פסק-דין בתיק א 655/03

א.         רקע:

[1]        הרקע לתביעה זו הינו עסקאות ניכיון שיקים, שנעשו בין התובע, קיבוץ כנרת - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: " התובע" ו/או " הקיבוץ"), לבין הנתבעת, חברת בני חזון להשקעות בע"מ (להלן: " בני חזון, ו/או הנתבעת"), חברה להלוואות כספים. עסקאות ניכיון השיקים נעשו בשיקים שנמשכו על ידי חברת בני חזון, ושיקים של אחרים, אשר הוסבו על ידי חברת בני חזון, ואשר נמסרו על ידי בני חזון לתובע. הקיבוץ ניכה מהשיקים את סכום שיעור הריבית המוסכמת, והעביר לבני חזון את סכום השיקים בניכוי הריבית. העברת הכספים נעשתה, בעיקרה, באמצעות העברות בנקאיות מח-ן הבנק של הקיבוץ, לח-ן של בני חזון. בהתאם למוסכם, דאגו הנתבעים 1 - 3 לפרוע בעצמם, מיידית, כל שיק שמסרו לידי הקיבוץ ואשר לא כובד במועדו.

החל מחודש מרץ 2002, החלה מפולת של שיקים שמסרו הנתבעים לקיבוץ, ואשר לא כובדו. הסכום הכולל של השיקים שלא כובדו היה 2,892,258 ש"ח.

[2]        התביעה שבפני הינה תביעת הקיבוץ נגד בני חזון, בטענה שהפרה את התחייבויותיה. בנוסף, מבקש התובע להיפרע ישירות מהנתבעים 2 -6, אשר היו במועדים הרלוונטים בעלי מניות ומנהלים של חברת בני חזון והמחזיקים בהונה הנפרע, בטענה כי, הינם אחראים אישית לפרעון השיקים. התובע טוען כי, עסקיה של בני חזון, נוהלו כעסק פרטי-משפחתי של הנתבעים 2 - 6, וכי קיימת זהות מוחלטת בין הנתבעים 2 -6 לבין החברה - הנתבעת 1. לפיכך, נתקיימו התנאים הקבועים בדין לשם הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת, ויש לייחס את חובותיה לנתבעים 2 -6.

[3]        בית המשפט נתבקש להכריע בדבר אחריות בני חזון לנזקים אשר נגרמו לתובע וכן, האם בנסיבות המקרה, נתקיימו התנאים הקבועים בדין להרמת מסך ההתאגדות, באופן שבו ייחסו זכויותיה וחובותיה של בני חזון למי שהיו מנהליה ובעלי המניות בה.

[4]        מטעם התובע העידו גור מלמד, גזבר הקיבוץ (להלן: " גור או מלמד"), שי סלונימסקי שהיה אחראי מטעם הקיבוץ לנושא ניכיונות השיקים ועבד מול בני חזון (להלן: " שי"). כן מסר עדות דוד כהן, בעל משרד לשירותי הוצל"פ שסיפק שירותי חקירה ואיסוף מסמכים ומידע (להלן: " דוד").

            מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו-3 בעצמם - זוהיר ערטול, נתבע 2 (להלן: " זוהיר") ודואד ח'ורי (להלן: " דאוד"). כן מסר עדות יניב בוכניק, רו"ח ממשרד ב-לב ושות', אשר ערך דוח ביקורת חקירתית בעבור חב' חופית (להלן: " יניב"). העיד גם עו"ד סעיד נזאל שייצג את בני חזון, בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: " עו"ד סעיד"). העיד קאסם סנעאללה שהינו מושך אחד השיקים החוזרים נשוא התביעה (ת/7) (להלן: " קאסם").

            לאחר שהנתבעים העלו טענת זיוף, באשר לחתימותיהם על כתבי ההתחייבות והערבות (ת/3 ו- ת/4), מונה מומחה, גרפולוג, עו"ד נפתלי יונתן (להלן: " המומחה") מטעם בית המשפט ובהסכמת הצדדים. על פי הסכמה זו, ראו הצדדים את חוות דעת של המומחה כמכרעת, אולם שמרו לעצמם את הזכות לחקור אותו ולטעון כל טענה (ראה ישיבה מיום 8/10/03, עמ' 2 לפרוטוקול).

            כל העדים הנ"ל, לרבות המומחה, מסרו עדותם ונחקרו בחקירה נגדית.

[5]        המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בנושאים כדלקמן:

[א]       המישור החוזי - מהות ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת ושאלת תוקפם של כתב ההתחייבות וכתב הערבות (ת/3 ו- ת/4).

[ב]        המישור הנזיקי - שאלת קיומו של נזק שגרמו הנתבעים, כולל שאלת הצורך ב"הרמת המסך".

[ג]        המישור השטרי - שאלת קיומה של עילה שטרית.

[ד]        אומדן הנזק - הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים.

ב.         טענות הצדדים:

טענות התובע:

[1]        טרם תחילת ביצוע עסקאות הניכיון, הוסכם בין הקיבוץ, באמצעות שי, לבין בני חזון באמצעות דאוד וזוהיר אודות שני תנאים יסודיים קודם לתחילת ביצוע עיסקאות עימם. האחד, חתימה על כתב התחייבות כלפי הקיבוץ, לפיו התחייבה בני חזון, באמצעות הנתבעים 2 ו- 3, לשלם לקיבוץ סכום כל שטר שיימסר לקיבוץ ולא ייפרע (ת/3). התנאי הנוסף, חתימה על כתב ערבות אישית (ת/4), לפיו ערבו הנתבעים 2 ו-3 אישית, כלפי הקיבוץ, לשלם כל שיק שינוכה על ידי הקיבוץ, בין שיק של בני חזון, ובין שיק של מי מלקוחותיה שלא נפרע, (שתי התחייבויות הנ"ל, ת/3 ו- ת/4, יקראו להלן: " כתבי ההתחייבות"). להתחייבויות הנ"ל אשר עוגנו במסמכים ת/3 ו- ת/4, קדמה התחייבות בעל פה, של דאוד וזוהיר בפגישה אשר נערכה בביתו של דאוד, לשלם כל חוב, או שיק שלא יפרע, עקב ניכיון השיקים.

[2]        כתבי ההתחייבות משקפים את עיקרי מסגרת ההתקשרות שהיתה בין הקיבוץ לבין בני חזון. הקיבוץ ונציגיו סמכו ידיהם על מצגיהם והבטחותיהם של הנתבעים בדבר אמינותם, מהימנותם וחוסנם הכלכלי. דאוד וזוהיר נטעו בנציגי הקיבוץ את האמונה כי, השקעת הקיבוץ הינה בעלת סיכון מינימאלי.

[3]        החל מחודש מרץ 2002, התברר כי הנתבעים הונו את הקיבוץ, בתרגיל "עוקץ" מתוכנן ומחושב מראש. כך, שערב המפולת של השיקים אשר לא כובדו, נצברו לחובת הנתבעים יתרות שיא בסך של כ- 3 מיליון ש"ח.