התביעה שבפניי עניינה שכר עבודה בגין עבודות דפוס שהכינה התובעת לטענתה עבור הנתבעת.
התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר באספקת שירותי גרפיקה יחסי ציבור ופרסום (להלן: "התובעת").
הנתבעת הינה חברה העוסקת בין היתר בתחום הדפוס והפרסום. (להלן: "הנתבעת")
בין הצדדים התקיימו יחסים מסחריים כאשר הנתבעת היתה מזמינה שירותי גרפיקה ודפוס מהתובעת.
כתוצאה ממערכת יחסים עסקיים אלו, טוענת התובעת , כי נשאר חוב על סך 23,670 ש"ח שלא נפרע בגין 19 חשבוניות שונות החל מה- 30.4.02 ועד 22.9.02.
הנתבעת, לעומתה טוענת כי לא נותר לה כל חוב כלפי התובעת וכי שלמה עבור הזמנות העבודה שהזמינה אצל התובעת.
התובעת צרפה לתצהיר עדות ראשית את כל החשבוניות אשר לטענתה לא שולמו. היא צרפה גם העתק כרטסת חשבונות מרוכזת לפיה עומדת יתרת החובה של הנתבעת אצל התובעת על סך של 18,746 ש"ח שהוא סכום כל 19 החשבוניות שצורפו אף הם לתצהיר.
הנתבעת לעומתה טוענת, כי לא נותרה חייבת חוב כלשהוא לתובעת.
לטענתה, מתוך 18 החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, יש רק 6 הזמנות עבודה המתאימות וערוכות ע"פ הדפוסים המקובלים אצל הנתבעת.
החיוב ע"פ חשבוניות אלו מגיע לסך של 1,619 ש"ח אשר גם הוא לטענת הנתבעת, סכום גבוה מהסכום המגיע עבור העבודה המתוארת באותן הזמנות. לטענתה, לא סוכם המחיר בגין הזמנות העבודה ולא אושר ע"י הנתבעת.
לגבי יתרת החשבוניות טוענת הנתבעת שכפי הנראה הם שויכו בטעות לנתבעת.
דיון:
התובעת מבקשת כי אחייב את הנתבעת בתשלום חוב על סמך מסמכים שנערכו והונפקו ע"י הנתבעת בלבד וכוונתי לחשבוניות ולכרטסת הנהלת החשבונות.
למרות שאני מאמינה שחשבוניות לא מונפקות מבלי שום סיבה אך אין בהם בלבד משום הרמת נטל ההוכחה המוטל על תובעת, אלא יש לצרף עוד ראיה לאותן חשבוניות.
התובעת צרפה 8 הזמנות עבודה אשר לגבי שתים מהן התברר במהלך החקירה שאינן חלק מהתביעה ולגבי 6 הזמנות הנותרות הוכח כי בוצעה העבודה ועצם ביצוע העבודה אף לא הוכחש ע"י הנתבעת.
לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה לגבי החשבוניות המתייחסות להזמנות העבודה ודוחה את טענת הנתבעת כי מדובר בחיוב גבוה מדי אשר לא ניתן אישור בעדו. אני דוחה את טענת הנתבעת מאחר ומדובר בסכומים סבירים התואמים את המחירון של התובעת שצורף בתצהיר המשלים.