1. התובע הינו בנו ויורשו היחיד של המנוח משה עזריאל ז"ל שנפטר ביום 19/1/03. המנוח היה בעל זכויות הבעלות והחזקה בנכס מקרקעין הידוע כגוש 6952, חלקה 68,69,70, חנות ברח' כיכר רבין 4, תל אביב (להלן "
החנות").
2. בין המנוח לבין הנתבעת 1, חברה רשומה, נכרת הסכם למכירת הזכויות בחנות. הנתבעת (להלן "
הקונה")רכשה את זכויות המנוח (להלן "
המוכר") על פי הסכם מכר מיום 10/9/00 (להלן "
ההסכם").
3. עורך הדין היה במועד חתימת ההסכם עורך דין והוא אף ייצג את הקונה וחתם בשמה, ברשותה, על ההסכם.
4. על פי ההסכם הועמד מחיר החנות על 861,000 ש"ח אשר שולמו בשני תשלומים. הראשון, בסך 329,500 הופקדו בידי עורך הדין [להלן: "עורך הדין"] בנאמנות לשם הבטחת תשלום מס שבח שיחול על העסקה, והיתרה, בסך 531,500 ש"ח שולמה לקונה במעמד וכנגד מסירת החזקה.
5. אין מחלוקת כי הקונה ביצעה את שני התשלומים האמורים, הפקידה בידי עורך הדין את כספי הנאמנות ושילמה למוכר את היתרה, קיבלה את החזקה בחנות ואף נרשמה כבעלת הזכויות בה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בעניין שיעור המע"מ החל על העסקה והמוכר הגיש כנגד הקונה תביעה- שנדחתה. במשך כל תקופה זו ביקש המוכר, באמצעות פרקליטו, כי עורך הדין יעביר לו את יתרת הפיקדון שבידו, דהיינו, בניכוי מס השבח ויתר תשלומי החובה החלים על העסקה, אולם פניות אלה נותרו ללא מענה. משנפטר המוכר, והתובע נכנס בנעליו, פנה אף הוא וביקש את יתרת הפיקדון, אך גם הוא לא קיבל דבר מעורך הדין.
6. לימים התברר כי עורך הדין שילם למס שבח סכום של 189,117 ש"ח בלבד. את היתרה שלשל לכיסו. הנ"ל הועמד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין, הורשע אך נותר חסר יכולת פירעון.
7. בתביעה זו עותר בנו של המוכר לחייב את הקונה ואת עורך הדין בתשלום הכספים האבודים בסך 140,383 ש"ח ולפי שיעורם ביום הגשת התביעה- 179,842 ש"ח.
8. כנגד עורך הדין ניתן פסק דין, בהעדר הגנה. הקונה הגישה בקשת רשות להתגונן, שהתקבלה. בקשת רשות ערעור על ההחלטה- נדחתה.
9. הואיל והעובדות מוסכמות והמחלוקת הינה לפרשנותן המשפטית, הוגשו סיכומי הצדדים. פסק הדין ניתן על פי סיכומיהם.
10. סיכומי הצדדים הגיעו ללשכתי בהיותי בחופשת שבתון ולפיכך ניתן פסק הדין באיחור ועם הצדדים הסליחה. מאידך, יתכן שיצא שכרה של ההמתנה בצידה, שכן ביום 10.9.06 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק הדין בע"א 001071/04 בן שמעון נגד סקאללה חאזם, שעובדותיו דומות, והוא ינחני בפסק דין זה.
11. עיקרה של המחלוקת, פרשנותו של מוסד הנאמנות, והשלכה לעניינינו.
טענות הצדדים:
12. המוכר טוען כי הואיל ועו"ד מריו רובינשטיין היה עורך הדין של הקונה, וכי הפיקדון שהופקד בידיו נועד להגן על האינטרסים של מרשתו, הנתבעת, יש לראותו כשלוחה וכנאמן מטעמה והאחריות להפרת הנאמנות רובצת עליה, וכלשון התובע: "
כוונת הצדדים הייתה ברורה וחד משמעית: עו"ד רובינשטיין, כבא כוח הקונה, יגן על האינטרסים של הקונה, ישלם מתוך הפיקדון את תשלומי החובה ויעביר את היתרה למוכר. הניתן להעלות על הדעת, כי התובע הסכים לכך, שהנתבעת תהיה פטורה מתשלום יתרת התמורה ברגע שהפקידה את הפיקדון בידי בא כוחה של הנתבעת?! התשובה לכך חיבת להיות שלילית...עו"ד מריו רובינשטיין היה שלוחה של הנתבעת וכידוע- "שלוחו של אדם כמותו", לטוב ולרע.
הנתבעת לא פירטה בתצהירה אף לא שמץ של עובדה, אם קיימת כזאת, שיש בה כדי לפטור אותה מאחריותה למעשיו של בא כוחה. היא מינתה אותו והיא חייבת לשאת בתוצאות מעשיו הפסולים."
13. הקונה טוענת כי עורך הדין מילא תפקיד של נאמן עבור שני הצדדים, וכי על פי לשונו של ההסכם, הפקדת הכספים בידיו, כמוה כתשלום לידי המוכר. לשיטתה, "
הנתבעת מילאה אחר כל התחייבויותיה בהסכם. על כך אין חולקין או עוררין. משבחר התובע וב"כ בעסקת המכר שעו"ד מריו רובינשטיין ישמש עבורו כנאמן וכשלוח לצורך קיום התחייבויותיו שלו בהסכם, אל לו ללכת ולחפש אחר "חובתה" של הנתבעת "לשמור" כי הנאמן והשלוח של
התובע (הדגשה במקור) עורך הדין, יקיים אחר התחייבויותיו כלפי התובע.
מכל המקובץ לעיל, עולה תמונה ברורה של תובע, אשר מתעלם מהוראות ברורות של הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, מבקש לתבוע מהנתבעת, שלא כדין ובהעדר עילה, סכומים אשר כבר שולמו לו עפ"י פסק הדין".
דיון
14. וזוהי לשונו של ההסכם: