1. בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "
הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד גל את ביילי בע"מ (להלן: "
נתבעת 1"), בשל חוב שנותרה חייבת לבנק, ונגד רונן גל (להלן: "
רוני") וחיים ביילי (להלן: "
ביילי"), שחתמו כערבים לפירעון חובותיה של נתבעת 1 לבנק.
2. כל הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן.
ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענה אחת בלבד והיא, כי נתבעת 1 המחתה לבנק על דרך שעבוד את זכותה לקבלת כספים וזכויות מאת חברת בסו בע"מ (להלן: "
בסו"), שחבה לנתבעת 1 סך של 539,391.80 ש"ח, כי למרות המחאת הזכות לטובת הבנק, ולמרות שהבנק קיבל מהנתבעים מסמכים, המאמתים את קיום החוב של בסו לנתבעת 1 ואת שיעורו, לא פעל הבנק לגבות את החוב מבסו.
לטענת הנתבעים, התנהלות הבנק, שמיהר להגיש תביעה נגד הנתבעים, במקום לפעול לגבות את החוב מבסו, הייתה בניגוד להסכמים עם הנתבעים וגרמה להם נזקים כבדים.
3. מטעם הבנק העידו מנהל סניף הבנק מר ליאור כרמי (להלן: "
כרמי") ועו"ד ירון שוואב (להלן: "
שוואב"). מטעם הנתבעים העידו שני הנתבעים ביילי וגל.
בהסכמת הצדדים, נתקבל כעדות מטעמו של שוואב, תצהיר עדותו הראשית מבלי שנחקר בחקירה נגדית. הצדדים הסכימו גם, שאין צורך לחקור בחקירה נגדית את גל, תוך כדי כך שהם מסכימים, שהתשובות שניתנו על ידי ביילי בעת שנחקר בחקירה נגדית יחשבו כתשובות שניתנו על ידי גל.
לאחר שמיעת מכלול העדויות והתרשמותי מהן, לאחר קריאת סיכומי טענות הצדדים וניתוח המצב המשפטי, הגעתי למסקנה, שיש לדחות גם את טענת ההגנה היחידה, לגביה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן.
להלן יפורטו נימוקיי.
4. אמנם הוכח באמצעות נ/5.1, נ/5.2 ונ/7 שהנתבעים המחו לבנק את הזכויות, שהיו להם כלפי בסו, ואמנם איני מסכימה עם ב"כ הבנק, כי לצורך המחאת זכות יש צורך לקבל הסכמה של החייב, שחובותיו הומחו לנושה (ראה:
סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969), אך עם זאת הטענה בדבר המחאת הזכות אינה יכולה לשמש הגנה לנתבעים בנסיבות תיק זה:
א. בהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 599/89
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד חגי פאר רו"ח, פ"ד מה (4) 870):
"התוצאה של העברת זכות היא שהנמחה נעשה נושה של החייב במקום הממחה, אבל כל עוד לא נפרע החוב זכאי הנמחה לגבות את המגיע לו מהממחה"
וראה גם ע"א 471/73
מקבלי נכסים זמניים ומנהלים של אלקטרוג'ניקס (ישראל) בע"מ נגד אליסנט בע"מ ואח', פ"ד כט (1) 121, בעמ' 126.
כפי שעולה מחומר הראיות, הבנק הנמחה לא גבה את החוב מבסו, ולפיכך, זכאי הוא לגבות את החוב מנתבעת 1 ,הממחה.
ב. מסופקת אני אם ניתן להסתפק בחומר הראיות שהובא, כדי לקבוע את שיעור החוב של בסו כלפי נתבעת 1 . נ/4, שנחזה לכלול שני נספחים, הוגש ללא הנספחים. מנ/4 ניתן ללמוד, כי זהו דואר אלקטרוני, שנשלח כנראה מחברת בסו לביילי, ובו התייחסות להתחשבנות בין הצדדים בין בסו לנתבעת 1, כשלא ברור, שבסו מאשרת מהו סכום יתרת החוב שלה לנתבעת 1, או כי התכוונה להעביר כספים לנתבעת 1, או שמא היה בכוונתה לקזז מחובותיה לנתבעת 1 חיובים נגדיים של נתבעת 1, או לעכב תשלום כספים מסיבה אחרת כלשהי.
ג. גם אם ניתן היה לומר, שמנ/4 אפשר ללמוד על קיום חוב של בסו לנתבעת 1, או שניתן להסתפק בעדויות הסתמיות של כל אחד מהנתבעים לגבי סכום חובה של בסו במועד המחאת הזכות (תוך התעלמות
מהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 ואיני סבורה שכך המצב), עדיין לא הוכיחו הנתבעים מה הנזק שנגרם להם כתוצאה מזה, שהבנק הגיש תביעה נגדם בטרם פנה אל בסו.
מעדות ביילי למדנו, שהוא מודה, שלא היה באפשרותה של נתבעת 1 לגבות את החוב מבסו ללא הליך משפטי, שהיה חייב להתקיים באנגליה. מעדות שוואב למדנו, שלאחר הגשת התביעה בעקבות הפנייה, שהפנה אותו ב"כ הנתבעים, פנה שוואב לעו"ד יונתן גרוס (להלן: "
גרוס"), אליו הופנה על ידי ב"כ הנתבעים, שאמר לשוואב כי גרוס מייצג את בסו, בדרישה להעביר לבנק כספים, שלטענת הנתבעים מגיעים מבסו לנתבעת 1, אך נענה על ידי גרוס שהוא אינו מייצג את בסו וגם אינו מחזיק בכסף שמגיע לנתבעת 1 מכל גוף לרבות מחתמי לוידס.
הנתבעים לא הצביעו כיצד, בנסיבות אלה, כאשר דרישה מבסו לשלם חובה נתקלה בסירוב ויש צורך בפתיחה בהליכים משפטיים נגדה, נגרם נזק לנתבעים, בשל כך שהבנק לא פנה לבסו עובר להגשת התביעה נגד הנתבעים. הנתבעים לא הוכיחו ספציפית, שאם היה הבנק פונה קודם לכן, במועד מסוים כלשהו לבסו, ניתן היה לגבות ממנה את הכספים וכי לאחר מכן שונה המצב לרעה ומתי.
משכך המצב, משלא הוכיחו הנתבעים מה הנזק, שנגרם להם כתוצאה מכך שהבנק פנה אליהם לפני שפנה לבסו, דינה של טענת ההגנה שהעלו להידחות.
5. למעלה מן הנחוץ אוסיף ואומר: המחאת הזכות לבנק של חובות בסו לנתבעת 1, שנעשתה על דרך השעבוד, הינה בבחינת בטוחה, שקיבל הבנק מנתבעת 1. בהתאם להסכם בין הצדדים לכתב הערבות, הבטוחות אינן תלויות זו בזו. הבנק רשאי לממש הבטוחות לפי הסדר שיקבע על ידו (סעיף 14 לכתב הערבות).