1. בהתאם להסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק").
2. תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעת כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, לתשלום סך של 54,290 ש"ח.
הנתבעת הינה עורכת דין במקצועה אשר יצגה את התובעת במספר הליכים משפטיים.
3. ביום 15.9.08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, באופן הבא:
"בהמלצת ביהמ"ש הגענו לידי הסכמה דיונית לפיה ינתן פסק הדין בתובענה על דרך הפשרה לפי הקבוע בסעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, ללא נימוקים ועל יסוד כל המסמכים שבתיק ביהמ"ש, ובמחלוקות כדלקמן:-
א. סעיף 17 א' לכתב התביעה (הסכום הנתבע עומד על 3,000 ש"ח - ע.ר.)
;
ב. סעיף 17 ג' לכתב התביעה (הסכום הנתבע עומד על 5,230 ש"ח - ע.ר.)
;
ג. סעיף 17 ו' לכתב התביעה (סכום זה יוגבל לסך של 5,000 ש"ח);
ד. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך זה.
מוסכם עלינו שביהמ"ש יזמין את תיק ד"מ 1653/05 וכן תיק ע.ב. 3241/05 - מבית הדין לעבודה בבאר שבע.
מבקשים לקבוע מועד להשמעת סיכומים בעל פה, כאשר אנו שומרים לעצמנו הזכות - כאשר כל צד יחקור את משנהו, לא יותר מ - 10 שאלות".
4. בדיון שהתקיים ביום 12.10.08, נחקרו בעלות הדין, חקירות קצרות וכל צד השמיע את סיכומיו בעל פה.
5. לעניין תביעת הנזיקין (סעיף 17 א' לכתב התביעה), הרי שאין מחלוקת שהתובעת שילמה לנתבעת סך של 3,000 ש"ח (כולל מע"מ) למרות שהתביעה לא הוגשה בפועל. הסכם שכר הטירחה בעניין זה נחתם בחודש ינואר 2004 והתיק היה בטיפולה של הנתבעת (עד שנלקח על ידי התובעת) במשך כשנתיים וחצי. בתיק זה הפנתה הנתבעת את התובעת למומחה רפואי, לצורך כתיבת חוות-דעת.
6. בעניין התביעה כנגד המעביד (סעיף 17 ג' לכתב התביעה), נחתם בין הצדדים הסכם שכר טירחה, על פיו שילמה התובעת לנתבעת שכר חלקי בסך של 5,230 ש"ח בהתאם לסעיף 2 א' להסכם שכר הטירחה:
"עבור הכנת התיק - כולל ישיבות בימ"ש...". תביעה זו הוגשה לביהמ"ש בחודש מרץ 2005 ובסופו של דבר נמחקה בשל חוסר מעש, הואיל והנתבעת לא מילאה אחר החלטות ביהמ"ש. בעקבות מחיקת התביעה חוייבה הנתבעת בהוצאות אישיות בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כתנאי לביטול פסק הדין (החלטה מיום 18.6.06). למרות שהנתבעת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו נגדה, עתרה פעם נוספת לבטל את פסק הדין ובהחלטה שניתנה ביום 5.10.06 חוייבה גם התובעת לשלם את הוצאות הצד שכנגד בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ (יצויין, בהערת אגב כי התובעת לא כללה בכתב התביעה את הנזק שנגרם לה, בגין תשלום ההוצאות שנפסקו נגדה).
בית הדין לעבודה, כב' השופטת אנגלברג-שהם ציינה בפסק הדין שניתן ביום 25.1.06 כי הנתבעת:
"ניצלה לרעה את התחשבות בית הדין במצבה הרפואי ואולם לא זאת בלבד שלא הגישה את תצהירי התובעת וביקשה אורכות שוב ושוב (במועדים שחלו לאחר חלוף המועד להגשת התצהירים), אלא מסתבר כי טענתה לפיה הייתה מרותקת למיטתה אינה מדוייקת (וזאת בלשון המטעה)"
חרף מחיקת התובענה טוענת הנתבעת כי נעשתה על ידה עבודה רבה והיא זכאית, לכל הפחות לקבל "שכר ראוי" בגין העבודה שנעשתה על ידה. סבורני, כי לאור מחיקת התובענה, הרי שלא היה בעבודתה של הנתבעת כל תועלת עבור התובעת ולמעשה התובעת לא נהנתה מהשירות שקיבלה והיא נאלצת, בימים אלו, להגיש את התביעה מחדש, באמצעות עורך דין אחר.
7. בעניין עוגמת הנפש (סעיף 17 ו' לכתב התביעה), טוענת התובעת, בסעיף 14 לכתב תביעתה, שמאחר וכל הטיפול המשפטי של הנתבעת היה כושל, היא נכנסה לדיכאון, איבדה את מקום עבודתה וחרב עליה עולמה. במהלך חקירתה של התובעת, הודתה התובעת שאין קשר בין הטיפול המשפטי שניתן ע"י הנתבעת לבין העובדה שהתובעת איבדה את מקום עבודתה.
8. אחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים, בחקירות בעלי הדין, ובטענות בעלי הדין בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ובהתחשב בסמכות להכריע על דרך הפשרה - אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 11,000 ש"ח.
בנוסף לאמור לעיל ובהתחשב בדרך ניהול התובענה אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות אגרה (חלקיות) וכן שכ"ט עו"ד, שניהם בסכום כולל של 2,000 ש"ח (כולל מע"מ).