א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
57957-04
31/08/2008
|
בפני השופט:
מרדכי בן חיים
|
| - נגד - |
התובע:
אריה ורדי
עו"ד ריחני אילן
|
הנתבע:
ד"ר יעקב קלו
עו"ד בנימין אבנר
|
| פסק-דין |
א.
מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין
בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרות נטענות של הסכם שכירות.
1. בין התובע כשוכר מזה, ובין הנתבע מזה כמשכיר נחתם ביום 5/7/01 חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות"), לפיו השכיר הנתבע לתובע דירה בת 5 חדרים הממוקמת בקומות רביעית וחמישית בבנין ברח' זנגוויל 5 בתל-אביב (להלן: "
הדירה").
2. אין חולק בפני כי על גג הדירה היתה בריכת מים, הגם שזיכרה לא בא בחוזה השכירות (להלן: "
הבריכה").
בחוזה השכירות נקבע כי הינה לתקופה של שמונה עשר חודש החל מיום 5/8/01 ועד ליום 4/2/03, וכי דמי השכירות הועמדו על סך של 82,500$ ששולמו בעבור כל תקופת השכירות.
החזקה בדירה לא נמסרה לתובע במועד שצויין בחוזה השכירות, והמועד המדויק בו קיבל התובע את החזקה בדירה שנוי במחלוקת. אין חולק, כי ביום 16/9/01 סוכם בין התובע מזה ואדריכל שרל דוראל, מי שהיה לעת ההיא מיופה כוחו של הנתבע (להלן: "
דוראל"), מזה - כי "תאריך תחילת החוזה יהיה ביום כניסת התובע לדירה בפועל וכי 100 יום החל מיום הכניסה יהיו ללא תשלום שכר דירה ויתווספו לאחר פקיעת החוזה".
ההסכמות הנ"ל הועלו על הכתב במסמך שכותרתו - סיכום פגישה (להלן: "
סיכום הפגישה"), בו נקבעו בנוסף לכך פרטים נוספים עליהם אעמוד במידת הצורך.
3. התובע מייחס לנתבע הפרות של חוזה השכירות שעיקרן קיומן של בעיות איטום בדירה שהביאו לתופעות של רטיבות ברחבי הדירה, כמו כן הלין התובע על מיפלס המים בבריכה שהיה נמוך בכדי מטר אחד משפת הבריכה בכך נמנע מן התובע שימוש רגיל וסביר בבריכה.
יתר על כן, לגרסת התובע, התחוור לו כי לא בבריכה עסקינן אלא במאגר מים.
התובע טוען כי חרף פניותיו הרבות לנתבע, לא תוקנו הליקויים כדבעי, וכי שמאי מטעמו אשר בדק את הדירה והבריכה חישב ומצא כי דמי השכירות הראויים בגין בהתחשב במצבה בפועל, עומדים על סך 2,500 $ לחודש.
4. להלן טען התובע, כי ביום 15/1/03, מונה כונס נכסים לדירה, וכי בעקבות משא ומתן עימו נחתם בין התובע לכונס הנכסים הסכם שכירות חדש בו נקבעו דמי השכירות החודשים לסך של 3,100 $. בהקשר לכך טוען התובע כי בעובדה זו יש כדי ללמד שדמי השכירות בגין הדירה הינם פחותים מאלו שנקבעו בחוזה השכירות, וכן כי חרף זאת אין לראות בהסכמתו של התובע לשלמם כדי לגרוע טענתו כי דמי השכירות הראויים הינם בסך 2,500 $ לחודש.
5. אשר לנזקיו טען התובע, כי לא קיבל את הזיכוי המלא בגין האיחור בקבלת הדירה כפי שנקבע
בסיכום הפגישה בסך של 15,833.33 $ שווה ערך לסך של 73,213 ש"ח. כמו כן טוען התובע, כי על הנתבע לפצותו בסכום ההפרש שבין דמי השכירות שנקבעו על פי חוזה השכירות (בסך 4,750 $ לחודש) מזה ובין דמי השכירות הראויים (בסך 2,500 $ לחודש) מזה, וזאת למשך תקופה של שבעה עשר וחצי חודשים עד למינוי כונס הנכסים ובסכום כולל של 182,070 ש"ח.
פריט נזק נוסף לו טען התובע עניינו בסכום קנס מוסכם בסך 5,000 $ מחמת אי תקינותו של מיתקן חימום מים לבריכה.
התובע עתר גם לחיוב הנתבע בפיצויים בסך 10,000 $ מחמת פגיעה בהנאתו הסבירה במהלך ביצוע עבודות התיקון בדירה. פרט זה בערכו השקלי הועמד על סך 46,240 ש"ח.
התובע העמיד את תביעתו ע"ס של 324,643 ש"ח.
6. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה שהגיש את מרבית טענות התובע וכפר בזכותו לגבות מן הנתבע פיצויים כלשהם.
הנתבע טוען, כי חוזה השכירות מדבר בעד עצמו וכי כל טענה לגבי מצגים הקודמים לחתימתו - בטלים.
הנתבע מודה באיחור שחל במסירת הדירה ומוסיף כי סיכום השיחה "מאיין את המשמעות" של האיחור האמור.
הנתבע טוען, כי התובע קיבל את החזקה בדירה לשימושו בחודש אוקטובר 2001, וכי מנין הימים בהם השתמש בדירה "חופף את השכר ששולם במזומן בעת חתימת החוזה".