על לקוחות החברה תוך אספקת פולי קפה לאותם לקוחות, המוסיפים לעשות שימוש במכונות קפה השייכות לתובעת, עולה כדי התעשרות שלא כדין על חשבונה של החברה" (סעיף 37.2).
"
כך ולשם משל תטען החברה כי בעוד היא מחויבת להמשיך ולתחזק את מכונות הקפה מרוויחה הנתבעת את דמי המכירה של פולי הקפה (כולל חלקה של החברה בדמי המכירה), כל זאת מבלי שהיא מקטינה את שיעור חובה של החברה לנתבעת;" (סעיף 37.3).
המבקשים מסבירים בבקשת הביטול, וכך גם בסיכומיהם בהליך הבוררות, שהרווח שהם מכוונים אליו ואשר מכונה בפיהם "רווח פסול" הוא הרווח הקמעונאי, אשר הופק על ידי המשיבה ממכירות ישירות ללקוחות העבר של המבקשת, לאחר שזו יצאה מהתמונה עם ניתוק יחסי המסחר בינה לבין המשיבה, להבדיל מהרווח הסיטונאי, שהופק על ידי המשיבה גם קודם לכן.
עוד עולה מטיעוניהם בבקשת הביטול ומסיכומיהם (כאן), שזכאותה של המבקשת לרווח הפסול מתפרשת לדעתם על הרווח ממכירות לכלל לקוחות העבר של המבקשת - בין שמדובר בלקוח קצה שהמשיך לעשות שימוש במכונת קפה שסופקה לו ובין שלא, אך היא חוזרת ומדגישה "בכל הזדמנות" שעצם השימוש הנמשך באותן מכונות קפה הוא בגדר התעשרות שלא כדין מצד המבקשת - נושא שהמומחה מטעמם התייחס אליו בחוות דעתו - אך לא זכה לכל התייחסות בפסק הבוררות.
נאמנים לקו טיעון זה, חוזרים המבקשים וטוענים בסיכומיהם בהליך הבוררות: "
למרבה הצער, לא יהיה זה מיותר לציין, כי הוכח שסכום הרווח מלקוחות קונטרול קפה המתקבל באופן קבוע וסדיר אצל התובעת אינו מופחת ואיננו מקוזז מסכום "החוב". לפי חישובם שם, ממועד הגשת התביעה נגדם על ידי המשיבה, ועד למועד הגשת הסיכומים בהליך הבוררות, היינו במשך 19 חודשים - המשיבה
"גבתה לכיסה באופן ישיר ובלתי אמצעי סכום העולה לאין שיעור על סכום החוב. סכום רווח זה מלקוחות קונטרול קפה בכללותם נאמד בסכום של 875,583 ש"ח" (סעיף 29 לסיכומיהם שם), ומלקוחות אשר המשיכו להשתמש במכונות הקפה שהמבקשת סיפקה - גבתה המשיבה רווחים שסכומם נאמד ב-327,978 ש"ח (סעיף 30 לסיכומים שם).
בסיכומיהם בהליך כאן אגב, כבר טוענים המבקשים לזכאות לרווח אשר נצבר "
עד היום" היינו על פני תקופה של 38 חודשים (סעיף 10 לסיכומים), ועל סכום הרווח המצטבר בתקופה זו הם אומרים "
שיש בכוחו כדי לאיין את סכום תביעת המשיבה כולה".