שחר עידן פיתוח ובניה בע"מ (להלן-
התובעת), הגישה תביעה על סך של 266,710 ש"ח נגד חב' שרותים חשמליים מכניים של מקורות חב' מים בע"מ (להלן-
הנתבעת), בגין אי תשלום עבור עבודות פינוי עפר.
תמצית טענות התובעת
התובעת היא חברה פרטית, העוסקת בעבודות פינוי והובלת עודפי עפר.
הנתבעת היא חברת בת ממשלתית של מקורות חברת המים בע"מ.
ביום 29.3.06 הגישה התובעת הצעת מחיר לנתבעת, לביצוע עבודות פינוי עודפי אדמה באתר המימדיון ברמת גן. בהתאם להצעה, מחיר ההובלה הוא 400 ש"ח בתוספת מע"מ, במשאית מסוג דבל- דבל, בנפח של 17.5 קוב, על פי חישוב של 22.85 ש"ח לקוב.
ביום 2.4.06 הוציאה הנתבעת לתובעת טופס הזמנת עבודה בו נקבע, כי התובעת תפנה כמות של 7,000 מ"ק עפר אל מחוץ לאתר, תמורת סך של 22.85 ש"ח עבור כל מ"ק.
לפני תחילת העבודה נערך למנהל התובעת, מר חזי בדור (להלן-
מר בדור), סיור בשטח, בלווית נציגי הנתבעת ונציגי מקורות והוצגה בפניו ערימת עפר גדולה מאוד, אותה היה על הנתבעת לפנות.
מר בדור הפנה את תשומת ליבו של נציג הנתבעת, מר אלכס זסלבסקי (להלן-
מר זסלבסקי), כי על פניו ישנה כמות גדולה בהרבה מהכמות המשוערת, 7,000 מ"ק. מר זסלבסקי אמר, כי ההערכות תמיד פחותות מהמצב בשטח ואין כל בעיה, העיקר שפינוי עודפי העפר יסתיים לפני חג הפסח.
ביום 3.4.06 החלה התובעת בעבודות פינוי עודפי העפר והובלתם.
העבודה התבצעה כך, שמשאיות התובעת הועמסו בעודפי העפר על ידי עובדי הנתבעת ועובדי מקורות, כל משאית נבדקה על ידם ולאחר מכן נחתמו אישורי ההובלה (הקרויים "דף סבבים"). בסוף כל יום, ניגשו נהגי המשאיות למנהל העבודה של הנתבעת והחתימו אותו על תעודת משלוח, הכוללת את פירוט כמות ההובלות וכמות במ"ק לכל הובלה עבור אותו יום. מנהל הנתבעת חתם על תעודות המשלוח לאחר אימות החתימות על דף הסבבים של אותו יום.
עובדי הנתבעת האיצו בתובעת לזרז את מלאכת הפינוי ולסלק את ערימת העפר במהירות האפשרית, עוד לפני חג הפסח. לצורך זירוז ביצוע העבודות, הוסיפה התובעת משאיות נוספות.
בזמן ביצוע העבודות הסתבר, כי כמויות העפר חרגו בצורה ניכרת מהכמות המקורית שבהזמנת העבודה. על אף זאת, נדרשה התובעת להמשיך בעבודות הפינוי, תוך שעובדי הנתבעת ועובדי מקורות מאיצים בה.
לאחר סיום העבודות, הגישה התובעת לנתבעת שלוש חשבוניות לתשלום, בסך כולל של 604,968.77 ש"ח כולל מע"מ. החשבוניות הוכנו בהתאם לתעודות המשלוח, שנחתמו כולן על ידי עובדי הנתבעת או עובדי מקורות.
נציג הנתבעת הודיע לתובעת, כי הנתבעת מוכנה לשלם מתוך החשבוניות סכום של 186,341 ש"ח כולל מע"מ, דהיינו, את התמורה בגין פינוי 7,000 מ"ק אדמה, בהתאם להזמנת העבודה. הנתבעת סירבה לשלם את יתרת הסכום שהתבקש.
לאחר דין ודברים בין הצדדים, נאותה הנתבעת לשלם לתובעת סכום נוסף בסך של 148,321 ש"ח כולל מע"מ. הנתבעת התנתה תשלום נוסף זה בויתור התובעת על כל תביעה כספית נגדה. התובעת לא הסכימה לדרישה זו.
ביום 16.7.06 שילמה הנתבעת לתובעת סך של 186,341 ש"ח בלבד. הנתבעת החזירה לתובעת שתי חשבוניות ובגין חשבונית נוספת הוציאה חשבונית זיכוי. התובעת נאלצה לבטל את החשבוניות שהוחזרו לה.
הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 415,032 ש"ח כולל מע"מ. משכך, פנה ב"כ התובעת לנתבעת בשני מכתבים. במכתב תשובה מיום 2.8.06, הודתה הנתבעת בחוב בגין פינוי 5,620 מ"ק, לפי מחיר של 22.85 ש"ח בתוספת מע"מ למ"ק, שהם 148,321 ש"ח כולל מע"מ.
הנתבעת לא שילמה סכומים אלה ולכן נשלחו אליה מכתבי דרישה נוספים. לבסוף, הודיע נציג הנתבעת למנהל התובעת, כי הנתבעת תשלם את החוב בו היא מודה. לאחר התשלום הנוסף נותרה הנתבעת חייבת סך של 266,710 ש"ח כולל מע"מ.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת ביתרת החוב, בסך 266,710 ש"ח.
תמצית טענות הנתבעת