פסק-דין בתיק א 63180/01

1. התובע, יליד 1948, רופא בעל התמחות בתחום הכירורגיה הפלסטית, נפגע בתאונת דרכים ביום  17.8.95. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2. לאחר התאונה פנה התובע לחדר המיון בבי"ח אסף הרופא, מסר על אבדן הכרה, כאבי ראש, סחרחורת ובחילות. צוינה רגישות מעל עמוד שדרה צווארי. בצילומים לא נראו שברים. האורטופד ציין תלונות על כאבי ראש, סחרחורת, בחילות, כאבים בעמוד השדרה הצווארי והגבי עם הקרנה ליד שמאל, וזרמים באותו פיזור. נצפתה ירידה בתחושה באספקט החיצוני של יד שמאל. נוירוכירורג ציין מצב לאחר זעזוע מח, ללא חסר נוירולוגי. בשל סחרחורת ובחילות אושפז להשגחה במחלקה. לאחר מכן טופל התובע  במרפאה  נוירולוגית בשל כאבי ראש, צוואר, סחרחורת, חולשת יד שמאל, חוסר תחושה ביד שמאל. ממצאי בדיקה מיום 3.9.95 היו ירידה דיפוסית בכח גס ביד שמאל, חסר יציבות בעמידה ובהליכה, ירידה בתחושה ביד שמאל, בדרמטום  C-6-7, החזרים שמורים וללא החזרים חולניים. לתובע נערכו ארבע בדיקות EMG, בהן נמצאו סימנים להפרעה בתפקוד העצבים המדיאני והאולנרי בכפות הידיים. התובע טוען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבי ראש, כאבים בעמוד השדרה הצווארי עם הקרנה ליד שמאל, כאבים ביד שמאל, סחרחורות, הגבלה בתנועות הצוואר, חוסר בתחושה ביד שמאל (אצבעות 2-4), חולשה בשתי הידיים. נערכו לתובע מספר בדיקות CT בעמוד השדרה הצווארי. בין הממצאים - בלטי דיסק  C 5-7, בליטות דיסק עם לחץ על החוט בגבהים C 3-4, לחץ על החוט מבלט דיסק גדול הלוחץ "קשות" על השורש ימינה  C 4-5 , לחץ דיאסקלי על החוט והשורשים  C 5-7 .

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. ביום 27.3.00 נקבעה נכותו הרפואית הצמיתה עקב התאונה והועמדה על נכות בשיעור של 10% החל מיום 1.3.99 בהתאם לסעיף 37(5)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " התקנות"), בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי מתוך נכות כוללת של 20% בגין סעיף זה ולאחר ניכוי מצב קודם. הועדה מצאה לנכון להגדיל הנכות בשליש בהתאם לתקנה 15 לתקנות. לתקופות שלפני יום 1.3.99 נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים שונים. 

4. במסגרת תובענה זו עתר התובע למנוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים נוספים, תחומים אשר, לטענתו, לא נדונו על ידי  הועדות הרפואיות של המוסד לבטוח לאומי: נוירולוגיה ורפואה תעסוקתית. כב' השופט בכר קבע בהחלטתו מיום 18.9.03 כי לא מצא כי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי התייחסה באופן פרטני לנכות הנוירולוגית ושללה קיומה של נכות כזו ולכן החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, פרופ' גדות. בהתייחס למנוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית קבע כב' השופט בכר כי ישקול שוב הבקשה לאחר קבלת חוות הדעת ובמידת הצורך גם לאחר שמיעת הראיות.

