רקע וטענות הצדדים
המבקשת ("
קרון") והמשיבה ("
צ'רנשב") הן רופאות. קרון היא בעלת מרפאה פרטית בנהריה ("
המרפאה") והיא עוסקת, מאז שנת 1993, במתן שירותי רפואה למבוטחים של "מכבי שירותי בריאות" ("
מכבי").
בשנת 2000 נחתם בין קרון לבין צ'רנשב הסכם (נספח "א" לבקשה) ולפיו הצטרפה האחרונה כשותפה לפעילות המרפאה במעמד של רופאה עצמאית ("
ההסכם"). ההסכם מסביר באופן מפורט את התנאים השונים הקשורים לפעילותה של צ'רנשב במסגרת המרפאה כגון: חלוקת ימי עבודה ושעות פעילות, נשיאה בהוצאות, מהות והיקף זכות השימוש במרפאה ובציוד המצוי בה, חלוקת ההכנסות ועוד.
לענייננו יש חשיבות להוראת סעיף 13 להסכם שזו לשונו:
"13.
בוררות
13.1 כל חילוקי הדעות אשר יתגלעו, אם יתגלעו, בין הצדדים להסכם זה בקשר עם הסכם זה, פרשנותו, ביצועו וכל עניין אחר הכלול בו או הנובע ממנו, ימסרו להכרעה של בורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמה על ידי הצדדים בתוך 14 יום ובאין הסכמה בין הצדדים בדבר זהות הבורר תוך המועד הנ"ל הוא ימונה לפי פניית אחד הצדדים ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין.
13.2 הבורר יהא כפוף לדין המהותי ויהא חייב בהנמקת פסק דינו.
13.3 על הבוררות לפי סעיף זה יחולו הוראות חוק הבוררות תשכ"ח-1968 והתוספת לו ודין סעיף זה כדין הסכם בוררות.
13.4 ........ "
לימים נפל דבר בין קרון לבין צ'רנשב ובסופו של דבר הודיעה קרון לצ'רנשב, ביום 4.4.07, על סיום ההסכם. מאוחר יותר העמידה קרון את תאריך סיום ההסכם על 4.10.07 וביום 6.10.07 דרשה קרון מצ'רנשב סכום של 50,000 דולר המהווה פיצוי מוסכם למקרה שבו תפר האחרונה את ההתחייבות הכלולה בסעיף 9 להסכם, אשר לפיה היא תימנע מהקמת מרפאה עצמאית בנהריה או מהצטרפות למרפאה עצמאית כזו במשך תקופת ההסכם או במשך שלוש שנים לאחר סיומו. לטענת קרון, צ'רנשב הפרה התחייבות זו בכך שהקימה מרפאה עצמאית בנהריה. אין צורך לומר כי צ'רנשב מצידה כופרת בטענותיה של קרון, אלא שהכרעה במחלוקות שביניהן אינה עניינו של הליך זה.
לאחר שהוחלפו מכתבים, תחילה בין קרון לבין צ'רנשב, ולאחר מכן בין פרקליטיה של קרון לפרקליטה של צ'רנשב, הודיעו הראשונים (במכתב שצורף כנספח "ב" לבקשה) כי קרון מציעה להעביר את ההכרעה לבוררות, כפי שנקבע בהסכם. בתשובה הודיע בא כוחה של צ'רנשב, בין השאר, כי אם תוגש תביעה כנגד מרשתו אזי מן הסתם תוגש גם תביעה נגדית וכן, וזה החשוב לענייננו, שצ'רנשב מתנגדת לקיום בוררות.
בבקשתה מסתמכת קרון על סעיף 8 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 ("
החוק"). קרון טוענת כי סעיף 13 להסכם כמוהו כהסכם בוררות, וכי על מנת שבית המשפט ישתמש בסמכות לפי סעיף 8 לחוק, כל שדרוש הוא קיומו של הסכם בוררות ותנאי זה מתמלא, כאמור, בעצם קיומו של סעיף 13 להסכם.
צ'רנשב מתנגדת לקיום הבוררות. לטענתה, היא חתמה על ההסכם בעת שהייתה עולה חדשה, ובאותה עת לא היה לה כדבריה "כל מושג באשר לטבעה של בוררות, משמעותו של פסק בורר, סופיות הדיון וחוסר אפשרות לערער על פסק הבורר". עוד היא טוענת כי היא לא ידעה על העלות הכרוכה בניהול בוררות וכי אם הייתה יודעת את מה שהוסבר לה בדיעבד על ידי בא כוחה, אזי אין ספק שלא היתה מסכימה להכללתו של סעיף הבוררות בהסכם.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה סברתי כי יש מקום לשמוע טיעון משלים בעל פה וביום 14.7.08 התקיים דיון בבקשה.
