א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
54177-04
09/07/2006
|
בפני השופט:
חנה פלינר
|
| - נגד - |
התובע:
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
עו"ד איזנברג מרקו
|
הנתבע:
1. לוי אלטר
2. מדינת ישראל - משרד הבטחון
עו"ד פרקליטות מחוז ת"א - (אזרחי)
|
| פסק-דין |
התביעה
:
1. בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי נזקי רכוש אשר אירעו לרכבי הצדדים בעקבות תאונת דרכים מיום 26.12.03 בצומת הרחובות שד' בני ברית ומנחם בגין באשדוד (להלן:
"התאונה").
בתאונה היו מעורבים רכב מבוטח התובעת, מר מנחם בסיס (להלן:
"המבוטח") ורכב הנתבעת 2 (להלן:
"הנתבעת"), נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן:
"הנתבע").
גרסאות הצדדים
:
2. לגרסת המבוטח הוא הסיע את רכבו בשד' מנחם בגין, מכיוון מערב למזרח, בנתיב שמאלי מבין השניים המורים ישר. המבוטח עצר את רכבו בהוראת האור האדום ברמזור, משהתחלף הרמזור לירוק, החל בנסיעה או אז הבחין ברכב הנתבע מגיע מימינו, בשד' בני ברית, במהירות גבוהה, חודר לצומת באור אדום, וכך ארעה ההתנגשות.
רכבו של המבוטח הוכרז כאובדן כללי והתובעת שילמה לו את תגמולי הביטוח כמתחייב על פי הפוליסה ביניהם. סכום זה, ביחד עם שכר טרחת השמאי והוצאות משפט, הוא הנתבע בתביעה העיקרית.
3. לגרסת הנתבע, הוא נסע בנתיב אמצעי מבין שלושה נתיבים בדרך בני ברית, לכיוון היציאה מאשדוד. הנתבע חדר לצומת בנסיעה רציפה לאחר שהאט את נסיעתו עם כניסתו לצומת, כשהאור ברמזור מורה, לטענתו, ירוק, או אז הבחין ברכב המבוטח מגיח משמאלו, ולמרות ניסיונות למנוע את התאונה, זו התרחשה.
רכבו של הנתבע הוכרז אף הוא כאובדן כללי וסכום הנזק, בניכוי שרידים ובתוספת שכר טרחת השמאי הוא הנתבע במסגרת התביעה שכנגד.
המחלוקת הדורשת הכרעה
:
4. השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה הינה מי מהנהגים המעורבים חצה את הצומת באור אדום. הראיות אשר הונחו בפני בית משפט זה לצורך מתן הכרעה הינן עדויות הנהגים המעורבים כפי שנמסרו במשטרה ; הודעותיהם לתובעת ולנתבעת ; תרשים הצומת ; תוכנית הרמזורים בצומת ; חוות דעת מומחה, מר מליחי עזריה (להלן:
"מומחה התובעת"), אשר הוגשה על ידי התובעת ; ועדויות הצדדים כפי שנמסרו בבית משפט בדיון אשר התקיים ביום 24.5.06.
ההכרעה
:
5. לאחר שעיינתי בראיות שהונחו בפני והתרשמתי מעדויות הצדדים, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה 80% לחובת הנתבע ו- 20% רשלנות תורמת למבוטח. אפרט מסקנתי זו.
6. נטל ההוכחה במשפט האזרחי עומד על 51% - די שבית המשפט מגיע למסקנה, לאחר שקילת מאזן ההסתברויות, כי גרסה אחת עדיפה על פני רעותה, כדי להביא לקבלת התביעה.
7. במקרה הנדון, אמנם מדובר בגרסאות סותרות, לא הובאו עדם חיצוניים לאירוע ותיק המשטרה נסגר ללא הגשת כתב אישום כנגד מי מהנהגים, אולם בכל זאת, במכלול הראיונות מצאתי שהכף נוטה לטובת התביעה :
ראשית, המבוטח העיד כי עמד ברמזור אדום ורק כשהתחלף הרמזור לירוק נכנס לצומת ; הנתבע נכנס לצומת בנסיעה רציפה. מתוכנית הרמזורים עולה שהן הרמזור ישר והן הרמזור שמאלה בכיוון נסיעת המבוטח מתחלפים יחדיו, כך שאין אפשרות להתבלבל. על פניו, ה"חשד" לגניבת רמזור נופל על נהג שנכנס לצומת בנסיעה רציפה.
שנית, חשד זה מתאמת לאור תוכנית הרמזורים שצורפה. ניתוח תוכנית הרמזורים הובא ע"י מומחה התובעת ונזכר גם במסמכי המשטרה. מהתוכנית עולה שכשמקבל הנתבע אדום מכיוון נסיעתו, 5 שניות מאוחר יותר מקבל המבוטח ירוק, דהינו יש רצף בין רמזורים אלו ; לעומת זאת, כשמקבל המבוטח אדום, נפתח הירוק למסלולי נסיעה אחרים ורק בחלוף 46 שניות מקבל הנתבע ירוק - כך שאין רצף בין הרמזורים.
המסקנה המתבקשת היא שאם "גונב" הנתבע רמזור - הוא יעשה זאת "על חשבון" המבוטח, אולם אם המבוטח "גונב" רמזור, אין חפיפה לנתיב נסיעת הנתבע.
שלישית, תוצאות התאונה ומיקום הרכבים לאחר התאונה מתיישבים יותר עם גרסת התביעה ולא עם גרסת ההגנה. הנתבע טרח לציין הן בעדותו במשטרה, הן בעדותו בפני הנתבעת והן בפני, כי לא נסע במהירות גבוהה (50 קמ"ש בהילוך שלישי בלבד), ואף הפחית ממהירות בכניסה לצומת.
יתרה מזו, ציין הנתבע כי הבחין 5 מטר לפני הכניסה לצומת ברכב המבוטח ולכן בלם ועשה ניסיונות למנוע את התאונה. דהיינו - לשיטתו היה במהלך בלימה בעוד רכב המבוטח מגיח במהירות משמאלו.