5. פרופ' גדות ציין בחוות דעתו מיום 6.11.03 כי לא מצא סימנים אובייקטיבים חולניים למעט חולשה קלה בשני שרירים בכף יד שמאל המעוצבבים שניהם על ידי השורש C 7-8  משמאל. עוד ציין כי למרות שבבדיקות EMG נמצאו סימנים להפרעה בתפקוד העצבים (ולא השורשים) המדיאני והאולנרי הוא לא מצא עדות קלינית לכך בבדיקה. פרופ' גדות הוסיף וציין כי למרות הבעייתיות של התיעוד הרפואי  ופרשנות הבדיקה הנוירולוגית הוא סבור כי התובע אכן לקה בחבלת צוואר בתאונה במנגנון של צליפת השוט והתסמין הנוירולוגי שלו עולה בקנה אחד עם תת קבוצה 3 של whiplash associated disorders, לפי החלוקה של ה - QUEBEC TASK FORCE 1995 שהגדרתה "תלונות צוואריות וסימנים נוירולוגים". פרופ' גדות העריך את נכותו בשטח הנוירולוגי בגין כך בשיעור של 5% לצמיתות לפי סעיף 31 (5) (א) (2) לתקנות, הדן בשיתוק חלקי של עצב האולנריס - מותאם. פרופ' גדות המליץ להגדיל את הנכות בהתאם לתקנה 15 לתקנות מאחר ועבודתו המקצועית של התובע מצריכה מיומנות ידנית מיוחדת. עוד קבע פרופ' גדות כי לא נגרמה לתובע נכות בהתייחס לכאבי הראש וחוסר היציבות.

6. לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' גדות עתרה הנתבעת בבקשה לפסול את חוות דעתו והעלתה שתי טענות. האחת, כי פרופ' גדות מונה רק על מנת לבדוק את תלונותיו של התובע בהתייחס לכאבי ראש וסחרחורות ולא בגין הצוואר. קביעת המומחה כי נותרה לתובע נכות נוירולוגית בגין הצוואר מהווה, כך נטען, קביעה חופפת לנכות שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי ולכן דין חוות הדעת להיפסל. השניה, כי פרופ' גדות ציין בסיפא של חוות דעתו כי בעת בדיקתו נוכח לדעת כי  הכיר את התובע בעת שהאחרון היה מתמחה במחלקה לכירורגיה פלסטית בבי"ח בילינסון, שם עבד פרופ' גדות עד לשנת 1997 ולכן יש לפסול את חוות הדעת. ביום 7.1.04 דחה כב' השופט בכר את שתי הטענות. לעניין הטענה הראשונה, קבע השופט בכר, כי אין חפיפה בין הנכויות שנקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי ועל ידי פרופ' גדות. האחת, נכות אורטופדית בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה הצווארי, השניה, נכות נוירולוגית בגין שיתוק עצב האולנריס. לעניין הטענה השניה, נקבע כי פרופ' גדות ציין בחוות דעתו כי לא היו בינו לבין התובע כל קשרים במישור המקצועי או האישי, אז ומאז, ועל כן העובדה כי התובע היה מתמחה במחלקה לכירורגיה פלסטית, שם עבד המומחה עד לשנת 1997, אין בה כדי להשפיע על קביעת נכותו של התובע או לפגוע באובייקטיביות של המומחה. על החלטה זו הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה. למרות זאת מצאה לנכון הנתבעת להעלות שוב, במהלך דיון ההוכחות ובסיכומיה, את אותן שתי הטענות בעניין חוות דעתו של פרופ' גדות. לטעמי לא היה מקום להעלות שוב טענות אלו. לעניין שתי הטענות אין לי אלא להפנות להחלטתו של כב' השופט בכר, לה אני מסכימה.

