מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תובענה שטרית על 2 שיקים, בסך 105,200 ש"ח ובסך 107,300 ש"ח, הנחזים כמי שנמשכו על ידי השותפות "יציב - העוזר" (להלן: 'השותפות'). בשותפות שותפים, בין השאר, הנתבעים (להלן: 'אלברט' ו-'עמרם', בהתאמה) וכן אדם נוסף, הצד השלישי (להלן: 'מישאל').
2. התובע טוען כי קיבל את השיקים מידי השותפות, באמצעות מישאל, במסגרת עסקי הלוואות חוץ-בנקאיות.
3. הנתבעים טוענים כי העסקים האמורים היו עסקיו הפרטיים של מישאל, אשר הונה את השותפות על ידי משיכת שיקים שלה, תוך זיוף חתימתו הנדרשת של שותף נוסף, עמרם, ושינוי התאריך על דעתו בלבד.
4. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי נגד מישאל; אולם לא עלה בידיהם להמציא לו את ההודעה כדין [פרוטוקול, עמ' 1].
לפיכך ההודעה לצד שלישי נמחקת בזה.
5. הצדדים הסכימו כי למעשה הוברר שהחתימה השנייה על השיקים הנדונים אינה חתימתו של עמרם. לפיכך נותרה להכרעה שאלת ההשלכות המשפטיות של מצב-דברים זה; לרבות השאלה אם חתימתו של מישאל על השיקים הנדונים מחייבת את השותפות מדין הרשאה [פרוטוקול, עמ' 7-8].
6. עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי - דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.
7. עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.
דיון והכרעה
8. הנתבעים כפרו בחתימה הנוספת על השיקים, מלבד חתימתו של מישאל, אשר נחוצה כדי לחייב את השותפות בגין השיקים הנדונים. לפיכך נטל הראיה הוא על התובע בטענתו כי הנתבעים חבים בגין השיקים הללו.
9. הצדדים הסכימו להעניק מעמד ראייתי של ראיה בין כלל הראיות לבדיקת פוליגרף של הנתבעים בשאלת החתימה וההרשאה. לפי תוצאות הבדיקה, הנתבעים או מי מהם לא חתמו על השיקים הנדונים ולא הרשו למישאל לחתום בשמם ו/או בשם השותפות על השיקים הללו.
10. לפי המחקרים הנסקרים בספרו של איתן אלעד,
הפסיכולוגיה של השקר ושיטות לחשיפתו, 2005, עמ' 205-276 - מדובר במכשיר אמין הרבה מעבר למאזן ההסתברות המספיק להכרעה במשפט אזרחי. כעולה מן האמור שם, מידת אמינותו מספיקה גם להרמת נטל ההוכחה המוגבר בטענת תרמית.
11. בעקבות ממצאי הפוליגרף הסכימו הצדדים כי
"שאלת החתימה אינה עוד במחלוקת, היא הוכרעה ע"י הפוליגרף... ועל כן המחלוקת היא בשאלת ההרשאה" [פרוטוקול, עמ' 8].
12. מישאל לא העיד במשפט, ו-2 תצהירים שעשה, אחד לטובת כל צד, נמשכו מן התיק [פרוטוקול, עמ' 8]. התנהלותו זו מאששת את החשד נגדו, שבו תמכה גם בדיקת הפוליגרף, כי זייף את חתימת עמרם על השיקים [החתימה שהוספה נחזית כחתימתו של עמרם - ראו עדותו של עמרם בדיון בהתנגדות, פרוטוקול מיום 15.12.05, עמ' 3]. בכך נכרך גם אישוש הטענה כי מישאל שינה על דעת עצמו את התאריך הנקוב בשיקים.
13.
"הפקודה (פקודת השטרות - ש"פ)
מתייחסת בחריפות בולטת לזיוף חתימה, וקובעת קטגורית בסעיף 23(א), כי חתימה כזו 'אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות בשטר'. נוסח חד משמעי זה קובע שתי תוצאות: ראובן (השולח - ש"פ)
אינו חייב כלל על פי השטר, אפילו כלפי תובע האוחז בו כשורה, ומי שרכש את השטר לאחר הזיוף אינו מקבל בו קניין, אפילו כלפי מי שחתם עליו כדין לפני הזיוף"[שלום לרנר,
דיני שטרות, מהדורה שניה (2007), עמ' 408-409].
14. פקודת השטרות גם קובעת [בסעיף 64], כפי שמזכיר לרנר בהמשך דבריו שם, כלהלן:
(א)
שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל...
(ב)
בייחוד מהותיים הם שינויים אלה : כל שינוי בתאריך..."
15. לפיכך, בעקבות זיוף חתימתו של עמרם כאילו הייתה חתימת-מושך שנייה, כנדרש לחיוב השותפות, לצד חתימתו של מישאל; ובעקבות שינויו ללא-הרשאה של התאריך על ידי מישאל לבדו - קופחה עילתו השטרית של התובע.