התביעות
;
1. בפני תביעה ותביעה שכנגד, באשר למחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים בנוגע להפעלת תחנת הדלק "מצפה גולן" (להלן: "
התחנה"), מתקניה, ועסקים נוספים במקרקעין בהן נמצאת התחנה, כפי שיפורט להלן.
התביעה העיקרית הינה תביעה לסילוק יד, כספית-חוזית, פירוק שיתוף במטלטלין ומתן חשבונות, הנוגעת לשימוש אשר עושות התובעת (להלן: "
רון-פז") והנתבעת מס' 1 (להלן: "
אליאב"), בשטח של כ- 3,760 מ"ר, הידוע
כיום כחלקה 198, חלק מחלקה 199 וחלק מחלקה 201 בגוש 15062, וכן חלק מחלקה 143 בגוש 15279 (להלן: "
הנכס"), עליו נמצאת תחנת דלק וכן נמצאים שירותים מסחריים שונים.
יש לומר, כבר כאן, כי חלק מהסעדים, אשר התבקשו בכתבי הטענות, נזנחו מסיבות שונות, ובפסה"ד אדון רק בסעדים אליהם התייחסו הצדדים בסיכומיהם.
הנתבעת 2 (להלן: "
פרג'ון"), הינה בעלת מניות וכן מנהלת באליאב. נתבעת נוספת, בשם חווה שיש (להלן: "
שיש"), אשר היתה בעלת מניות באליאב, נמחקה.
בתביעה שכנגד, אשר הגישה אליאב, טענה אליאב, כי רון-פז נותרה חייבת לה, בגין שותפות אשר היתה ביניהן במתקן לרחיצת מכוניות, סכום של 23,948.81 ש"ח, בגין הוצאות שונות אשר הוציאה אליאב, ועתרה לחיוב רון-פז בסכום זה.
לאחר קבלת רשות מביהמ"ש (החלטת כבוד השופטת בר-זיו מיום 13.1.02 בבש"א 22412/01), תוקנה התביעה שכנגד באופן שסכום התביעה שכנגד הוגדל ל- 228,866 ש"ח ונתבעו סעדים נוספים - סעדים הצהרתיים וסעד של גילוי חשבונות.
הרקע העובדתי, וההסכמים השונים
;
2. בראשית, היו הזכויות בנכס, בבעלות ממשפחת דרעי, אשר חכרה את הנכס, בחכירה ראשית, ממנהל מקרקעי ישראל, על פי הסכם חכירה, לתקופה שמיום 3.6.1981 ועד יום 31.3.2025 (להלן: "
הסכם דרעי").
כל זכויות משפחת דרעי בנכס, הועברו, בתאריכים שונים לידי מר שמשון קרופניק ומר משה יצחק אספורמס (אשר ייקראו, יחדיו, להלן: "
ק.א."), אשר בבעלותם היו 60% מהזכויות בנכס וכן לידי בני הזוג רות וזלמן הוכמן (להלן: "
הוכמן"), שבבעלותם היו 40% מהזכויות בנכס (קרופניק, אספורמס והוכמן, יחדיו, ייקראו, להלן: "
הבעלים").
3. ביום 9.6.86 נחתמו בין פז חברת נפט בע"מ (להלן: "
פז"), ובין הבעלים, שני הסכמים כדלקמן:
א. הסכם חכירה, (להלן: "
הסכם חכירת פז"), לפיו חכרה פז, מהבעלים, בחכירת משנה, שטח של 2,000 מ"ר (להלן: "
השטח"), למשך כל תקופת החכירה הראשית הקיימת לזכות לבעלים, פחות 6 חודשים.
ב. הסכם נוסף, להפעלת התחנה (להלן: "
הסכם ההפעלה"), לפיו העניקה פז לבעלים זכות להפעיל את התחנה, המצויה על השטח.
בשטח היו בנויים, במועד זה, מתקני התחנה עצמם, מבנה המשמש כמוסך לתיקון צמיגים (להלן: "
הפנצ'ריה"), מזנון (להלן: "
המזנון") וכן שלושה תאים אשר שימשו לסיכה ולרחצת כלי רכב (להלן: "
התאים").
במפלס התחתון, המצוי מתחת לשטח, התנהלו מוסך (להלן: "
המוסך"), מוסך למכוניות או"ם (להלן: "
מוסך האו"ם") ומוסך פחחות (להלן: "
מוסך הפחחות").
כן היו במקום מבנה, אשר שימש למינימרקט (להלן: "
המינימרקט") ומשתלה (להלן: "
המשתלה"), ובשלב מאוחר יותר הוצבה שם מכונה לרחיצת כלי רכב (להלן: "
מכונת הרחיצה"), אליה אתייחס בהמשך.
4. רון-פז נכנסה לתמונה, כאשר רכשה מ- ק.א., בחכירת משנה, על פי הסכם מיום
3.12.90 (להלן: "
הסכם רון-פז"), 30% מזכויות החכירה הראשית בנכס.
לפי הסיפא של סעיף 6.1.2. להסכם רון-פז, זכאית רון-פז ל- 30%, מהכנסות הפנצ'ריה ו- 70% מההכנסות שייכים לק.א.
בהמשך להסכם רון-פז, התקשרה רון-פז עם פז, ביום
14.2.91, בהסכם קמעונאי לגבי שטח התחנה (להלן: "
ההסכם הקמעונאי"), לפיו תפעיל רון-פז את התחנה ואת המזנון.