7. הנתבעת טענה עוד לעניין הנכות הרפואית של התובע, כי הוא נפגע גם בתאונות אחרות, לפני ואחרי התאונה נשוא התובענה, וכי יש לייחס לתאונות אחרות אלו את נכותו הנטענת כיום. אין חולק כי התובע עבר תאונות נוספות מלבד התאונה נשוא התובענה. בהתאם לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת התובע עבר תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה ביום 4.12.82. בקשר לתאונה זו התלונן על כאבי גב תחתון, עם הקרנה לרגל שמאל. ביום 30.4.86 נפגע בתאונת עבודה בעת הרמת חולה. בקשר לתאונה זו התלונן גם כן על כאבים בעמוד השדרה התחתון, עם הקרנה לרגל ימין. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין פגיעה זו, על פי סעיף 37(7)ב' לתקנות הביטוח הלאומי, שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני. ביום 11.3.01, לאחר התאונה נשוא התובענה, החליק התובע במדרגות ביתו. הוא התלונן על חבלת ראש, כאבים בגב, צוואר ויד שמאל. התיעוד הרפואי לגבי פגיעותיו האחרות של התובע עמד הן בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ( למעט נושא התאונה משנת 2001, שהרי הועדה הרפואית נתנה החלטתה בשנת 2000) והן בפני פרופ' גדות, אשר בדק את התובע  בשנת 2003 והתייחס במסגרת חוות דעתו גם לתאונה מיום 11.3.01. המוסד לביטוח לאומי ניכה מהנכות שקבע לתובע מחצית בשל מצב רפואי קודם. פרופ' גדות קבע כי הנכות הרפואית שקבע נובעת מהתאונה נשוא התובענה. פרופ' גדות לא נחקר על חוות דעתו. ממצאי חוות הדעת מקובלים עלי. אינו מוצאת כל מקום או בסיס להתערב בקביעת הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל ידי המומחה מטעם בית המשפט. נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה היא, אם כן, נכות בשיעור של 14.5%.

8. ולעניין הנכות התפקודית. התובע טוען כי לפני התאונה עבד במרפאות קופ"ח בעפולה וברמלה, בצע ניתוחים פלסטיים בקופ"ח ברמלה וכן בבי"ח העמק בעפולה וכן בצע ניתוחים פלסטיים באופן פרטי. עקב התאונה ואחריה, נטען, הוא אינו יכול עוד לבצע ניתוחים פלסטיים. לאחר שנעדר מעבודתו כחודשיים וחצי לאחר התאונה, נטען, לא שב עוד לעבודה בבית החולים ובקופ"ח  ברמלה (ראה נספחים כב - כג לתצהירו). בתקופה מסוימת, בשנים 2000 - 2004 עבד כאזרח עובד צה"ל. כיום הוא עובד במשרה חלקית בשירותי בריאות כללית בסניף נצרת (למרות שהוא מתגורר בפתח - תקווה) וכן מבצע  באופן פרטי ניתוחים "קטנטנים" של הוצאת נקודות חן. התובע מסביר כי בשל החולשה בידיו קיים פחד, הן בקרב בתי החולים והמרפאות  והן בקרבו עצמו, לאפשר לו לבצע ניתוחים פלסטיים. התובע טוען כי במועד התאונה היה בשלב של סיום התמחותו (עמ' 10 שורה 24), ואמור היה להשתלב ולהרחיב פעילותו בתחום של בצוע ניתוחים פלסטיים פרטיים.

9. מעיון  בדוחות השומה שהוגשו על ידי התובע לשנים 1994 - 2000 עולה כי לא חלה ירידה בהכנסות התובע בשנים שלאחר התאונה בהתייחס לשנה שלפניה. עוד יצוין כי גם לפני התאונה השתכר התובע מעל שילוש השכר הממוצע במשק וגם לאחר התאונה הוא השתכר כך. הנתבעת טוענת, לפיכך, כי לא נגרמה לתובע כל פגיעה תפקודית שהרי השתכרותו נותרה באותה רמת השתכרות והתובע ממשיך לעבוד במקצועו. איני  מקבלת הטענה. לתובע נגרמה בתאונה פגיעה שהותירה חולשה מסוימת בכפות ידיו, כפי שקבע גם פרופ' גדות. כאשר אנו עוסקים בתובע שהוא מנתח פלסטי במקצועו, פעילות הדורשת דיוק ומוטוריקה עדינה בכפות הידיים ברמה הגבוהה ביותר, שהרי בשלמות גופו של המטופל אנו עוסקים, אין ספק כי חולשה או פגם בתפקוד כפות הידיים, יהא קל ככל שיהא, הוא בעל משמעות תפקודית ניכרת בהתייחס למקצועו של התובע. אני מקבלת את טענת התובע, אשר עדותו מהימנה בעני ומתיישבת גם עם התיעוד הרפואי וקביעות המומחה הרפואי, כי מאז התאונה נפגעה כליל יכולתו לבצע ניתוחים פלסטיים, מעבר לניתוחים פעוטים כמו הוצאת נגעי עור קלים.

