התובעת, ילידת 1947, עותרת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע מיום 6.3.05, עת חצתה כביש ומעדה, לטענתה, בשל שיפוע בטון. התאונה היא תאונת עבודה בהיות התובעת בדרכה לעבודתה כספרית. התובע פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) למיצוי זכויותיה, שם נקבעה לה נכות זמנית וצמיתה, בגינן קיבלה תגמולים (דמי פגיעה ומענק נכות).
בכתב התביעה צויין שהתביעה היא עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, הגם שבמהותה היא תביעה בגין רשלנות הנתבעת ובהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכך גם נוהלה (לרבות לעניין הגשת חוות דעת מטעם הצדדים).
הנתבעת היא הרשות המקומית שבתחום שיפוטה ארע האירוע נשוא התובענה. בכתב הגנתה כפרה הנתבעת באחריות, באירוע, בקיומו של מפגע, בנזק ובקשר הסיבתי ביניהם. עוד טענה הנתבעת לרשלנות תורמת מכרעת של התובעת לאירוע.
להוכחת מצבה הרפואי הגישו הצדדים חוות דעת בתחום האורטופדיה: מטעם התובעת הוגשה חוות דעת ד"ר קמחין, אשר העריך נכותה הצמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1967 (להלן:
"התקנות"). מטעם הנתבעת לא הוגשה חוות דעת, והצדדים הסכימו לנכות בשיעור 10% עפ"י חוות דעת מומחה התובעת ונתוני המל"ל (פרוטוקול מיום 27.9.06).
מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה ובעלה. כן הוגשו מסמכים ותמונות מקום האירוע.
מטעם הנתבעת הוגש בהסכמה וללא צורך בחקירה תצהיר אייל חכים, מפקח ביחידת החזקת דרכים בנתבעת. כן הוגשו מסמכים ותמונות מקום האירוע.
עיקרי העובדות שצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי:
- התובעת, ילידת 1947, ספרית במקצועה, הלכה ביום האירוע בדרכה לעבודה במספרה. לעת שביקשה לחצות את הכביש, מעדה, נפלה ונחבלה (ס' 4 לתצהיר התובעת).
- ממקום האירוע המשיכה התובעת ללכת לבית הלקוחה (עדות התובעת בעמ' 10 לפרוטוקול), לשם הגיע בעלה והם פנו למרפאת קופת חולים (עדות בעלה בעמ' 6 לפרוטוקול). התובעת הופנתה לבית החולים "איכילוב" שם אובחן שבר ביד שמאל, בוצעה רדיקציה וידה גובסה.
- במעבר החצייה בו התובעת ביקשה לעשות שימוש על מנת לחצות את הכביש, מצוי היה לעת האירוע שיפוע בטון. המדובר במעבר חצייה רחב, הכולל אי תנועה בין שני מסלולים ובו אף מצוי עמוד תאורה. רוחבו של שיפוע הבטון אינו עולה כדי עשירית מרוחב מעבר החצייה אותו ביקשה התובעת לחצות, והוא ממוקם בקירוב לגבולו הימני של מעבר החצייה (ר' תמונות המצורפות לתצהיר התובעת ואשר צולמו על ידי בעלה).
עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:
התובעת בסיכומיה טוענת שחצתה מעבר חצייה ותוך כדי עלייתה לשפת המדרכה, נפגעה ברגלה כתוצאה מגוש בטון עגול שהיה מוצב בחיבור שבין הכביש לשפת המדרכה. לטענתה, גוש הבטון גודלו כחצי כדורגל, והמעידה ארעה לאחר שהניחה את רגלה על גבי מעבר החצייה, רגלה החליקה על גוש הבטון והתובעת הוטחה ארצה ונפגעה ביד שמאל. לטענתה, מדובר במפגע, והיא לא הביטה אל הרצפה שכן התבוננה במכוניות על מנת לחצות את הכביש. התובעת טוענת שאין רלבנטיות להעדר תלונה על מפגע במקום, שכן גם אם לא התלוננה, הרי אין זה אומר שלא היה קיים מפגע במקום.
התובעת מוסיפה וטוענת לאחריותה המושגית והקונקרטית של הנתבעת כלפי ההולכים ברחובותיה, טוענת כי התרשלה - התרשלות רבתי - מלדאוג לתקינות כאמור ולהפרת הוראות החוק המפורטות בפקודת העיריות או בתקנותיה, שנועדו להגן על התובעת מפני מקרה דוגמת המקרה דנן.