לבקשת בא כוחה של צ'רנשב התרתי את חקירתה הנגדית של קרון. בחקירה התמקד בא כוחה של צ'רנשב בנושא שאותו העלתה צ'רנשב בתשובתה לבקשה היינו, ידיעתה של קרון את משמעותו של סעיף הבוררות ואת ההשלכות הנובעות ממנו לעניין האפשרות לערער על הפסק או לבטל אותו. גרסת קרון בעניין זה היא כי הייתה מודעת לתוכנו של ההסכם, אולם לא בהכרח למשמעות הנובעת מסעיף הבוררות. היא סמכה על עורך דינה שערך את ההסכם, ולא סברה כי עליה לבקש ממנו הבהרות בעניין זה.
בא כוחה של קרון ויתר על חקירתה של צ'רנשב.
דיון
בנימוקי התנגדותה של צ'רנשב לקיום הבוררות אין כל ממש ואני דוחה אותם.
סיכום עמדתה בעניין קיום הבוררות מתמצה בשני טעמים אלה: טעות (או, ליתר דיוק, אי ידיעה) בנוגע לתוכנו של ההסכם ופגיעה בזכות הטיעון.
על טעות או חוסר ידיעה כגון זו שמעלה צ'רנשב כבר נפסק, ושב ונפסק, שאין בה כדי למלט את המתקשר מעולו של החוזה (ראו:ע"א 467/64
שוויץ נ. סנדור פ"ד יט(2) 113, 117; ע"א 413/79
אדלר חברה לבנין בע"מ נ. מנסור פ"ד לד(4) 29; ע"א 1319/06
משה שלק נ. טנא נגה (שווק) בע"מ טרם פורסם, 20.3.07). ואכן לא בכדי לא היה בידי בא כוח צ'רנשב להביא ולו אסמכתא אחת היכולה לתמוך בטענה, שלפיה ניתן לראות בחתימתה של צ'רנשב על ההסכם תוצאה של טעות המצדיקה את התנערותה של צ'רנשב מסעיף הבוררות.
גם לטענתה האחרת של צ'רנשב, בעניין הפגיעה בזכות הטיעון, אין כל יסוד. הכרעה בחילוקי דעות בדרך של בוררות היא ממושכלות היסוד של השיטה המשפטית ואין כל אפשרות להבין כיצד יכול מנגנון הבוררות להיחשב כגורע מזכות הטיעון או פוגע בה. כאסמכתא לטענותיה בעניין זה הביאה צ'רנשב דברים שנאמרו בע"א 7608/99
לוקי ביצוע פרויקטים נ. מצפה כנרת 1995 בע"מ פ"ד נו(5) 156 ("
עניין לוקי"). אלא שהדברים נאמרו שם (בפסקה 7 לפסק הדין) על רקע הוראה בהסכם, שעל פי לשונה לא הייתה יכולה להיחשב כהוראה בדבר בוררות, כפי שאכן נקבע על ידי בית המשפט באותו עניין. בהתייחסו להיבט העקרוני קבע בית המשפט, כי חשיבותה של זכות הגישה לערכאות יוצרת מעין חזקה שלפיה, במקרה של ספק בפרשנותה של ההוראה החוזית בדבר טיבו של מנגנון ההכרעה בסכסוכים, תהיה הנטייה שלא לראות בו מנגנון של בוררות. אלא שמכאן ועד לתמיכה שאותה מבקשת צ'רנשב למצוא בפסק הדין בעניין לוקי, עוד רחוקה הדרך. משנדחתה הטענה כי נפל פגם בכריתת ההסכם, אין מקום לתת לסעיף הבוררות שבו פרשנות אחרת מזו הנובעת מפשוטו של מקרא. הפגמים שבהם לוקה, לדעתה של צ'רנשב, הליך הבוררות, אין די בהם כדי להצדיק את סירובה לקיים את ההתחייבות שנטלה על עצמה, כחלק ממסכת זכויות וחובות על פי ההסכם אשר עמד בתוקפו - וגם את זאת יש להזכיר - במשך למעלה משש שנים.