10. אכן, השתכרותו של התובע לא נגרעה בפועל. עם זאת, יכולת, כושר ופוטנציאל הגדלת שיעור השתכרותו בהתאם להכשרה שרכש נגרעו. התובע עמד בפני סיום התמחותו בתחום הכירורגיה הפלסטית. התובע טוען כי עם סיום ההתמחות צפוי היה להרחיב פעילותו ושיעור השתכרותו על ידי בצוע ניתוחים באופן פרטי, או במסגרת אחרת. אני מקבלת את הטענה, היא מתיישבת עם ההיגיון, השכל ישר  וניסיון החיים. התובע צפוי היה להגדיל את שיעור השתכרותו באמצעות ביצוע ניתוחים פלסטיים על פי התמחותו. אפשרות זו נגרעה ממנו עקב התאונה. על כך הוא זכאי לפיצוי, הן לגבי התקופה שמאז התאונה ועד היום והן לגבי שנות ההשתכרות הצפויות לו עד לגיל הפרישה. איני סבורה כי חישוב אקטוארי מדויק ומלא הולם את נסיבות תיק זה, כאשר לא קיימות ראיות ברורות על שיעור ההפסד הצפוי וכאשר נראה שמדובר באבדן השתכרות אשר לא צפוי היה להיות  בשיעור שווה בכל שנה ושנה, אלא צפוי היה שרמת השתכרותו של התובע מבצוע ניתוחים הייתה עולה עם השנים ועם רכישת ניסיון נוסף. לפיכך, הפיצוי יינתן על דרך הערכה גלובלית.

11. התובע העיד כי לא עבד חודשיים וחצי. המוסד לביטוח לאומי אישר תקופת אי כושר מיום התאונה  ועד ליום 3.11.95. אני מקבלת את עדות התובע על תקופת אי הכושר, שנתמכת בקביעת המוסד לבטוח לאומי. בסיס השכר שיילקח בחשבון הוא שילוש השכר הממוצע במשק היום  (22,500) ובניכוי 25% מס, סה"כ 16,627 ש"ח שכר חודשי. הפסד השכר לתקופת אי הכושר יעמוד על סכום של 41,600 במעוגל. לסכום זה תתווסף ריבית  כחוק מאמצע התקופה. 

12.  הפסדי השכר מתום תקופת  אי הכושר  (נובמבר 1995) ועד היום  מוערכים על ידי באופן גלובלי בסך של  240,000 ש"ח, בערכים של היום. הפסדי השכר מהיום ועד לגיל הפרישה, גיל 67,  בשנת 2015,  מוערכים על ידי באופן גלובלי בסך של 160,000 ש"ח.

13. בגין כאב וסבל, הסכום לו זכאי התובע, בהתייחס לשיעור הנכות הרפואית,  ימי האשפוז וגילו ובתוספת ריבית עומד על סך  של 29,100 ש"ח במעוגל.

14. התובע עותר להוצאות בגין עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, נסיעות לעבר ולעתיד. לא צורפו אסמכתאות. בהתחשב בטיב הפגיעה אני מעמידה את הסכום לו זכאי התובע בגין כלל הוצאותיו, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 10,000 ש"ח בערכים של היום.

15. סך כל נזקי התובע הם כדלקמן :

א.      אבדן השתכרות בתקופת אי הכושר - 41,600 ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה.

ב.      אבדן השתכרות בעבר לאחר תקופת אי הכושר - 240,000 ש"ח.

ג.        אבדן השתכרות בעתיד -  160,000 ש"ח.

ד.      כאב וסבל - 29,100 ש"ח.