התובעת טוענת שאין להטיל עליה אשם תורם שכן נפגעה עת חצתה במעבר חצייה שבפיקוח הנתבעת, ולא יתכן להניח שאדם החוצה כביש במעבר חצייה יעשה זאת כשעיניו מונחות לכיוון מדרך רגליו ומבלי ליתן דעתו למכוניות, וכי נהגה כפי שכל אדם סביר היה נוהג בנסיבות. מוסיפה התובעת וטוענת שאין מקום לייחס לה חוסר אמינות בשל "סתירה קלה" (כהגדרתה) בעדותה, שנבעה מהתרגשות וקשיי דיבור.
התובעת מציינת שהצדדים הסכימו לגבי שיעור הנכות הרפואית, טוענת להשפעת הנכות במישור התיפקודי בעבודתה כספרית, עד כדי 40% נכות ופגיעה ניכרת בכושר השתכרותה. התובעת עותרת בסיכומיה לפיצוי בראש הנזק של הפסד שכר בעבר (סך של 66,500 ש"ח למשך 38 חודשים), פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד (עד גיל 70, ע"ב 15% משכרה, סך של 24,818 ש"ח), הוצאות נסיעה בעבר ולעתיד (10,000 ש"ח), הוצאות רפואיות (15,000 ש"ח), עזרת הזולת בגין עזרת בני משפחתה בעבר (15,000 ש"ח), עזרת הזולת לעתיד (20,000 ש"ח) וסך של 35,000 ש"ח בגין כאב וסבל. התובעת מציינת שיש להפחית תגמולי מל"ל וסכום של 7,002 ש"ח, ששולם לה בעבר.
יוער, כי סיכומי התובעת נפרשו על פני 17 עמודים, וזאת בניגוד להחלטת 18.2.08, שקבעה אורך סיכומים שלא יעלה על 5 עמודים, וזאת מבלי שהוגשה בקשה כלשהי לעניין זה. הנתבעת טענה בסיכומיה שיש להתייחס לכך לעת מתן פסק הדין.
הנתבעת בסיכומיה טוענת שיש לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות ריאליות, וזאת בין היתר בשל סתירות בעדויות התובעת ובעלה לעניין הפעם הראשונה שראה הבעל את המפגע; תמונות שהוגשו על ידי התובעת ושצולמו על ידי בעלה והן משלושה מקומות שונים (מפנה לעדות הבעל); התובעת אינה יודעת מדוע נפלה, ואימצה את המפגע בדיעבד; התובעת לא הוכיחה את התביעה שכן בכתב התביעה ייחסה את האירוע לשבר בשיפוע הבטון, כך גם בתצהירה ואילו בחקירתה הנגדית הכחישה קיומו של שבר בבטון, וגם אם תתקבל גרסה כלשהי של התובעת הרי שלא הוכחה רשלנות של הנתבעת שעה שהתובעת הודתה שמדובר בכבש שלם וללא שבר.
לחילופין, התייחסה הנתבעת לגובה הנזק, טענה לנכות רפואית בשיעור 10%, לטענתה התובעת המשיכה לעבוד בצורה מלאה בשנה שלאחר התאונה, ורק לאחריה הפסיקה לעבוד או הפחיתה הכנסתה, ללא קשר לתאונה.
הנתבעת בסיכומיה מתייחסת לטענות התובעת בראשי הנזק, טוענת שאין לפצותה בראש הנזק של הפסד שכר לעבר שכן לא צרפה מסמכים בדבר הכנסותיה הנטענות, היות הכנסתה מדווחת באופן עצמאי על ידה באופן רטרואקטיבי, והעדר ידיעתה באשר להפסדיה ושיעורם. בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד נטען שהמגבלה אינה מונעת ממנה לעבוד, שכן עבדה שנה שלמה לאחר האירוע וללא ירידה בשכר ולכן אין לפצותה. בראש הנזק של הוצאות ועזרת הזולת נטען שלא הוכחו הוצאות כלשהן, הוצאותיה מכוסות על ידי המל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה, ולפיכך אין לפצותה. בראש הנזק של כאב וסבל הוצע 15,000 ש"ח, אלמלא היתה התביעה נדחית.