1. בפניי תביעה שטרית, שתחילתה בהתנגדות לביצוע שלושה שיקים שהגישה התובעת לביצוע נגד הנתבעת בתיק הוצל"פ מס' 9-05-09769-14.
2.
העובדות
התובעת הינה רשות מקומית, אשר פעלה לגביית קנסות חנייה של איבגי יצחק, שהוא בנה של הנתבעת.
ביום 23.11.04, התייצב בביתה של הנתבעת גובה המס מטעם התובעת והודיע לה, כי הגיע לגבות חובות של הבן. גובה המס הודיע לנתבעת, כי בידיו מצוי צו עיקול מיטלטלין והוא יימנע מעיקולם של אלה, רק ככל שישולמו קנסות החניה.
לפיכך, מסרה הנתבעת לגובה המס שלושה שיקים שסכומם הכולל הוא בסכום קנסות החנייה, בהתאם למה שנמסר לה על ידי גובה המס. השיקים אף מולאו ע"י אותו גובה.
לאחר מכן, ביטלה הנתבעת את השיקים בטענה, כי הם הוצאו ממנה בכוח, ללא הסכמתה, בהפחדות ובאיומים, לפיהם אם לא תשלם את הקנסות, תעוקל תכולת ביתה.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת איפוא לשאלה האם השיקים נשוא ההתנגדות אמנם הוצאו מהנתבעת בכוח, כך שהיא זכאית לבטלם.
3.
העדים
העידו בפניי גובה המס והנתבעת, אשר נתנו את עדותם הראשית בתצהירים.
יצויין, כי מלכתחילה ניתן על ידי התובעת גם תצהירה של מנהלת מחלקת החנייה, כאשר תצהירה של זו התייחס לעצם החוב, אלא שהתובעת בחרה שלא להעיד את אותה עדה. בהחלטתי מיום 20.5.08, במועד שמיעת הראיות בתיק זה, לא איפשרתי לנתבעת להעיד את אותה עדה כעדה מטעמה, שכן באותה החלטה קבעתי, כי שאלת גובה חובו של החייב ועצם הזכות לנקוט הליכים לגביית חוב זה, אינה בגדר המחלוקת בתיק שבפניי, כאשר טענת ההגנה היחידה שנטענה על ידי הנתבעת היא, כי השיקים נשוא ההתנגדות הוצאו ממנה בכוח.
4. גובה המס טען, כי הגיע לביתה של הנתבעת, הוא ביתו של בנה. הוא הציג את עצמו ואף הציג בפני הנתבעת תעודות בדבר הסמכתו כגובה מס וכן את תעודת הזהות שלו. הגובה יידע את הנתבעת בדבר קיומם של חובותיו של הבן ובדבר גובה החוב.
לטענתו, השיחה עם הנתבעת התנהלה באווירה רגועה והוא פנה אל הנתבעת בצורה מנומסת. העד שמע מפי הנתבעת כי בנה שוהה בחו"ל והוא מצידו הסביר לה, כי הדבר אינו פוטר את הבן מתשלום החוב. הנתבעת ביקשה לפרוס את החוב לשלושה תשלומים ולאור גובה החוב (שעמד על סכום של כ-700 ש"ח בלבד), לא יכול היה העד לעשות זאת ולכן התקשר לממונים עליו וביקש אישור חריג לגבות את החוב בשלושה תשלומים, בשל מצבה האישי והמשפחתי של הגב' איבגי. עוד העיד העד, כי בשעה שבדק את הדו"חות, נוכח לראות כי שניים מבין הדו"חות כפי שהם מצויים ברשימה שבידיו, נרשמו באותו יום ובאותה שעה ולכן, אף הסביר לנתבעת, כי היא יכולה לערער על גובה החוב.
העד העיד, כי הנתבעת כיבדה אותו בפירות ובשתיה, מה שמלמד, כי השיחה התנהלה באווירה רגועה.
העד אישר, כי הסביר לנתבעת, כי אם לא תפרע את החוב הוא יעקל את הטלוויזיה.
העד טען, כי הנתבעת לא ביקשה ממנו לחזור עם שובו של הבן, אלא כי היא טענה שהבן נמצא בחו"ל.
5. באשר לעדותה של הנתבעת, הרי שתצהירה של הנתבעת לא היה זהה לעדותה בפניי.
בעוד שמתצהירה של הנתבעת עלה, כי גובה המס הילך עליה אימים, הרי שלא זהו הרושם אותו קיבלתי מעדותה של העדה.
בתצהירה טענה הנתבעת, כי הגובה עמד על כך שתשלם את חובו של הבן ללא דיחוי והוא איים, כי אם לא תעשה כן הוא "ינקה" את הרכוש שבביתה ויקח אותו עימו.
כמו כן, טענה העדה בתצהירה, כי התחננה וביקשה מהעד כי יעזוב אותה לנפשה היות ואין מדובר בחוב שלה. עוד טענה העדה, כי הגובה רשם את סכומי השיקים ללא הסכמתה.